חיים תמורת פרסומת

הגעת למכונת שתיה, מהסוג שיש בבתי ספר או במקומות ציבוריים, הכנסת יד לארנק כדי להוציא כמה שקלים אבל לא! עצור! ביפן המציאו מכונה שמוכנה לתת לך שתיה אם רק תעמוד מולה 30 שניות ותצפה בפרסומת. לאחר שהפרסומת מוקרנת תקבל שתיה בחינם או הנחה.

הדבר היחיד שאני לא מבין הוא למה להסתפק בשתיה? אני מציע שמעכשיו תוקדם לכל פעולה בחיים צפיה בפרסומת. רוצה לקנות חולצה? קודם תראה פרסומת ("פוקס"). רוצה להיכנס למשחק כדורסל? קודם פרסומת ("מכבי תל-אביב"). רוצה להתניע את האוטו? קודם פרסומת ("פיאט"). רוצה לקרוא את הגלוב? קודם תלחץ על פרסומת (לאאא!!!).

היפנים האלו, לא ברצינות. באמת! נו באמת ברצינות. אני לא צוחק! זה אמיתי! לא מאמינים? איזה אינטרס יש לי לעבוד עליכם? הגיע הזמן שתתחילו לתת בי אמון. הם ממש

21 מחשבות על “חיים תמורת פרסומת

  1. חחחח תזהר מאדסנס… שלא יחפשו אותך בקטנות.
    אם יש מישהו איפשהו שם בגוגל אדסנס ישראל אז הוא בטח קורא את הגלוב.
    אגב רעיון ממש גאוני ליפנים. היפנים האלו…

  2. אני חשבתי שאנחנו כבר עושים את זה, ויותר גרוע.
    אם, היפוטתית, קניתי חולצה של פוקס שכתוב עליה בגדול FOX, ולבשתי אותה (היפוטתית), לא עשיתי פרסומת לפוקס?

    אגב, היפוטתים, היפופוטם התחילו לעשות קטעי וידאו בפליקס. מומלץ.

  3. אפרופו העניין הזה של אילוץ "לספוג" פרסומות כתנאי לקבלת משהו בחינם. אני מתבונן די בחשש איך העניין הזה מתפתח באינטרנט, באתרים המסחריים שמספקים תוכן חינם, אתרי החדשות הכלכלה וכד': כדי לראות קליפים צריך לחכות לפרסומת שתסתיים. כל החלונות הקופצים כשנכנסים לקישורים. זה לאט לאט הולך ומתפתח וגם החלונות הקופצים נעשים יותר מסובכים להעלמה. הטכנולוגיה הרי מאפשרת כל דבר. אפשר, אפילו, להשהות טעינת דפי אינטרנט ולהציג, בזמן זה פרסומות. הרי כשעולה דף מסחרי, בד"כ ה-banner-ים עולים מיד ויש השהיה עד שעולה התוכן.

    זה אמנם טוב מאד ש"ציבור הגולשים" התרגל לקבלת תוכן חינם, אבל החברות המסחריות הרי רוצים לדחוף לנו כמה שיותר פרסומות בכח (כאלה שלא ניתן לעקוף). המחסום היחידי יהיה הסבלנות של הציבור וכמו שידוע לנו הציבור בד"כ מוכן לספוג הרבה ח**א בלי להתקומם ועם לשתף פעולה (כלומר לחכות הרבה זמן של פרסומת רק כדי לראות את -השלם את החסר- ההורס בקטע מגניב).

    אני למשל, אם הקטע של הפרסומת ננראה לי מוגזם, אני מוותר על הצפיה בתוכן, מתוך ציפיה לכך שמישהו מאלה שדוחפים את הפרסומות מודד כמה זמן, בממוצע, הגולשים מוכנים לסבול.

  4. אני לא מבין מה הבעיה, ומדוע הוצגה האנלוגיה המופרכת. היפנים מציעים לך עסקה: פרסומות תמורת שירות בהנחה. יש לך את הברירה להיענות לעסקה, להסתפק בעסקה הקלאסית (לקבל את המשקה, במחיר המלא, ללא פרסומת), או לוותר על העסקה כליל.

    כל הדוגמאות שהבאת אינן כאלו, כיוון שלא הצגת בהן את אותה ברירה.

  5. אני אמרתי שיש בעיה? אין שום בעיה.
    אגב, אם אני אשלם לך שני מיליון דולר, תהיה מוכן לקעקע את הלוגו של נייק על המצח?
    עדיין לא רואה בעיה?

  6. לי יש רעיון מהפכני- מכונת הנשמה שמציגה למונשם פרסומות כל עוד הוא רוצה להמשיך לחיות.
    למונשמים שלא בהכרה אפשר לשים אוזניות עם פרסומות קוליות- אולי המסרים יחדרו להם לתת מודע.

  7. אם תציע לי שני מיליון דולר, אני אעשה את השיקול שלי ואחליט האם העסקה הזו כדאית לי. אם כן, אקעקע, אם לא, אסרב בנימוס. עדיין לא הבנתי למה הסיפור הזה מצריך אנלוגיה מופרכת.

  8. יובל, אתה כולך טענות. בערוץ 2 אתה מקבל תוכנית ברמה די ירודה ותבמורה אתה נותן את זמנך ל20 דקות פרסומות ותוכנית של 5 דקות. אז מציעים לך שבעד 30 שניות של פרסומת תקבל פחית משקה.

  9. ערן – האנולוגיה לא מופרכת. אתה תהיה מוכן לעשות (כנראה) כמעט הכל בשביל לקבל משהו בחינם.

    רועי – כנ"ל.

  10. אני חושבת שהשאלה היא האם אפשר לבחור, כי אם מישהו מחליט שהוא רוצה, תמורת הנחה/מוצר חינם לראות פרסומת של 30 שניות אז סבבה לו אגוזים. אמנם אני לא הייתי עושה את זה אבל אני גם לא מחזיקה כרטיסי מועדון והרבה אנשים כן. בקיצור, זה נתון לבחירת המשתמש?

  11. בלונדינית – השאלה היא עד מתי זה יהיה נתון לבחירת המשתמש, אולי זה יהפך לפופולרי מספיק וזאת תהיה הדרך היחידה להשיג משהו לשתות ברחוב?

    מנגו – בדיוק כמו שהטכנולוגיה מאפשרת להציג פרסומות לפני שטוענים את הדף, ככה היא גם מאפשרת להסיר אותן (;

  12. יובל, האנלוגיה מופרכת מכיוון שאתה מביא הגזמה די מטורפת. זה לא 5 דקות בשביל קוביית סוכר, זה 30 שניות בשביל פחית. גם יש הבדל בין לראות פרסומת בעד דולר לבין להיות פרסומת מהלכת תמורת 2 מיליון דולר.

  13. זה בדיוק מה שאתה לא מבין רועי: שהגענו למסקנה שאתה זונה – עכשיו אנחנו רק מתמקחים על המחיר.

    הטענה שלי היא שאנחנו חיים בתקופה שבה הפרסומות משתלטות על כל אספקט בחיים שלנו ושדברים שבעבר לא היינו מעלים על הדעת שנקבל ב"חינם" תמורת צפייה בפרסומות הופכים לכאלו. אנשים כמוך חושבים "איזה כיף – חינם!". אנשים כמוני חושבים "זה מזעזע – החיים שלנו הפכו לפרסומת אחת גדולה".

  14. האנלוגיה עדיין מופרכת, רק חבל שרועי פספס את הנקודה.

    במקרה היפני יש לנו חופש בחירה בין לצפות בפרסומת ולשלם מחיר מופחת, לא לצפות ולשלם מחיר מלא, או לוותר על השירות. בדוגמאות של יובל חופש הבחירה שלנו הצטמצם ללצפות בפרסומת או לוותר על השירות. ביום שזה יקרה, אני אכיר בכך שיובל צודק. עד שזה לא יקרה, האנלוגיה מופרכת.

    אני מסכים עם הטענה שלך שאנו חיים בתקופה שבה הפרסומות משתלטות על כל אספקט בחיים שלנו. אבל אין צורך להשתמש באנלוגיה מופרכת כדי להגיד את זה – זה רק פוגע, לדעתי, במסר שלך.

    ואם לקחת את האנלוגיה הנוספת שהועלתה כאן בדיון, הרי שכל שכיר משכיר את שירותיו (הגופניים או השכליים או שניהם) למעסיקו, ועל כן, לפי אותה אנלוגיה, כל שכיר הוא זונה (אני שכיר. יובל, אתה עדיין גם שכיר, נכון? האם יש מישהו מכותבי הגלוב שאינו שכיר או נסמך על שולחנם של שכירים?). אבל זה שווה רשומה בפניה עצמה.

  15. אסף (תגובה 12), בקשר לטכנולוגיה להסרת פרסומות:

    אני משתמש, בעקיפין, בטכנולוגיה הבסיסית המובנית בדפדפן (שואש) למניעת Popuos וכד'.

    למרבה הפרדוקס, כשיצא לי, פעם או פעמיים, להפעיל תוכנה שחוסמת Banner-ים, הדפים שעלו נראו, אכן, משעממים וחסרי צבע במקצת.

    כנראה שהתרגלנו (הורגלנו) לפרסומות, במידה מסויימת והם עכשיו חלק מחיינו, לטוב ולרע.

  16. מנגו(3): אתה צודק אבל גם ההפך הוא הנכון.
    באתרי החדשות המבוססים יש פרסומות בכל דבר.
    מצד שני באתרי תוכן של הגולשים כמו digg ודומיו אתה מקבל מידע ובלי הפרסומות.
    ככה שלשם שינוי יש לך אלטרנטיבה ראויה.
    בעניין התגובה השנייה שלך:
    אני מסתדר מצויין בלי כל הפרסומות תודה רבה.
    לא חסר לי צבע באתרים. ואני משתמש בפיירפוקס יחד עם Adblock plus ומה שלא יורד באדבלוק אני אוריד לפעמים עם "Remove this permanently"
    נכון שבסרטים קצת בעיה לחסום את הפרסומות אבל כמו שאמרתי – יש אלטרנטיבות טובות יותר.

  17. פינגבק: שווה קריאה ~
  18. מצד אחד, נראה הגיוני להסכים עם ערן (15) – כל עוד יש לך זכות בחירה – מה בדיוק הבעיה? מצד שני, יובל צודק בנוגע לכך שיש כאן בעיית גבולות קשה: אני מוכן לספוג עוד קצת ח**א בשביל לחסוך את העלות של הפחית/המנוי/מה-שזה-לא-יהיה, אבל כמה ח**א אני מוכן לספוג? איפה עובר הגבול בין חסכון לבין זנות?

  19. יש לי פשרה, כשתבאו למכונה אל תשמעו ותראו את הפרסומת, פשוט קחו את הפחית לאחר חצי דקה של סגירת עיניים וסתימת אוזניים.

    אגב יובל אתה מכיר ישראלים נכון? לדעתי אם מציבים מכונה כזאת בישראל זה חבל, צריך להציב משאית. יובל בחייך אתה יודע שמליוני אנשים היו עושים את זה… חוץ מזה שערוצי הטלווזיה בנוים על אותו עיקרון.
    חברת הפקות מכינה סדרה/תוכנית שהיא רוצה לשדר אותה ולהרוויח כסף, אתה הצופה רואה את התוכנית בחינם ובתמורה רואה גם פרסומות.
    עכשיו לפחית,
    חברה מפרסמת (לדוגמא: קוקה קולה) מכינה משקה שהיא רוצה למכור ולהרוויח כסף, אתה רוצה לשתות את הפחית בחינם ובתמורה לראות גם פרסומות. אומנם טיפה שונה אבל יש דמיון.

    ואל תספר לי שאתה לא רואה טלווזיה.

  20. דרדפת: קפיטליסט כמוני יגיד שכל אחד קובעע לעצמו את הגבול שלו ואל לה למדינה להתערב בקביעת הגבולות שלי. מרקסיסטים ואנשי אסכולת פרנקפורט ואלו שמושפעים מהשניים (נדמה לי שיובל נמצא בקבוצה הזו, אולם הוא בטח יכול להעיד על עצמו בעצמו ולא זקוק לי לשם כך) יטענו שאנחנו לא מסוגלים לעשות זאת אלא נממצאים בתודעה כוזבת עקב הפרסומות, אשר משתילות בנו צרכים כוזבים וחוזר חלילה, ועל כן על המדינה למנוע זאת.

    כל אחד מוזמן לבחור את המיקום שלו על הסקאלה הזו (למרות שהמרקסיסטים עשוים לומר שאיבדנו את היכולת לבחור או שיש לנו רק אשליה של בחירה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *