כמו פריחת הדבדבן

כך מגיעה לה התקופה המיוחדת הזו בשנה שאני קורא עבודות של סטודנטים שלי, סטודנטים שהשתתפו בשיעור, שהביעו עניין, ששאלו שאלות אינטיליגנטיות וניגשו בתום הקורס, הודו לי בלבביות על קורס מרתק.

זו התקופה הזו בשנה, שאני קורא עבודות של סטודנטים. אלו לא עבודות ארוכות, לא עבודות סמינריוניות אלא רק שלושה-ארבעה עמודים בהם הם נדרשים ליישם את החומר הנלמד על שאלה היפותטית. להציג קצת תיאוריה, קצת פרקטיקה, קצת מחשבה מקורית ועצמאית. אין לחץ של זמן: יש כחודשיים לכתוב ולנסח שלושה-ארבעה עמודים. החומר פתוח, הספריות מחכות, המרצה זמין מוכן לענות כמעט על כל שאלה.

זו התקופה הזו בשנה שאני קורא עבודות של סטודנטים שלי, וכמו שעון שוויצרי, המסונכרן עם השעון האטומי שמחמיץ כאלפית שניה רק אחת לעשרת אלפים שנה, בתקופה הזו של השנה, אני שוקע לתוך דיכאון עמוק.

נכתבו 32 תגובות לפוסט “כמו פריחת הדבדבן”

  1. תולעת ספרים:

    מה מכניס אותך לדיכאון?

  2. האביר שלא היה:

    מה שמכניס אותו לדיכאון זו העובדה שהסטודנטים לא יודעים לנסח שאלת מחקר, לא יודעים להתנסח, לא יודעים לכתוב. הולך ופוחת הדור. כשאני עשיתי תואר ראשון לכל קורס מבוא היו תירגולים והיו קורסים מיוחדים שלימדו כיצד לכתוב עבודות (לא משנה שגם זה נעשה כלאחר יד בחלק גדול מהמקרים) אני בטוח ששמעתי מלפחות שלושה מרצים הסבר איך לכתוב עבודה, והיום לדעתי שולחים את הסטודנטים לכל מיני מדריכי כיס למיניהם והתוצאות בהתאם. ביבליוגרפיה לא ביבליוגרפיה, סקירת מקורות לא סקירת מקורות.
    כתבתי מאמר על תיאטרון החדר ומנהל התיאטרון אמר שהוא חש שרמת הסטודנטים ירדה באופן תלול בעשר השנים האחרונות.
    יו”ר האם אני צודק?

  3. 9uy:

    הסטודנטים של היום זה לא הסטנדרטים של הפעם.

  4. לא יובל:

    פוסט אמיץ, אבל לא מטריד אותך שהסטודנטים יקראו אותו?
    ואם מישהו מהם יפנה אליך ויבקש לדעת אם גם הוא מגורמי הדיכאון שלך, תגיד לו שכן?
    שקלתי לכתוב פוסט כזה בעקבות ניסיון דומה.
    בסוף ויתרתי.

  5. גלעד:

    ידידה טובה שלי שמלמדת באוניברסיטת מונאש אומרת לי שהרוב המוחלט של הסטודנטים פשוט מדלגים על הספריה ובטוחים לגמרי שכל החומר נמצא בגוגל.
    כך גם שאלותיהם מנוסחות כמו שאילתת חיפוש ומוגבלות לעומק בהתאם. במקרה הטוב מקורותיהם מוגבלים לספרי הקורס. סטודנטים צעירים עם השכלה כללית והיקפית טובה, ומכאן עם השקפת עולם בריאה הם בהחלט יוצא מן הכלל.
    בסקר פרטי שהיא עורכת בכיתה נמצא שמרבית הסטודנטים קוראים פחות מחמישה ספרים בשנה בממוצע, והנתונים בירידה מתמדת. בדרך כלל סטודנטים זרים מאסיה, במיוחד מסין, מהווים חריגה לטובה בסטטיסטיקה העגומה הזאת.

  6. יובל:

    לא יובל (4): הסטודנטים ידעו בדיוק מי מהם דיכא אותי כאשר הם יקבלו את הציונים שלהם. אין לי סודות מהם מכיוון שאת הערכתי על עבודתו של כל אחד ואחת מהם הם יקבלו בשבועות הקרובים בצורה של הרבה מאוד הערות (או מחמאות) ובסופן מספר.

  7. רואה שחורות:

    יש אנשים שמסיימים 12 שנות לימוד בלי לקרוא ולו ספר אחד (חוברות הלימוד לא נחשבות אצלי פרוזה). פעם עוד היו קוראים עיתונים או כתבי עת, היום גם זה לא. אדם שאיננו קורא, קשה מאוד לצפות ממנו שידע כיצד לכתוב.

  8. אלעד:

    נשמע מוכר. זה לא נראה יותר טוב באמריקה (בה אני מלמד), להיפך. תת-רמה.

  9. איפי:

    לא אשכח שאחת הסטודנטיות שלמדה איתי כתבה בביבליוגרפיה של איזו עבודה “גוגל” כמקור.
    ככה – גוגל.

  10. דיימונד:

    והעבודות שלך דווקא מעניינות ביותר.

  11. דובי:

    איי פיל יור פיין.

  12. עומר:

    אין לחץ של זמן: יש כחודשיים לכתוב ולנסח שלושה-ארבעה עמודים.

    פפפף… כל סטודנט יודע שעבודה של חודשיים מתחילים בערב לפני ההגשה.

  13. ג'ו:

    הולייך ופוחיית הדור.

    כיוון שגם אני מתרגל במקצוע מדעי, שמתי לב שאפשר ממש לראות ירידה של הרמה משמעותית ברמה משנה לשנה. ומה שבאמת עצוב הוא שנראה שהם מאד מתאמצים ופשוט אין להם יכולת.

    ללמד נושאים מתמטיים מורכבים אנשים שהגיעו מהתיכון ללא הבנה בסיסית של מהו גרף ומהי פונקציה זה פשוט בלתי אפשרי, וכיוון שיש להעביר את רוב הניגשים לקורס, הם מגיעים לקורסים מתקדמים יותר ללא ידע חיוני.

  14. שושי:

    וזה עוד לפני שקיבלת תלמידים שקיבלו פטור ממקצועות ליבה.

  15. עומר:

    מישהו יכול להגיד לי מתישהוא שזה לא היה ככה?

  16. יואב איתמר:

    אני מאמין שבתקופה שבאוניברסיטה למדו סטודנטים שלא עברו במערכת החינוך הישראלית זה לא היה ככה.

  17. עומר:

    כל דור אומר את זה על קודמו, פשוט כי החוויות הסובייקטיביות של אותו אדם שאומר את זה כנראה היו רמה מעל החוויות הכלליות של חבריו. אין מרצה שבדק את העבודות של חבריו לספסל הלימודים בעודו לומד.

    וברוחם של דבריה של Mary Schmich: נוסטלגיה היא בעצם לשלוף את העבר מהפח, לנקות אותו, לצבוע את החלקים המכוערים ולמחזר אותו תמורת יותר ממה שהיה שווה.

  18. עידו:

    אפשר לשאול מה היתה המטלה שנתת לסטודנטים שלך?

  19. האביר שלא היה:

    עומר, במקרה הזה אתה טועה. ישנו למשל מדריך שחיבר גדעון סאמט – “רשימת ה-6,000”
    שבו במבוא הוא מפרסם תוצאות מחקר שמראה שרמתם של תלמידי ישראל התדרדרה עוד בסוף שנות השמונים, וכל מבחני הפיזה, שלא משנה כמה ניסו להטות אותם הראו שאנחנו במצב רע, בניגוד למשל לתוצאות משנות החמישים, שאז היינו במקומות הראשונים בעולם וכולם היללו את הגיניוס היהודי, והרמה של הסמינרים, לא רק של האוניברסיטאות, הייתה גבוהה מזו של האוניברסיטאות כיום, ובעירוני א’ למדו בעיקר תלמידים מחוננים. אל תדבר איתי על נוסטלגיה.

  20. עידו:

    האביר שלא היה, אתה צודק לגמרי. בארבעים השנים האחרונות נולדים רק תינוקות שלוקים בשכלם.

  21. האביר שלא היה:

    עידו, אתה אולי אירוני, אבל האמת היא שזה האופן שבו מתייחסים לחלק גדול מהתלמידים והתוצאות בהתאם. וחוץ מזה, בגלל שאין לנו את הצורך להתמודד עם סביבה עוינת ואין באמת צורך להצטיין, כי חיינו לא באמת תלויים בזה, אז אנשים זורקים.

  22. אורית:

    זה לא אמור להיות תפקידה של האקדמיה אבל העובדה היא שהחינוך התיכוני בישראל הפסיק מזמן (או לא טרח מעולם) ללמד איך מציגים טיעון או כותבים עבודה.
    למדתי בבית ספר שנחשב מהטובים בארץ – בשנות השמונים הרבה לפני שמערכת החינוך החליטה להתאבד – ועדיין את היכולת לערוך מחקר, לחפש חומר, לכתוב עבודות ולהעלות טיעון אני חבה לשני מרצים מהתואר הראשון.
    זה לא היה קורס ייעודי, סתם שני מרצים שהחליטו, כל אחד מסיבותיו הוא, שבמקום לשקוע בדכאון עמוק, הם ישקיעו חלק נכבד מזמנו של הקורס בלימוד ותרגול של כתיבת עבודות.
    אני לא כל-כך זוכרת היום את אסטרטגיית ההתפשטות של הכנסיה הנוצרית בראשית ימיה, גם לא את התיאוריה שקשרה בין מרטירולוגיה לשיווק, אבל אני יודעת להציג טיעון ולבקר כאלה של אחרים, אני יודעת לזהות מתי אני לא יודעת, איפה לחפש תשובות, איזה שאלות לשאול ואת מי.
    אולי, בסמסטר הבא, קצת לפני שיגיע זמנה של פריחת הדכדכת, תקח על עצמך להיות מרצה שכזה?!

  23. החגב עומד יציב:

    יובל אני דורש עוד פירוט, לא הספיק לי הדיון אז:
    https://www.popup.co.il/?p=2750

  24. ערן:

    צריך להיזהר מהתחושה הזו שהסטודנטים לא מוצלחים, תרגלתי בקורס שזה מה שהמרצה חשב על הסטודנטים, התוצאה הייתה ששמונים סטודנטים, חלקם טובים מאוד, חלקם בינויים ומיעוטם חלשים, הפכו ללא יוצלחים שאינן מסוגלים להבין מה שנאמר אליהם בכיתה (מיותר לציין שהמרצה הפסיק להסביר להם, כי למה לטרוח).
    אמנם קיבלתי הערכות הוראה מצויינות על הקורס הזה (כי הייתי המתרגל שמצליח להסביר את הדברים הכל כך מסובכים שהמרצה אומר) אבל ממש חבל לי על הסטודנטים האלו, שאם היו לרגע מפסיקים לחשוב עליהם כעל חסרי יכולת הם היו היום יודעים את החומר.

  25. רועי:

    רואה שחורות (7), אתה כותב 12 שנות לימוד כאילו זה אמור לסמל משהו. המשפט הבאמת עצוב הוא: “אנשים עוברים 12 שנים מהרגע שהם לומדים לקרוא, מבלי לחשוב לנצל את היכולת הזאת של קריאה, אפילו לרגע אחד בקריאה של ספר.” והמשפט הבכלל מפחיד, שרובם גם יעבירו 20-30 שנה עד שהם יחליטו לקרוא ספר ואז בסוף זה בכלל יהיה איזה משהו של יאיר לפיד.

  26. Twitter Trackbacks for כמו פריחת הדבדבן | מאבד תמלילים - הגלוב [popup.co.il] on Topsy.com:

    […] כמו פריחת הדבדבן | מאבד תמלילים – הגלוב https://www.popup.co.il/?p=4899 – view page – cached כך מגיעה לה התקופה המיוחדת הזו בשנה שאני קורא עבודות של סטודנטים שלי, סטודנטים שהשתתפו — From the page […]

  27. שחר לוי:

    א. באמת אין כמעט קורסים שמסבירים איך לכתוב עבודה כמו שצריך. לא “הולך ופוחת הדור”, אלא הולכת ופוחתת האוניברסיטה.
    ב. לי נתת 100. רק רציתי לציין את זה.

  28. ממתיק יומי:

    אם הייתי סטודנט שלך והייתי קורא את הפוסט הזה – גם אני הייתי נכנס לדכאון. :-)

  29. ממתיק יומי:

    שחר – לא צריך לקחת קורס כדי לדעת איך לכתוב עבודה טובה.

    כדי לדעת איך לכתוב עבודה טובה פשוט צריך לקרוא הרבה עבודות טובות ולדעת לאבחן מה עושה את העבודות הללו טובות. זה הכל.

  30. רועי:

    אני חושב שכדי לדעת איך לכתוב עבודה, נורא פשוט, צריך לדעת איך לכתוב עבודה.

  31. שחר לוי:

    ממתיק יומי – לא צריך. אבל רצוי. לא תמיד אתה יכול לשים לב אם שם המאמר צריך להיות באיטליק או דווקא בבבולד וקו תחתון בביליוגרפיה (לא שאני טוען שעל זה יובל מוריד נקודות, אבל במקומות אחרים בהחלט).

  32. ממתיק יומי:

    שחר: אני עדיין חושב כי לפחות לרוב בני התמותה (הסטודנטים של היו”ר למשל), קריאת עבודות טובות הינה תנאי הכרחי ולא רק מספיק כדי שאחד ידע לכתוב עבודות טובות.

    זה ברור שאני לא מדבר על קריאת מאמרים רק כדי לדעת באיזה גופן כדאי להשתמש וכו’ (יש היום כלים חיצוניים שמבצעים זאת אוטומטית, ראה LaTeX – וגם אם לא, לא כל כך נורא אם השתמשת בפונט קומיק-סאנס [בעצם כן נורא…]).

    אני כן מדבר על הבנת הדרך שבה טיעונים מוצגים. על הבנת דרכים לבניית המאמר. ועוד.

    אבל.. אולי אדם קרוב אצל עצמו ואני מדבר רק כי כך אני למדתי לכתוב.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: