כאשר שוקי גלילי נשאל "מה מביך אותך" ענה: "העובדה שהאמנתי להבטחות של עמי איילון לפני בחירות 2006". אתמול בערב קראתי שאיילון עוזב שוב, הפעם את תנועת "מימד" ולא יתמודד על מקום בכנסת. איזו הפתעה.
נהוג לומר על אנשים כמו איילון שהם החמצה גדולה, שאלו בדיוק מסוג האנשים שאנחנו צריכים בכנסת ולא את כל העסקונה הזיבלונית נוסח גילה גמליאל. זה רק חצי נכון. עמי איילון לא מבין איך זה שאנחנו לא הבנו שהוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל בשנים האחרונות. אני לא חושב שהוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל בשנים האחרונות. הוא עושה לי רושם של איש מעניין אבל לא הייתי רוצה שהוא יעמוד בראש ממשלת ישראל.
עם איילון נפגשתי רק פעם אחת. זה היה בסוף שנת 2000. אני הייתי עיתונאי מתחיל בעיתון "הארץ" ואיילון, עטור התהילה, הצטרף לקרן הון סיכון (אותה עזב אחר כך כמו שבא). הציגו לי אותו בכנס "קומדקס" שהתקיים בלאס-ווגאס אליו הוא הגיע כדי ללוות את חברות הסטארט-אפ של הקרן שלו שהציגו בכנס. התיישבתי לידו נרגש, שאלתי אותו כמה שאלות והוא ענה כאילו בלע צפרדע. אחרי 3-4 דקות קמתי, אמרתי תודה והגשתי כרטיס ביקור. איילון הסתכל עליי ואמר לי "אני אקח את כרטיס הביקור שלך אבל שלא יהיו לך ציפיות שאתקשר אליך. השיחה שהיתה בינינו עכשיו היא השיחה האחרונה שנקיים". חייכתי בנימוס והלכתי.
אפשר לטעון שבאותה התקופה איילון עדיין לא השתחרר (מנטלית) מהשב"כ ואפשר לטעון שזה פשוט הסגנון שלו: שהוא מעדיף לומר את האמת מאשר לומר "תודה רבה" כמו שרוב בני האדם היו עושים. אני חושב שהוא ציפה שאני אעריך את הכנות שלו. אני חשבתי שזו סתם גסות רוח. נראה לי שאיילון חושב שרוב האנשים שהוא פוגש צריכים להעריך את הכנות שלו. אני חושב שגם הם מבינים מהר מאוד שיש הבדל בין להיות כנה לבין להיות מביך. איילון, עם אינסוף הזגזוגים שלו (זכורה במיוחד הצהרתו שהוא לעולם, בשום מצב, בשום קונסטלציה לא ייכנס לפוליטיקה הישראלית) נמצא בצד הלא נכון של המשוואה.
אני אתגעגע להבטחה שגילם הקונספט של איילון (איש נקי, איש עקרונות, פרגמטי, יודע לחבר שני משפטים ברצף). לא אתגעגע לאיילון האיש.
כתיבת תגובה