הורים צאו מהארון!

בעקבות מעשה הטרור במרכז הומו-לסבי בתל-אביב בו נרצחו שני בני אדם ועשרה נפצעו, שלחה ענת פרי טקסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הגלוב שמח וגאה, פעם נוספת, לתת לה במה. הנה הטקטט לפניכם:

ביוני 2005, כשצעיר חרדי התפרץ למצעד הגאוה בירושלים ודקר שלושה מהצועדים, הבנתי שזה יכול לקרות גם בישראל: רצח. רצח מתוך שנאת הומוסקסואלים, כפי שקרה בהרבה מקומות בעולם. אבל עדיין קיויתי שזה לא יקרה, ושהאירוע ההוא יהיה החמור ביותר שנדע. הבוקר נפלו השמיים על ראשי. בשנה האחרונה נדמה היה שחלה רגיעה מסוימת בהתקפות על הקהילה ההומוסקסואלית, אבל זו היתה אשליה ומשאלת לב. כעת אני חושבת על כך שההסתה לא נפסקה לרגע.

שני ביטויים חמורים במיוחד שלה רק לאחרונה הם דברי ההסתה של משפחת בניזרי נגד הקהילה ההומוסקסואלית, בעקבות החלטת בית המשפט העליון לפני כחודש להחמיר בעונש המאסר שהוטל על הח”כ מש”ס והשר לשעבר שלמה בניזרי באשמת קבלת שוחד. אחיו של המורשע, הרב דוד בניזרי, הודיע לתקשורת שאחיו נענש משום ש”הפריע להומואים בבתי המשפט, בכנסת, במשטרה ובפרקליטות.” שלמה בניזרי האשים בזמנו, בעקבות דברי הרב אונא בתלמוד, את ההומוסקסואלים בכך שהם אלה שגורמים לרעידות אדמה.

ביטוי חמור נוסף שהוא חלק מפעילות הסתה מתמשכת נגד הקהילה ההומוסקסואלית הגיע, שוב, מצד פורעי הימין הקיצוני איתמר בן-גביר וברוך מרזל וח”כ מיכאל בן-ארי, שמנסים שוב ושוב ליצור הקבלה בין מצעדי הגאוה לבין מסעי ההסתה, הביזוי והשיסוי שלהם בישובים ערבים כנגד אוכלוסיה ערבית. כמה פעמים בעבר פנו פורעים אלימים ומסוכנים אלה לבית המשפט העליון בניסיון למנוע את מצעדי הגאוה ובית המשפט העליון העניק להם זכות עמידה ואף נענה לכמה מפניותיהם.

בסרטו של רם לנדס “השופט” אומר השופט ברק: “אינני טייס, אך אני יודע מתי טייס התרשל, אינני רופא, אך אני יודע מתי רופא התרשל, זה המקצוע שלי.” אינני יודעת אם שופטים יודעים לזהות רשלנות בתחומים שאינם מכירים, אך אני יודעת ששופטים חייבים לדעת לזהות את ההבדל בין שימוש ראוי בחופש הדיבור וההפגנה לבין הסתה ושיסוי שכל מטרתם היא לפגוע בכבוד האדם ולעודד אלימות.

כואב מאד שדוקא מערכת המשפט, שהקהילה הגאה חייבת לה הרבה מהישגיה, נתנה את ידה, גם אם שלא בכוונה, להקבלה שיצרו אנשים נתעבים בין פעילות לקידום זכויותיה של קבוצה מופלית לבין פעילות שכל מטרתה היא קידום ההפליה וההתנכלות למיעוטים. בית המשפט העליון עצמו קבע את אמת המידה של “סכנה ברורה ומוחשית” כרף שמצדיק מחסום לחופש הדיבור ההופך לחופש ההסתה, והרצח בתל-אביב צריך לעורר מחשבה מחדש: מסיתים נגד הקהילה ההומוסקסואלית אינם צריכים לתבוע אלא להיתבע ולהיענש. זו קריאה שצריכה לצאת היום אל רשויות החקיקה והמשפט.

אין די בדמעות התנין של מפלגת ש”ס שמגנה את הרצח כדי להגן על עצמה. צריכה לצאת קריאה מפורשת וברורה של תמיכה בפעילות גלויה של הקהילה ההומוסקסואלית, ולא רק מצד מפלגות מרצ וחד”ש, היחידות שהזדהו עד כה בגלוי עם פעילות הקהילה. בושה היא שמפלגות העבודה וקדימה שקיבלו את מרבית קולות השמאל בישראל אינן מאמצות תמיכה מפורשת בהומוסקסואלים, כפי שעושות מפלגות שמאליות וליברליות באירופה, ובמצעדי הגאוה אין להן זכר. והחשוב ביותר: הקהילה ההומוסקסואלית זקוקה לחומת הגנה חברתית.

אנו ההורים לבנים ובנות הומוסקסואלים ולסביות צריכים לצאת מהארון בעצמנו ולהתייצב בגלוי ובתקיפות מאחורי ילדינו. ישעיהו תדמור, קצין וג’נטלמן, מנהל בית הספר הריאלי לשעבר ואביו של הרקדן עדו תדמור השמיע קול צלול וברור למען הקהילה, וכמוהו הורים אחרים, אבל אין די בכך. הרצח הזה צריך להוציא לרחובות לא רק את בני הקהילה אלא מעגלים רחבים יותר של משפחה וקהילה. אנו חייבים להפגין קבל עם ועולם שלקהילה ההומוסקסואלית בישראל יש אבא ואמא, ולפיכך הקהילה הזו לא תהיה הפקר.

* לבלוג של ענת פרי לחצו כאן.

24 מחשבות על “הורים צאו מהארון!

  1. כולם נגד הסתה אבל צריך להזהר לא להפוך אותה להסתה כנגד הצד השני. עדיין לא ברור מי היורה, עדיין לא ברור על איזה רקע זה נעשה וכבר כולם ממהרים להפנות אצבע מאשימה כלפי פלח אוכלוסייה אחר ומנהיגיו. נכון שהפלח הזה אינו תמים והתבטאויותיו מסוכנות, אבל הפנית אצבע מאשימה במצב כזה יכולה בקלות להפוך את האצבע לסכין כנגדם על ידי משוגעים מקהילה אחרת.

    תקראו לסובלנות, תניעו את ההורים, תדרשו ממפלגות הכרה בזכויות, אבל אל תפנו אצבע מאשימה כלפי האחר, כדי שזה לא ייגמר שוב בדם.

  2. איזו צביעות.
    הפוסט מתנגד כביכול להסתה ובו בזמן מסית נגד ציבור שלם למרות שלא ידוע עדיין מי המטורף שהשתולל אתמול בת”א.

  3. נגד מי בדיוק הוא מסית? נגד אח של פושע שטען שאחיו הפושע מוכנס לכלא בגלל שהוא הפריע להומואים? נגדו הוא מסית? נגד איתמר בן גביר הוא מסית? נגד מפלגת העבודה? נגד קדימה?
    על איזה “ציבור שלם” אתה מדבר?

    הטקסט הזה מעביר ביקורת מוצדקת נגד שורה של גופים – מבניזרי ועד בתי המשפט. הוא גם קורא להורים לעמוד לצד ילדיהם. אם זו בעיניך צביעות והסתה, הרי שיש בינינו חילוקי דעות עמוקים.

  4. הזיהוי של גורמים מסויימים עם הסתה הומופובית הוא כל-כך מוחלט, עד שגם כאשר אף אחד לא מאשים אותם באחריות ישירה לרצח אתמול, קופצים המגינים שלהם אוטומטית וצועקים “מי אמר שיש קשר? אל תסיתו!”. כשאדם רעול פנים נכנס למקום מפגש מוכר של גייז ומתחיל לירות, צריך להניח, כהנחת מוצא, שהרקע הוא הומופובי. כל הנחה אחרת היא הנחה שיש בה יותר מקמצוץ של פחדנות ושל דמגוגיה (וכמה ששני הדברים האלה הולכים טוב ביחד).

  5. לא רק המגינים שלהם קופצים אוטומטית,
    ההתנהגות שלהם עצמם (אותם “גורמים מסוימים”) היא התגלמות “על ראש הגנב בוער הכובע”.

  6. בגלל זה אנחנו צריכים להקפיד לא להגרר ולא לרמוז ולא לקשור בטקסט אחד קהילות מסויימות עם אירועים מסויימים. בשביל זה מחכים עד שיתבררו העובדות, לא ההשערות והניחושים. אבל בישראל אף אחד לא מחכה לשום דבר.

  7. הפוסט הנ”ל אינו מסית נגד ציבור שלם, הוא מפנה אצבע מאשימה לנבחרים שלנו (ואין בכך כל פסול), שמצד אחד קוראים למיגור השנאה ומצד שני מתבטאים כך :

    מתוך ynet, יולי 2003: ניסים זאב: “יש בלשכה שלו הומואיסט, שכולם נגעלים מלהתקרב אליו. הומו, על פי ההלכה, הוא גרוע יותר מבהמה ואתה שם הומו בלשכה שלך… הוא היועץ המרכזי שלך ובגללו לא מתאפשר לאנשים שרוצים להתקרב ללשכתך – לבוא ולדבר אתך, אתה חוסם אותם בגלל שהוא הומו. הלשכה צריכה להיות נקיה מאנשים כאלה”.
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2703253,00.html

    מתוך ynet, יוני 2007: שוב ניסים זאב: יש להסביר להומוסקסואלים וללסביות “כמה זה פוגע, הורס ומחריב את הקיום שלנו. אנחנו מחוקקים כל מיני חוקים כדי להרבות פוריות של נשים עקרות, עושים כל מה שניתן לעזור להם, ומצד שני אנחנו משליטים פה שחיתות מכוונת ויזומה” … אם היה משוכנע שיהיה לכך רוב בכנסת, היה מגיש הצעת חוק לאיסור על “משכב זכר”. “אם היה רוב בכנסת להעביר חוק כזה – זה היה דבר נפלא”.
    http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3415815,00.html

    מתוך ynet, ינואר 2008: ניסים זאב אף השווה את פעילות התנועה ההומו-לסבית למגפה שעלולה לגרום להשמדה עצמית של ישראל היהודית וצריך לטפל בה “כמו שמשרד הבריאות טיפל במגפת שפעת העופות”. זאב ביקש להגן על הנוער מפני הידבקות ב”מגפה”, והוסיף – “לא במקרה השוותה התורה את משכב הזכר למשכב עם בהמה וגזרה מיתה על מי שנתפס בהם”.
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/171160

    מתוך ynet, פברואר 2008: ח”כ בניזרי: “הסיבה לרעש האדמה – משכבי זכר”
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3509239,00.html

    בהלך הרוח של החברה הישראלית כיום, ראוי ונכון לסמן את אותם “מנהיגים” שמטיפים לשנאת חינם, ולא משנה מאיזה גוון של הקשת הפוליטית הם מגיעים.

  8. מומי,
    אבל הקשר קיים. אנשים כמו נסים זאב ושלמה בניזרי הם שיצרו אותו. אנשים שמצווחים מעל כל במה אפשרית ובאוזני כל מי שרק מוכן לשמוע, במשך שנים, שההומואים הם אנשים חולים, גרועים מבהמות, טמאים, שיש להדביר אותם כשם שמדבירים מגיפות – באמת שלא יכולים לבוא בטענות כאשר אירוע נורא כמו זה של אתמול, שעולה ממנו ריח חזק של פשע-שנאה, מתקשר באופן אוטומטי לפועלם של אותם גדולי דור. אפילו אם לרצח בנחמני 28 אין קשר ישיר לנסים זאב, הדה-לגיטימציה שזאב מנסה ליצור פעלה את פעולתה.
    ודבר נוסף: אפילו אם יסתבר שמה שקרה אמש לא היה בכלל פשע על רקע הומופובי, אלא משהו הרבה יותר “רגיל”, עדיין אין שום דבר פסול בלהזכיר לכל העולם ולאשתו שבגלל אנשים כמו נסים זאב ושלמה בניזרי, ילדים בני 15 לא יכולים לצאת מן הארון מול בני משפחותיהם, שצריכים לגלות את האמת על הנטיות המיניות של ילדיהם כשהם מקבלים הודעה מאיכילוב.

    (גילוי נאות: הכותב הוא סטרייט, כך שהוא לא באמת יודע שום דבר על קשיים של יציאה מהארון. מצד שני, יש לו חברים הומואים, אז אם נסים זאב קורא את התגובה הזו – אולי כדאי לו להקפיד לעשות זאת עם כפפות גומי ומסיכת אב”כ, כי מי יודע, אולי זה כן מדבק).

  9. לרועי שהגיע אחר כך:
    לילדים קשה לצאת מהארון בכל העולם, ובכל העולם יש דבילים. אבל יש פסול לצאת נגד המסיתים האלה עכשיו, כי זה מקשר אותם לרצח. ולמרות שההסתה היא נוראית, אתה לא יודע אם היא גרמה לרצח וזה בדיוק להסית נגד ציבור שלם.
    ואני גם לא יודע על קשיים של יציאה מהארון, אבל זה בטח לא קשה בגלל אנשים כמו נסים זאב או שלמה בניזרי. זה קשה בגלל ההורים שהגיעו ממקומות שונים עם רקע שונה וקשה גם במשפחות הכי ליברליות ומשכילות שיש. וזה יהיה קשה גם בעוד 20 שנה. דברים כאלה לא משתנים בזמן קצר.
    אז צריך לזכור שאם קוראים לסובלנות ולמיגור ההסתה, צריך לעשות את זה כל השנה. יום אחרי רצח לבוא ולהגיד לאנשים לפני שיודעים את העובדות אתם מסיתים, זה בדיוק הסתה.

  10. מומי,
    אני מוכן לקבל שזה לא רק בגלל אנשים כמו נסים זאב ושלמה בניזרי, אבל זה גם בגללם. ההתבטאויות שלהם, ובמיוחד בשים לב למעמדם הציבורי ולמשרות שהם אוחזים ואחזו בהם, נותנות לגיטימציה לתפיסה הזו של הומוסקסואליות כדבר רע. זה ברור שלא רק הם מחזיקים בתפיסה כזו, אבל כל עוד קולות כאלה עולים מהכנסת, גם במשפחות ליברליות ומשכילות, כהגדרתך, יהיה קשה לקבל יציאה מהארון של בן משפחה.
    זאב ובניזרי לא המציאו את ההומופוביה. ההומופוביה גם לא תמות איתם. אבל הם שניים מהדוברים הקולניים ביותר של ההומופוביה, וככאלה – הם מטרה פוטנציאלית ולגיטימית לחלוטין לכל אמירה אנטי-הומופובית שמישהו רוצה לומר (וכשאני אומר “זאב ובניזרי” אני מתכוון ל”זאב ובניזרי”, ולא ל”ציבור שלם” כזה או אחר).

  11. מומי, ההיתממות שלך מרתיחה. מה שרועי מנסה להסביר לך (וכנראה לא הצליח) זה שאם נסים זאב וחבריו הנאורים היו סותמים את הפה ולא אומרים דברים כמו “לבער הזוהמה הזו מקרבנו” אולי אווירת ההסתה הייתה נראית אחרת.

    הם הכשירו את הרצח. היום אף אחד לא אומר כלום כשנער אחד קורא לאחר “הומו” ומתחיל להרביץ לו. למה? כי אפשר וכי אף אחד לא יעשה כלום.

    זאב וחבריו קשורים לטבח הזה. מישהו אתמול הרגיש כנראה ממש נוח לצאת ולטבוח בבני נוער. הוא הרגיש נוח כי הוא ראה נבחרי ציבור שמסיתים ויוצאים מזה חופשי. אם ההומואים מפיצים איידס, מטילים רפש וטומאה בילדי ישראל, גרועים מבהמות, פוגעים בקדושת הארץ ויש לטפל בהם כמו בשפעת העופות. כנראה שצריך לעשות משהו, לא?

    קח, חומר לקריאה בשירותים:
    http://www.twomuch.info/?p=746

  12. אביעד, מכיוון שאתה יודע מי הרוצח ומה מניעיו, אני מציע לך לפנות לתחנת המשטרה כדי לספק את המידע שברשותך. אני בטוח שהוא יהיה לעזר רב לחוקרים.

    אתה אולי קורא לזה התממות, אני קורא לזה סבלנות כדי לתת למשטרה לתפוס את הרוצח. ואז יהיה אפשר לדעת מה גרם לזה ומה לא גרם לזה. אני אוהב להשתמש בעובדות כשאני יוצא להתקיף אנשים, לא בהשערות ומחשבות. זה לא סותר שבבניזרי וניסים צריך לטפל, אבל לא לבוא ולהאשים אותם יום אחרי שקורה רצח שלא יודעים בגלל מה הוא. זאת הסתה נגדם וזאת הסתה מהבטן, ואת זה אני לא מוכן לקבל, כמו שאני דורש מהם.

  13. אני חייב להגיד שאני מסכים עם מומי (או שמא זה החתול?) בקשר לעובדה שלא ידוע מי הרוצח ומה מניעיו ולכן צריך להמנע מלהעלות את חברי הכנסת של ש”ס על המוקד כאלו שגרמו לרצח. הסיתו? בלי שום ספק. גרמו? עדיין יש ספק ואנחנו (עדיין, לשמחתי) חיים במדינת חוק ולא מונעים על ידי הרגשות שלנו.

    מצד שני וחשוב לא פחות, בהסתה של חברי הכנסת של ש”ס היה צריך לטפל מוקדם יותר כהסתה ותו לא ובלי קשר לרצח, אבל אצלנו במדינה, כפי שאנחנו רואים כבר ממזמן, בהסתה לא מטפלים אלא אם היא מגיעה למעשים, וגם אז לא תמיד.

    אני ממליץ לחכות עד שיתפס הרוצח. אם אז יתגלה שהוא הושפע מדבריהם של אותם ח”כים, אני אהיה הראשון שיהיה בעד להטיח בהם את הספר*.

    * תרגום נורא מאנגלית, מתנצל מראש.

  14. ראשית, כל אחד צריך לגנות את הפשע הזה ללא קשר לאמונתו או דתו.

    שנית, עלינו לצאת כנגד כל רצח באופן כללי.

    שלישית, אם יוודע שאכן הרצח בוצע בעקבות הסתה דתית, אישית אינני מצליח להבין איך ניתן להפר את אחד היסודות הראשיים של כל הדתות (“לא תרצח”, אחד מעשרת הדיברות), ועדיין להגדיר את המעשה כנעשה בשם הדת. אני לא מגדיר את עצמי כדתי. להיפך, אני יהודי חילוני קיצוני שמתנגד לכל סוג של כפייה דתית. עדיין, אני מאמין באמונה שלמה בדיברות ה”אל תעשה” – כיוון שאני חושב שהן נועדו ליצור את הבסיס לחברה יציבה ותקפות גם היום ובכל זמן. אדם שמפר את הדברות האלה מבחינתי הוא אינו אדם דתי גם אם ישים כיסוי ראש (יהודי מוסלמי או נוצרי), יתפלל שמונים פעם ביום, ויאכל רק כשר.

    על כן, בהקשר המיידי של הרצח הזה, עלינו לחכות כל הזמן להתבהרות העובדות: מיהו הרוצח, מהם מניעיו, והאם הוא ניזון מהסתה כזו או אחרת?

    מעבר לכך, ישנה בעיה קשה באופן בו הפוליטיקה הישראלית נהייתה חד מימדית, בעוד שהחיים בארץ סבוכים מכדי למזער אותם למימד אחד. למה אני מתכוון? ישנו זיהוי חד-ערכי בין ימין/שמאל פוליטי/מדיני לבין ימין/שמאל כלכלי/חברתי לבין ימין/שמאל דתי/חילוני. זהו זיהוי מלאכותי, שאיננו תקף לדעתי במציאות. ישנם דתיים שאינם תומכים בארץ ישראל השלמה (הרב וח”כ לשעבר מלכיאור, לדוגמה). ישנם חילונים שאינם תומכים בחלוקת הארץ (לדוגמה, ליברמן). ישנם דתיים שמאמינים בזכות האדם לחיות חייו על פי אמונתו והעדפותיו המיניות (בעיקר הרפורמים). כלומר, העולם האמיתי הוא רב-מימדי ואילו הזיהוי המפלגתי בארץ הוא חד-מימדי. זה מקשה על אופן הבחירה ועל הזדהות של ציבורים שלמים איתה. למשל, האם אני צריך להצביע למפלגה סוציאליסטית או קומוניסטית רק כי אני חושב שצריך לעודד חופש דת בארץ? כשמילאתי סקר (אני לא מצליח למצוא לינק, אבל זה היה משהו שפיתחה חברה בהולנד, לדעתי), לפני הבחירות האחרונות, יצא שאני תומך בקומוניסטים (אמנם לא מקום ראשון, אבל בין הראשונים) ותאמינו לי שהם רחוקים ממני רעיונית. הסיבה לכך היתה שהסקר הזה מסתכל על המפה הרב-מימדית ולא על ההיטל החד-מימדי שלה.
    בבחירות של 1988 זכו שתי מפלגות להצלחה מפתיעה כי הן ייצגו את הציבור החילוני / קפיטליסטי משני צידי המפה המדינית: צומת הימנית ושינוי השמאלנית. בבחירות 92 שינוי נכנסה לתוך מרצ ואיבדה שם את אופיה הקפיטליסטי, עד להקמה של שינוי של טומי לפיד. צומת אבדה לבלי שוב. לדעתי, שליחינו לכנסת נוטים אחרי ההשלכה החד-מימדית ושוכחים שהם לא מייצגים את עצמם, אלא את הציבור שבחר בהם. אולי הגיע הזמן להזכיר להם את זה.
    יכול מאד להיות שזו גם אחת הסיבות העיקריות לאי יציבות שלטונית בישראל ולכך שממשלות וקואליציות קמות ונופלות כל הזמן. אנשים פשוט צריכים להצביע נגד הרעיונות העיקריים שלהם, רק בכדי להתיישר למפה חד-מימדית, ושליחיהם צריכים להצביע בהתאם זה בכנסת. בסוף, זה לא עובד.

    איך השטחיות של הפוליטיקה קשורה לרצח הזה? לאחרונה חלה עליה בכמות השנאה הכתובה לכל מה שהוא “סמולני” (שגיאת כתיב שהפכה לכינוי גנאי לשמאלני) ו”תל אביבי” (במובן של “בועת תל אביב” או “מדינת תל אביב”). מי שרוצה לראות את זה, שיקרא את התגובות ב-וויינט, עם כל ההתלהמות שיש בהן. שוב נעשית הכללה חד-מימדית כאילו השמאלנים כולם גוש אחד והתל אביבים כולם הומואים, שמאלנים ויפי נפש. האמנם כל התל אביבים הם גוף אחד? האם כל ה”סמולנים” עוכרי ישראל? באווירה כזו יכול אדם לטפח את שנאתו ובסוף ללכת לרצוח, גם מבלי שיקבל רעיונות מאדם ספציפי אחד. לדעתי, אין זה מקרי שפעולת הטרור הזו כוונה כנגד הקהילה ההומו-לסבית במרכז תל אביב, כיוון שהם מייצגים – בעיני המסיתים והמוסתים – את כל הרע שבישראל.

  15. טקסט חשוב, תודה. יש לי רק הסתייגות ממשפט אחד: “מפלגות העבודה וקדימה, שקיבלו את מרבית קולות השמאל בישראל”.

    האמנם השמאל הישראלי עדיין משלה את עצמו שהוא גדול או שיש לו איזשהוא כוח? העבודה וקדימה הן מפלגות מרכז, וספק אם קיבלו קולות מהשמאל. האמת העצובה היא שהשמאל בישראל מצטמצם והולך, בעוד כוחו של הימין עולה כפורח. וזהו בדיוק האקלים שמאפשר שורה של מעשים שנובעים מחוסר סובלנות, משנאה לאחר, מאמונה שהאזרחים הם משרתי המדינה ולא להיפך – כל מה שמקובל להאמין בימין.

    זה הרי לא צירוף מקרים שבתקופה האחרונה יש גל של חקיקה דרקונית ששואפת להגביל את החופש האזרחי בישראל. ונראה שזו רק ההתחלה. אחד התוצרים היותר נוראים של אווירה שבה יש זילות חיי אדם בכלל ושנאה לאחר ולשונה היא הרצח הנתעב שאירע אתמול. אבל מי שמפריד אותו מגירוש ילדי מהגרי העבודה או מהאלימות בהפגנות בבילעין, או מחוק האח הגדול ומהמאגר הביומטרי – טומן ראשו בחול. אישית, לא אתפלא אם באחד הימים הלא מאוד רחוקים, תעלה על שולחן הכנסת הצעת חוק אמיתית להגבלת משכב זכר. והיא גם עלולה לעבור – ובמבנה של הדמוקרטיה הישראלית, זה יותר תלוי בהרכב הקואליציוני ובהסכמים בין מפלגות מאשר בכל דבר אחר.

    קראו את האותות, הם כתובים על הקיר. בדם.

  16. בהמשך לחלק מהדברים שנאמרו לעיל, יש לי הסתייגות מהפוסט: השילוב בין הגינוי של הרצח המתועב ובין הגינוי של צעדות הימין בישוביי הערבים אינו במקומו; הוא עושה עוול לגינוי הרצח. אינני בקיא בדעותיה הפוליטיות של הכותבת, אבל אני יכול להניח שהיא משתייכת למחנה השמאל. בתור אזרח ימני (חילוני, קפיטליסט, ליבראל וסטרייט – מקווה שלא שכחתי תיוג כזה או אחר) אני *מאוד* לא מסכים עם חלק מהכתבה. מאידך, אני בהחלט חושב שיש לגנות את הרצח באופן ברור ומובהק (גינוי כפול: גם בגלל שזהו רצח, וגם בגלל שהוא חותר לצמצום חופש הפרט/הביטוי בישראל).

    מכוון שאני מניח שמטרתה של הכותבת איננה להוציא קיטור, אלא להעביר מסר כנגד הרצח וע”י כך להשפיע כמה שיותר על קהל הקוראים, אני חושב שהיא הייתה עושה בחוכמה לו לא הייתה מערבבת זה בזה נושאים שאינם קשורים. ייתכן (כפי שנרמז ע”י חלק מהתגובות), כי הנושאים הללו אינם מעורבבים סתם: קרי, הקשר בין ימין-דת-רצח הוא מכוון. מי שטוען כך – פרט לעובדה שאינני מסכים עימו כלל – כדאי שיבדוק האם הוא/היא לא מתעמת עם דחליל. במילים אחרות: מאוד נוח לשייך לצד השני את כל התכונות הרעות שרק אפשר לחשוב עליהן, אבל כדאי לקחת בחשבון שבצד השני יש גם אנשים חילוניים-ליבראלים-קפטיליסטים אשר אינם בעד רצח הומואים.

  17. שלמה – אם הבנתי אותך נכון אז אתה טועה לגבי משמעות המושג ימין בארץ. ימין בישראל הוא בעיקר אנטי ליברליות, בעד העדפה כזו או אחרת של יהודים על פני ערבים וכל התחום המדיני של השתלטות על קרקעות וכו’.
    הנושא הכלכלי פחות רלוונטי לנושא…

  18. ירדן (19) – אבל זה בדיוק כל העניין. ימין בישראל הפך להיות ייצוג חד-מימדי של עולם תלת מימדי (לפחות): ימין מדיני, ימין כלכלי וימין דתי/חילוני.
    לדעתי שלמה עלה על העניין הנכון ואילו דווקא תגובתך מחטיאה את ההגדרה של ימין.

  19. מאד התלבטתי אם להגיב, מאחר שאת דעתי אמרתי בפוסט ואין לי מה להוסיף עליה, ובכל זאת אני מרגישה צורך להגיב לשלמה: את הקשר בין הצעדות של אנשי ימין קיצוני שלמיטב ידיעתי הם במקור אנשי תנועת כ”ך שנאסרה בחוק בישובים ערבים, לבין פעילותם של אותם אנשים עצמם נגד הקהילה ההומוסקסואלית יצרו הם עצמם, ואף הסתמכו עליה בפניותיהם לבג”ץ. אני רק תיארתי את המציאות.

    אני אכן משתייכת למחנה השמאל, בין השאר מכיון שאני מאמינה שיש קשר בין תמיכה בזכויות מיעוטים לאומיים לתמיכה בזכויות מיעוטים וקבוצות חלשות בחברה כמו הומוסקסואלים וכמו נשים שהן דוקא רוב אבל קבוצה מוחלשת ומופלה, וגם מותקפת מאד. לדעתי אין זה כלל מקרה שאותם גורמים פוליטיים פועלים גם נגד הומוסקסואלים וגם נגד ערבים, כפי שאין זה מקרה שאותם גורמים שפועלים בצורה בוטה נגד הומוסקסואלים וערבים תומכים גם באפליית נשים, ומדירים נשים מן הפעילות הפוליטית.

    כמו כן אני עוסקת הרבה מאד במאבק נגד אנטישמיות וגזענות בכלל. בעיניי כל המאבקים והפעילויות האלה קשורים מבחינה אידיאולוגית ומוסרית. לצערי רבים בישראל אינם מודעים לקשרים ההיסטוריים והאידיאולוגים בין שנאת יהודים, שנאת הומוסקסואלים ושנאת נשים, ולצורך להיאבק בכולם כאחד בלי הפרדה, או אולי כן מודעים אבל מעדיפים להתעלם מהקשר.

  20. הניסיון הבולט בתגובות לפוסט שלי ובתקשורת בכלל להציג את הביקורת שלי על ההסתה ההומופובית של האחים בניזרי וח”כ נסים זאב ועל הפעילות ההומופובית של אנשי כ”ך לשעבר כ”הסתה נגד דתיים וחרדים” – ההכללות “דתיים וחרדים” כמובן לא נזכרו כלל בפוסט שלי, אלא הוזכרו אנשים ספציפיים, הוא ניסיון עלוב למנוע ביקורת לגיטימית על הסתה מסוכנת, שאין שום צורך להוכיח אחריות ישירה שלה לרצח, די בעובדה הברורה לכל אדם סביר, שהתבטאויות כאלה וטענות כאלה יוצרות אוירה שמתירה את דמם של הומוסקסואלים, שהם מיעוט שנוא ומופלה ממילא, ולכן יש בהן לטעמי “סכנה ברורה ומיידית” גם בלי הוכחת קשר ישיר לרצח, ורשויות החוק צריכות לדעתי להתייחס אליהן כאל התבטאויות אסורות שאינן נהנות מהגנת חופש הביטוי.

    העובדה שההומופוביה נפוצה מאד ותוקפנית מאד, ובהרכב הקואליציה הנוכחי גם נוטלת חלק בשלטון, מוצאת למרבה הצער את ביטויה הן ביחס לחקירת הרצח והן ביחס לדיון ברצח, כפי שאפשר לראות בדבריו המקוממים של מפכ”ל המשטרה שלא בטוח שמדובר בפשע שנאה. לא בכדי ממסים להעלים את העובדה שפורסמה מיד בליל הרצח כי הרוצח ניסה לפרוץ קודם למועדון האויטה, אף הוא מועדון הומו-לסבי, אבל המאבטח הניס אותו, ולכן פנה לרצוח את הצעירים ההומוסקסואלים במועדון הבלתי מוגן. לצערי כאשר בקואליציה חברות המפלגות ש”ס, הבית היהודי וישראל ביתנו, והאחרונה אף אוחזת במשרד המשטרה, יש לקהילה ההומוסקסואלית ולקרובים אליה סיבה טובה לחוש שדמה מותר, ואי אפשר שלא לשאול את השאלה האם המשטרה מעוניינת בכלל לתפוס את הרוצח, או שיש בממשלה מי שמעדיפים שהרוצח יישאר חופשי וזהותו לא תיוודע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: