אינטרנט, דמוקרטיה והסברה

ההשפעה של הרשת על העולם כל כך גדולה שיש מי שמתפתה לראות בה את חזות הכל. התייחסתי בעבר לטור המעניין (המממ) של אשר עידן ב”גלובס” ואולי הגיע הזמן להתייחסות נוספת. בטור האחרון שלו התייחס עידן לכך שהגיע הזמן להפוך את הדמוקרטיה הישראלית ל(שני ניחושים!) דמוקרטיה 2.0.

חלק מהנקודות שמעלה עידן מעניינות ושוות דיון, אבל כאשר הוא מגיע ל”עקרונות עליהם מבוססת דמוקרטיית 2.0″ הוא מתחיל לאבד את הצפון. כך למשל הוא קובע כי:

בדמוקרטיה מהדור הבא לא תהיה כנסת שנבחרת אחת ל-4 שנים. בכלי ווב 2.0 ניתן לעשות בחירות כל כמה חודשים ובעלויות נמוכות. העיקרון השלישי הוא בהתאם לחוק הזנב הארוך: עדיפים 1,200 ח”כים שכל אחד מהם מייצג ישירות קהילה של 60,000 איש מאשר 120 ח”כים שאף אחד לא יודע את מי הם מייצגים… העיקרון הרביעי אומר שעדיפה דיאלוגיה על אידיאולוגיה. זו האחרונה אינה אלא אי-דיאלוג.

עידן הוא דטרמניסט קלאסי. יש טכנולוגיה והיא תתווה את המציאות. גם אם נצא מנקודת הנחה שאפשר לערוך בחירות כל כמה חודשים ובעלויות נמוכות, לא ברור מי ירצה בכך, לא ברור מי יסבור שזו שיטה הגיונית, לא ברור מי יחשוב שניתן למשול על מדינה כאשר כל כמה חודשים נערכות בחירות (שאלת העלות במקרה הזה, היא פשוט לא רלוונטית). אותו כנ”ל נוגע לשאלת מספר הח”כים. כמובן שהייתי שמח שהנציג שלי בכנסת יכיר אותי, אבל האם אפשר לנהל מדינה עם 1,200 נציגים? האם אפשר להקים קואליציה? כן, הדבר המציק הזה, שנקרא ריאל-פוליטיק, הוא מסוג החומרים שמהם עשויים החיים ולא החלומות המכאניים לעייפה של עידן.

גם הניסיון הכאילו מתוחכם לומר שאין עוד צורך באידיאולוגיה הוא בעיניי דלוח. אידיאולוגיה היא לא מילה גסה ודיאלוג בדרך כלל נשען על או עוסק באידיאולוגיה.

בהקשר של האינטרנט ודמוקרטיה שווה להתייחס לטקסט של גיא גרימלנד מהטוש. גרימלנד מעלה נקודות מעניינות (אם כי מוכרות) על כך שיש צורך לבצע חלק ניכר מההסברה באינטרנט ולא רק בטלוויזיה. אלא שכמו עידן, גם הוא נסחף למקומות חסרי שחר:

תם עידן המסבירים. עידן הביבי נתניהואים. מהיום כל גיימר/גולש הוא מסביר בפני עצמו. ואם זה המצב – אזי מדינת ישראל צריכה לפעול בכדי להנחיל את מדיניות ההסברה. חסל סדר קורסים והכשרות למסבירים מיומנים. יש להנגיש את תחום ההסברה לכמה שיותר אזרחים ישראלים המעוניינים בכך באמצעות סדנאות, הרצאות והאינטרנט. בתקווה שאלו אחר כך יעשו את העבודה. לא כעיסוק עיקרי, אלא במידה ויעלה הצורך בעולמות התוכן שבהם פעילים. באינטרנט, במשחקי מחשב המוניים, בבלוגים או ברשת חברתית. בכל מקום שפתאום עולה הדיון על ישראל.

הדברים של גרימלנד מעניינים – בתיאוריה. בפרקטיקה מי ילך לסדנאות או הרצאות בתחום ההסברה? ובכלל, האם אין אנשים שזו בדיוק העבודה שלהם? לא, אני לא מקבל את ההנחה שכל גולש הוא שגריר של המדינה למרות שזה מה שמוכרים כאן במשך שנים. כאשר אני גולש יש לי דברים חשובים יותר, מעניינים יותר ובעיקר אחרים לעשות מאשר לשחק באבא אבן.

הניסיון הדביק הזה להפוך כל גולש אינטרנט ליחידת הסברה מפוקסלת שזכתה להדרכה מבעוד מועד וכעת פולטת את דף המסרים של המדינה, הוא קרצייתי מאין כמוהו. שכל אחד יעשה את העבודה שלו. חסכו ממני את הפטריוטיות בגרוש.

20 מחשבות על “אינטרנט, דמוקרטיה והסברה

  1. מה שאשר עידן אומר נשמע מאוד טוב ויפה אבל מעשי קצת פחות מלנסות למלא את הכינרת בזיעה שאנשים יאספו מהמצח שלהם ביום חם. אני לא רוצה ממשל שמתחלף כל חודש ואני לא רוצה 1200 חברי כנסת, אם כבר בוטחים במשחק הוגן של כל הצדדים שאף אחד לא יפרוץ למערכת וישנה את התוצאות לפי רצונו אפשר ללכת על דמוקרטיה ישירה ולקצץ את גוף השלטון בחצי ולחסוך הרבה כסף.
    אבל אני מעדיף 120 את המצב שיש היום מאשר מצב שבו חוקים בארץ משתנים לפי מי יודע לפרוץ הכי טוב.

    בקשר לאמירה השניה, אני באופן אישי נתקלתי המון פעמים במקרים שהייתי צריך להסביר לאנשים למה לא להעיף אותו ממקום זה או אחר או מה לא בסדר בלהפריע לי בדברים אלה ואחרים רק בגלל שאני ישראלי.
    הגישה לא צריכה להיות קורסים אבל אתר אינטרנט זמין עם אפשרות לשלוף ממנו עובדות עם משפטים שכתובים טוב יכול להיות שמיש.

  2. כי גרימלנד יוצא מתוך ההנחות שכל הישראלים גולשים ברשת, שכל הישראלים מעוניינים בהסברים ושרובם גם עובדים על פי איזו לוגיקה מסויימת בבואם אל הקלפי. הרי ידוע שבאיזורים חלשים אנשים ממשיכים להצביע גם למי שלא עושה להם טוב ובלבד שלא יצביעו למפלגות השמאל (ומי אם לא מרץ דאגה לשכבות החלשות).
    במדינת אוטופיה זה היה עובד, בישראל, לא.

  3. אני למדתי קורס אצל עידן לפני כשש שנים לערך וכבר אז הוא העלה את הרעיונות הללו , עוד טרם שהומצא הוואב 2. אז יכול להיות שיש משהו בדרטינזם שלו – הוא ראה כבר אז שאפשרויות החבירה שהוא דיבר עליהם אז כמדע בידיוני , הופכים לאפשריים באמצעות הטכנולוגיה.
    גם אז הוא העלה את התחכמות האי-דיאלוג ואת הפרלמנט מרובה המשתתפים ( לא חושב שאז דובר על זנב ארוך . אולי עבה)

  4. א. כל ישראלי הוא שגריר, ולא רק ברשת. אם ישראלי מתנהג בצורה מחפירה כשהוא מתארח בחו”ל – המארחים רואים בו מדגם מייצג של ישראל ולהיפך. בדומה לבטטה, גם אני נקלעתי מספר לא קטן של פעמים לסיטואציות וירטואליות שבהן הייתי אמור להסביר למכרי מארצות ניכר את מדיניות החוץ של ישראל, ואז בלט מאוד המחסור במקורות מידע אקטואליים עדכניים ויחסית אוביקטיביים באנגלית.

    ב. אידיאולוגיה זה דבר נחמד, אבל מה שיותר חשוב לקיומו של שלטון יעיל הוא קיומה של מדיניות ותוכנית פעולה ארוכת טווח. בעיני החיסרון הגדול של בחירות תכופות הוא העובדה שכל העבודה השוטפת במשרדי הממשלה נכנסת להקפאה ואז עוברת בחינה מחדש (רצוי בצירוף ועדה מקצועית לבחינת הנושא). ככה אי אפשר לנהל משרד ממשלתי. כמה רפורמות בחינוך עלו כאן על סדר היום בעשר השנים האחרונות כל אחת ראויה לא פחות מקודמתה שנגנזה כי השר הקודם היה חתום עליה.

  5. “הסברה” הוא מונח ישראלי מכובס ל”תעמולה”.

    ברגע שמחליפים למילה הנכונה, הטקסט נקרא ממש רע.

    תם עידן התועמלנים. עידן הביבי נתניהואים. מהיום כל גיימר/גולש הוא תועמלן בפני עצמו. ואם זה המצב – אזי מדינת ישראל צריכה לפעול בכדי להנחיל את מדיניות התעמולה. חסל סדר קורסים והכשרות לתועמלנים מיומנים. יש להנגיש את תחום התעמולה לכמה שיותר אזרחים ישראלים המעוניינים בכך באמצעות סדנאות, הרצאות והאינטרנט. בתקווה שאלו אחר כך יעשו את העבודה.

  6. חנן – תקרא לזה הסברה/תעמולה/יח”צ או איך שאתה רוצה. אני הייתי רוצה שכשאומרים לי שאני אחראי לרעב של הפלאחים הפלסטינים המסכנים בכך שאני מטרטר אותם שעות במחסומים יהיה לי בשלוף את מספר מטעני החבלה שנתפסו במחסומים וכמה הרוגים ישראלים (יהודים וערבים ) זה מטען חבלה אחד. הייתי רוצה גם לדעת כמה מטענים נתפסו (או התפוצצו…) שהועברו באמבולנסים, בבטן של נשים שהתחפשו להרות ובתיקים של ילדי בית ספר, כולל שמות, תאריכים והפניות, ואין לי את זה.
    הייתי רוצה שכשמאשימים אותי בחורבן הנצרות בבית-לחם בגלל הגדר/חומה/קיר יהיו לי נתונים כמו כמה נוצרים ברחו משם בעקבות זה שמוסלמים שרפו להם את החנות/בית/כנסיה בשנתיים האחרונות וכמה ברחו בתקופה שאני שלטתי שם ולא הרשות הפלסטינית.
    עצוב לי לקרוא באתר שהחיים בבועה ממנו והלאה עמדה כמו “יש לי דברים חשובים יותר, מעניינים יותר ובעיקר אחרים לעשות מאשר לשחק באבא אבן” (== תעזוב אותי באימאש’ך).
    יפה שאתם מוטרדים מעוולות חברתיות, מהבורות, מטמטום בשם דת וכולי (לא בציניות, גם אני!), אבל לא יפה שזה שרוב העולם המערבי חושב שמדינת ישראל מתיחסת לאזרחיה הערבים בדיוק כמו שהתייחסו לשחורים בתקופת האפרטהייד (כולל איזה נשיא אמריקאי לשעבר שטרח להוציא על זה ספר) ושזה שהרבה מאוד אנשים שם בחוץ חושבים שאתה נאצי רוצח ילדים, כן יובל, אתה, זה לא חשוב לך בכלל. ואל תיתן לי את הטיעון של “תמיד יש דברים חשובים יותר להתמודד איתם, אז זה אומר שאסור לי לכתוב על דברים אחרים???” כי זה לא רלוונטי. אף אחד לא ביקש ממכם לכתוב על נושאים אחרים ממה שאתם כותבים בדר”כ, רק רוצים לתת לכם כלים לענות למישהו שעד עכשיו נתקל רק בתעמולה של הצד השני וטוען שצריך להעמיד אותך, את חנן ואותי אל הקיר. זה באמת כל-כך הרבה לבקש?

  7. nakamir – הדבר הזה שאתה קורא לו “בועה” הוא החיים שלי והחיים שלי הם לא לשכנע את ג’ו מקנטאקי שאני משחק איתו עכשיו שש-בש באינטרנט שאני לא רוצח ילדים. תתפלא, אבל לא ממש מעניין אותי מה חושב עליי ג’ו מקנטאקי ואני לא אאשים אותו שלא מעניין אותו מה אני חושב עליו.
    יש לי דברים יותר חשובים לעשות חוץ מלהיות כלי שרת בידי המדינה (לא מספיק ארבע שנים שנתתי לצבא? לא מספיק שאני משלם מיסים? עכשיו אני צריך ללכת לסדנאות הסברה?). אני חי פה ולא מתכוון לעזוב אבל אני לא זקוק שהמדינה תיתן לי “כלים” כדי להתמודד עם התעמולה מהצד השני. יש אנשים שזו העבודה שלהם. קוראים להם “אנשים שעובדים במשרד החוץ”.
    אני מציע שכל אחד יעשה את העבודה שלו ושלא יהפכו אותי לדובר המדינה. אני בסך הכל גר פה (וזה כבר מזמן לא כזה תענוג גדול). אני לא שגריר של המדינה, לא חייל בשירות משרד החוץ ולא מעוניין להיות זרוע ההסברה, התעמולה או איך שלא תקרא לה, של המדינה.

  8. טוב.
    אני מקווה שבמסגרת עבודתך לא תגיע ליותר מידי כנסים בחו”ל.
    אני מקווה שאין לך משפחה חובשת כיפה מחוץ למדינת ישראל.
    אני מקווה שבנסיעות שלך לחו”ל אתה מדבר אנגלית בלי מבטא.
    אני מקווה שארה”ב תמשיך לעצור החלטות נגדנו באו”ם, כי אם לא אז גם אם תתחבא כאן ולנצח לא תצא אתה עדיין תרגיש טוב מאוד למה חשוב מה קן מלונדון חושב עליך.

    אגב, לא אמרתי שסדנאות הסברה זה הפתרון, אולי כן, אבל אולי גם איזה אתרון מרוכז עם אוסף עובדות והפניות לאתרים חשובים שתוכל לשלוח אליו את ג’ו במקום לאנשים ממשרד החוץ.
    מסכים איתך שאם הוא משחק איתך ששבש ורואה שאתה מישראל אז כנראה שהוא לא הבעיה. אולי אפילו ילחיץ אותו לחשוב שאתה רוצח ילדים אז הוא יעשה שטויות.

  9. אני עם נקמיר. פעם (לפני די הרבה זמן) התווכחתי באימייל עם איזה מוסלמי יליד פיג’י, שהיה בלימודים באוסטרליה. במשך כמה שבועות הסברתי לו למה מכל העולם החלטנו להתנחל דווקא פה, כשהוא מסביר לי שגנבנו לערבים את המדינה או משהו. לא יודע אם שכנעתי אותו, אבל לפחות הוא מכיר גם את הצד השני עכשיו. אז כן, כשמישהו נתקל בוויכוח מהסוג הזה, הוא צריך להיות קצת אבא אבן.

  10. 6 – ב- מצד שני ניתן להעריך שאם ההמון יצטרך כל פעם לבחור בסופו של דבר הוא יגיע ליציבות. אני מעריך זאת בשל כמה סיבות. קודם כל בגלל שהוא יהיה בעל יכולת השפעה גדולה יותר ואז העיתונים ומרכזי המידע יהיו ענייניים יותר כי עניינים רציניים יהיו יותר חשובים לציבור עכשיו כשהוא מעורב. שנית בגלל שהבחירות תחופות הממשלות יצטרכו כל הזמן לפעול לפי ההבטחות ולא רק כל 4 שנים לפני הבחירות.

    אני לא בעד 1200 חברי כנסת אני בעד דמוקרטיה ישירה אבל זה עניין אחר…

  11. לפני שנה אוניברסיטת תל אביב דווקא ערכה בשיתוף משרד החוץ וחברה כלשהי כנס אזרחי להסברה. נציג משרד החוץ שידר זלזול בקהל, הרמה שלו היתה נמוכה באופן מחפיר וכשאנשים שאלו לפשר הדבר התשובה היתה: “חודש הבא אני מקבל קידום לקנדה”. כך נראה משרד החוץ שלנו.

    לפני מספר חודשים שוב יצרתי קשר עם משרד החוץ והמסר שקיבלתי ממנו היה:

    א. מבוקש שאזרחים לא יתקשרו אלינו.

    ב. אל תפריעי לנו.

    ג. סליחה? למה מי את?

    ד. אינטילגנציה זה לא קריטריון לבחירת עובדים אצלנו.

    ה. עכשיו זו עונה של קידומים (עושה רושם שהיא נצחית ומתרצת חוסר פעולה על בסיס קבוע).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: