אנחנו מאוד מתרגשים מהקריאות של המגיבים שלא לסגור את הגלוב. באמת. כלומר, אין לקריאות שום השפעה, ובכלל למי אכפת מטוקבקיסטים חוץ מלרזי ברקאי, אבל אנחנו מתרגשים. בכל מקרה, לסגור גלוב זה עניין מסובך שלוקח זמן. צריך לחלק את הרכוש, לאפס סיסמאות, ולהחליט למי תהיה זכות לפרסם את כל הפוסטים כאן בספר (רב מכר בינלאומי ענק). שלא לדבר על ההנפקה בבורסה של איי פיג'י – זה סיוט ביורוקרטי לבטל אותה.
הפחח הראשון פורסם כאן על ידי היו"ר לשעבר ב-19 באוגוסט 2006, כמעט שנה אחרי פתיחת הגלוב. בפוסט ההוא, שנועד לבדוק מי מאיתנו נשאר בבית ביום שישי בערב (ולכן הוא חסר חיים), התגלה שכמעט כולנו חסרי חיים. כולל היו"ר עצמו, שניסה להסתיר את זה על ידי פרסום הפוסט. בכלל, זה שאנשים שקוראים את זה יודעים כבר מה זה פחח, מראה את הגיבוש של הקהילה הקטנה שהתגבשה פה, ואת השפה הפנימית שנוצרה בסיר הלחץ של הקונצרן. אז ידידי, רעי, וחסרי חיים באופן כללי: בואו ורשמו בתגובות את ביטויי הקונצרן האהובים עליכם אישית. האם זה האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות? היפנים האלה, לא, באמת? דמבורגרית? שנדיבריליון? חברי ההנהלה (או אלה שעוד בחיים) רוצים לשמוע.
כתיבת תגובה