מילים אחרונות

1. שעת בוקר מוקדמת, חנות ירקות אי שם בבן-יהודה. אני עומדת בתור עם שקית של אפרסמונים (28 ש”ח לקילו!?) וממתינה. נכנסת תיירת אנגלייה, מבוגרת, ומוציאה מהמקרר בקבוק קטן של מים מינרליים. היא שואלת את הירקן למחירם והוא משיב לה בעברית “חמישה שקלים.” היא מנידה בראשה, היא לא מבינה עברית. הירקן פותח את פיו, נעצר לרגע, ומשיב בלי להניד עפעף, “טוונטי שקלס.” אני תוהה אם לזה התכוונו כשדיברו על תרגום-תלוי-תרבות.

2. בשל נסיבות טכניות, אני נאלצת לעזוב. נהניתי מכל רגע ואני מודה לכל מי שקרא והגיב, לחברי הקונצרן ובמיוחד לתמר שהסבירה לי לאט ובסבלנות על אילו כפתורים ללחוץ, על אילו כפתורים אסור בשום פנים ואופן ללחוץ (בעיקר על האדומים, עם השלט מאיר העיניים לידם: “אסור בשום פנים ואופן ללחוץ”) והיכן תיבת התלונות של האחראי על האינטרנט. וכמובן תודה ליו”ר שהביאני עד הלום. (הוא מבקש שאוסיף ואומר, מרצוני החופשי וללא איומים בנשק חם, שהוא שילם לי את המשכורת בזמן).

3. זו היתה שנה מטלטלת בשבילי, והיא חלפה במהירות בלתי נתפסת ממש. איחולים לשנה הבאה: שנהייה נבונים יותר, סלחניים יותר, צדקניים פחות וניזהר מירקנים תאבי בצע. בליל השנה החדשה, שמעתי את מוריסי שר: “אם את יפה כל כך, מדוע את לבד הלילה. ואם את מצחיקה כל כך מדוע את לבד הלילה. ואם את חכמה כל כך, מדוע את לבד הלילה?” רציתי להסביר שאהבה לא מחכה לחצות. עוד בבוקר הלב שלי נשבר.

4. אם אתם יכולים לקרוא רק ספר אחד השנה, ר-ו-צ-ו לקרוא את הספר Tales from the town of widows של ג’יימס קאנון.  אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי צריכה לגרד את עצמי מהרצפה מרוב צחוק. מין שילוב בלתי אפשרי בין אלמודובר של “נשים על סף התמוטטות עצבים”, וגרסיה-מרקס של “מאה שנים של בדידות”. תענוג טהור. אל תחכו לתרגום העברי, הוא כתוב טוב מדי מכדי לאבד אפילו טיפה אחד של שנינות.

5. שיר סיום:

http://www.youtube.com/watch?v=o4WhmapEhTA

25 מחשבות על “מילים אחרונות

  1. 1. תמיד תדוני אדם לכף זכות. או שלא שמעת אותו אומר לה שמדובר ב5 דולרים (בול 20 שקלס). או שהוא לא למד טוב אנגלית וחושב שחמש באנגלית זה טוונטי. ותגידי טודה שאת האפרסמונים שלך הוא לא תרגם ל28 דולרים לקילו.
    2. אל תתני לנסיבות טכניות לעצור אותך מלעשות דברים שאת אוהבת ורוצה. היית אחלה ילדה שבעולם. נהניתי לקרוא אותך פה.
    5. אכן, תעצרי ילדה. מה זה הצליל הזה.

  2. אוף.
    כל פעם שראיתי פוסט ורוד (הקיפוף צובע את הכותרות של הפוסטים שלך בורוד למקרה שלא ידעת) אמרתי “אהה! זה הולך להיות יופי של פוסט”. כמובן שאחרי שקראתי אותו התבדתי, אבל עכשיו לא תהיה את ההרגשה הזאת יותר! 🙁

    פרוול ילדה, ואני מקווה שתחזרי מתישהו!

  3. עצוב לשמוע שאת עוזבת, אבל אני מרשה לעצמי לקוות שעוד יהיו כתבות-אורח פה ושם.
    בכל מקרה נהניתי מכל מילה.

  4. עוד קורבן של הנסיבות, ועוד הטכניות (אי אפשר לקרוא לטכנאי?)
    תודה על מה שנכתב, ובתקווה לקרוא בעתיד את מה שיכתב.

  5. תודה ילדה, היה מעולה.

    אני מסכים לגמרי עם סעיף #4, שקלתי לתרגם אותו בעצמי בשלב מסויים 🙂

  6. נסיבות טכניות? בטח התכוונת ל”מסיבות טכניות” – שזה הרבה יותר הגיוני. מסיבות lan קראו לזה פעם, טוב לגלות שהאקדמיה ללשון מצאה להן שם עברי סופסוף. בכולופן, הזהרי מאנשי תמיכה, במיוחד כשהם נושאים בידיהם אלכוהול…
    🙂

  7. אני לא מסכימה, זה לא בסדר!

    יו”ר מה קורה? חשבתי שיש לך קצת יותר כח, אתה לא יכול לעשות כלום בעניין? תטיל וטו או משהו כזה! תשבור למישהו שיניים..

    חשבתי שהיא סתם בשלב כזה, אבל עבר כבר שבוע!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: