הפוליטיקאי המביך בישראל

כאשר שוקי גלילי נשאל “מה מביך אותך” ענה: “העובדה שהאמנתי להבטחות של עמי איילון לפני בחירות 2006”. אתמול בערב קראתי שאיילון עוזב שוב, הפעם את תנועת “מימד” ולא יתמודד על מקום בכנסת. איזו הפתעה.

נהוג לומר על אנשים כמו איילון שהם החמצה גדולה, שאלו בדיוק מסוג האנשים שאנחנו צריכים בכנסת ולא את כל העסקונה הזיבלונית נוסח גילה גמליאל. זה רק חצי נכון. עמי איילון לא מבין איך זה שאנחנו לא הבנו שהוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל בשנים האחרונות. אני לא חושב שהוא הדבר הכי טוב שקרה לישראל בשנים האחרונות. הוא עושה לי רושם של איש מעניין אבל לא הייתי רוצה שהוא יעמוד בראש ממשלת ישראל.

עם איילון נפגשתי רק פעם אחת. זה היה בסוף שנת 2000. אני הייתי עיתונאי מתחיל בעיתון “הארץ” ואיילון, עטור התהילה, הצטרף לקרן הון סיכון (אותה עזב אחר כך כמו שבא). הציגו לי אותו בכנס “קומדקס” שהתקיים בלאס-ווגאס אליו הוא הגיע כדי ללוות את חברות הסטארט-אפ של הקרן שלו שהציגו בכנס. התיישבתי לידו נרגש, שאלתי אותו כמה שאלות והוא ענה כאילו בלע צפרדע. אחרי 3-4 דקות קמתי, אמרתי תודה והגשתי כרטיס ביקור. איילון הסתכל עליי ואמר לי “אני אקח את כרטיס הביקור שלך אבל שלא יהיו לך ציפיות שאתקשר אליך. השיחה שהיתה בינינו עכשיו היא השיחה האחרונה שנקיים”. חייכתי בנימוס והלכתי.

אפשר לטעון שבאותה התקופה איילון עדיין לא השתחרר (מנטלית) מהשב”כ ואפשר לטעון שזה פשוט הסגנון שלו: שהוא מעדיף לומר את האמת מאשר לומר “תודה רבה” כמו שרוב בני האדם היו עושים. אני חושב שהוא ציפה שאני אעריך את הכנות שלו. אני חשבתי שזו סתם גסות רוח. נראה לי שאיילון חושב שרוב האנשים שהוא פוגש צריכים להעריך את הכנות שלו. אני חושב שגם הם מבינים מהר מאוד שיש הבדל בין להיות כנה לבין להיות מביך. איילון, עם אינסוף הזגזוגים שלו (זכורה במיוחד הצהרתו שהוא לעולם, בשום מצב, בשום קונסטלציה לא ייכנס לפוליטיקה הישראלית) נמצא בצד הלא נכון של המשוואה.

אני אתגעגע להבטחה שגילם הקונספט של איילון (איש נקי, איש עקרונות, פרגמטי, יודע לחבר שני משפטים ברצף). לא אתגעגע לאיילון האיש.

16 מחשבות על “הפוליטיקאי המביך בישראל

  1. השינויים התכופים האלה גורמים לי להרגיש שעמי איילון אדם שמונע יותר על ידי הרגש ופחות על ידי ההגיון, מה שהייתי בטוח שהוא ההיפך מהאמת.

  2. יש לי הרגשה שאנחנו עוד נראה אותו חוזר לפוליטיקה… מי אמר “אעשה לביתי” ולא קיבל?
    ובנימה יותר רצינית, מעולם לא הבנתי מה מעשיו של איש מידות צח לשון ונקי כפיים במפלגת העבודה, גם אם הוא שמאלני בדעותיו (אם אפשר להגיד על פוליטיקאי שיש לו כאלה). חבל שהכניס את עצמו לפוליטיקה מלכתחילה, וטוב שיצא בעור שיניו לפני שהביך את עצמו בסגנון עוזי דיין. מה שכן, כולנו זוכרים מה ההבדל בין חכם לפיקח…

  3. זה שעמי איילון לא יודע מה הוא רוצה מעצמו (ומאיתנו) זה לא חדש. אולי צריך לבדוק למה שוקי גלילי קונה כל פעם שטויות של מישהו אחר.

  4. גילוי נאות: גם אני נבוך במיוחד מהמחשבה שפעם קיננה במוחי, לתמוך בעמי איילון. למעשה, הפעם היחידה (!) שהלכתי לכנס פוליטי כלשהוא הייתה לכנס שלו יחד עם פרופ’ ברוורמן. בכנס הם נשמעו ממש טוב, בעלי דעה מגובשת וחזקה, מסוג האנשים שאדם אומר לעצמו “ראויים להנהגה. באמת”
    מאז שניהם הוכיחו ההיפך, מזכירים לי שוב ושוב מדוע יש לשפוט אדם לפי מה שהוא עושה ולא לפי הדיבורים שלו.
    למרות זאת, התגובה של עמי איילון להגשת הכרטיס של יובל היא מעשה מביש. לא כנות, ולא נעליים – חוסר נימוס וחוסר כבוד בסיסי לאדם שמולך.
    מעניין לראות את פרצופו של איילון לאמירה כגון “שמעתי את מה שיש לך לומר, ואני לא מאמין לך” שתוטח בפרצופו. אני לא משוכנע שאז הוא יראה את היופי שבכנות המוחלטת

  5. מה זה לעזאזל “כנות מוחלטת”? האם הוא גם היה צריך להביע את דעתו על הבגדים שיובל לבש באותו מעמד, על עיצוב כרטיס הביקור, האם הכסאות בארוע היו נוחים או לא? לא כל מה שעובר בראש צריך להגיד. רוב האנשים לומדים את זה מתישהו בתקופת בית הספר היסודי.

  6. קודם כל אני מסכים עם ר”ש לחלוטין. וזה בדיוק העיניין- עמי איילון הוא בן אדם שמבין רק כח ואלימות. כך הוא מתנהל במישור הציבורי וכך הוא מתנהל במישור האישי- יום יומי. האיש הוא סיפטום מהלך על שניים של כל מה שרע בגבריות והמנטליות הישראלית: החשיבה הכוחנית שבבסיסה עומדת הפרדיגמה שעם מספיק אלימות ניתן לפתור הכל, ושאם לא תפגין כח כל הזמן אף אחד לא יחשיב אותך. יש אנשים שזה יוצא אצלם בוולגריות- מה שנקרא הישראלי המכוער. ויש אנשים, כמו איילון, שזה יוצא אצלם בהתנהלות של איש מוסד אלים וקר. הבן אדם לא רק מתנשא מעלייך הוא גם יחזור ויפגין את העליונות שלו, פעם אחר פעם. בקיצור- בריון.
    גם לי יצא להכיר את איילון, במהלך השירות הצבאי שלי. נפגשנו כמה וכמה פעמים. וברגע ששמעתי שהוא נכנס לפוליטיקה כמעט הקאתי. האמת היא,שזה מקומו. מצד שני, שם, הוא אפס מאופס, מוקף באנשים שאוכלים כח לארוחת בוקר. וברגע שהוא הבין שאין לא סיכוי לקבל מה שהוא רוצה, הוא קם ועזב. סתם כלומניק. אנחנו לא צריכים עוד אנשים כמוהו בהנהגה שלנו. מספיק יש לנו את מופז.

  7. תולעת, אתה נסחף. עמי אילון השקיע זמן ממושך הרבה אנרגיה ב”המפקד הלאומי”, שאינו פרוייקט כוחני, לדעתי.
    חסר לו אורך רוח.

  8. הבעיה בעמי איילון היא שכולם חושבים שהעובדה שיש לו ערכים, אולי אפילו ערכים מאוד חיוביים, הופכת אותו לקדוש מעונה. אין ספק שהוא לא פוליטיקאי קטן, כזה שמתעסק בוועדי עובדים ופוליטיקה מפלגתית מסריחה, כמו מופז. אבל, בלי שום ספק, מדובר בבן אדם כוחני ומתנשא, ולי האמת נמאס מאנשים כאלה. די כבר עם הגנראלים האלה שחושבים שכולנו טירונים שהם יכולים לשלוח בכל רגע נתון לטורנות מטבח. יכול להיות שגם מנהיגי העבר כמו רבין, אלון, ובטח שרון ודיין היו כאלה, אבל המדינה הזו צריכה מנהיגים מסוג שונה, כאלה שלא חושבים שהם יותר טובים מכל השאר ומוכנים ללמוד ולהתעסק עם הדברים הפחות זוהרים- כמו מערכת החינוך הקורסת, מערכת התחבורה הציבורית הלא קיימת ועוד אלף ואחד דברים יום יומיים שמשפיעים על איכות חיינו וקובעים איך המדינה הזו נראית.
    המפקד הלאומי דרך אגב היה פרוייקט ראוותני בלי שום דבר מאחוריו. הוא לא שאף לשנות את התודעה הציבורית, לא אירגן אירועים ברמה שבאמת יכולים להשפיע וכמו אנחנו רואים התברר כלא יותר מקרש קפיצה פוליטי לאיילון. אם יצא ממה שכתבתי מקודם שאני שונא את הבן אדם אישית אז אני מצטער, זו לא הייתה הכוונה. אני כן לא סובל את דרך ההתנהלות שלו במישור הציבורי.

  9. הברה אנשים לא מבינים שפוליטיקה היא מקצוע או תחביב, ומצריכה כישורים מסוימים. כמובן, כדאי שיהיו בנוסף גם איזשהוא מצפון וגם המראה וצחות הדיבור חשובה

    דוגמאות ללא פוליטיקאים: עמי איילון, אפי איתם, עוזי דיין, מופז, ברוורמן משתפר, גם פייגלין משתפר

    פוליטיקאי עם כל התכונות: פרס, דרעי, בורג המנוח, שריד, סער/ארדן ועוד רבים

    פוליטיקאים עם תכונה אחת חסרה (נחשו ילדים איזה תכונה חסרה לכל אחד) אולמרט, שאול יהלום, כל “קדימה”, ברק, ביבי, שרון

  10. בנאדם שלא מסוגל לשלוט על הרצון שלו להגיד מה הוא באמת חושב ולשקר בפנים הוא לא פוליטיקאי אמיתי.
    יואיל בטובו אדון איילון ויפרוש לאיזה עיסוק שימרח לו את הזמן ולא יכנס לטריטוריה לא שלו.

  11. גם אני הייתי באותה תערוכה (“קומדקס”) בלאס-ווגאס. הייתי שם עם אחת מחברות הסטארט-אפ שארגוקווסט, קרן הון הסיכון שמינתה את איילון ליו”ר, מימנה. איילון, מיותר לציין, לא טרח מעולם לתהות על קנקן החברה, לא נפגש מעולם עם מי מאיתנו וגם בכנס לא התערה עם האנשים.
    באחד הימים ניסיתי לנהל איתו שיחה, אבל האיש היה כמו בלון צלילה, נפוח ואטום.
    אגב, קרן הון הסיכון שניהל כשלה כשלון חרוץ, ואיילון מיהר לעזוב אותה (נשמע מוכר, אה?).
    לכן אני מעולם לא קניתי את ההבטחות שאיילון ניסה לפזר סביב עצמו.
    אם כבר גמדים עם תסביך נפוליאון, מלאי חשיבות עצמית, יש לנו כבר את אהוד ברק, לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: