מראה שחורה לערוץ הציבורי

ערוץ 4 הבריטי הוא ערוץ ציבורי. בוויקיפדיה יודעים לספר שלמרות שהוא ממומן על ידי פרסומות הוא מוחזק בידי הציבור. אני מודה שלא לגמרי הבנתי את מבנה האחזקות המדויק של הערוץ אבל מה שבטוח שהוא מבקש לספק אלטרנטיבה לשידורים המסחריים, מטרה שעל פניו נשמעת ברורה מאליה שכן בסופו של דבר זו המטרה של כל שידור ציבורי.

בשבועות האחרונים שודרה בערוץ 4 הבריטי מיני-סדרה בת שלושה פרקים תחת השם “מראה שחורה” (Black Mirror). זה הדבר הכי רענן, הכי מקורי, הכי מוצלח שראיתי בטלוויזיה בשנים האחרונות.

כל הסיפורים מתרחשים בעתיד והם לוקחים מגמות טכנולוגיות קיימות ומותחים אותן עד הקצה. בפרק הראשון של הסדרה מסופר על מקרה שבו נסיכה בריטית נחטפת ולחוטף יש רק דרישה אחת שאם תענה ישחרר את החטופה: על ראש הממשלה לקיים יחסי מין מלאים עם חזיר בשידור חי בטלוויזיה (האם מישהו יכול לדמיין תסריט כזה בישראל?). מעבר לרעיון המדהים, הפרק ממחיש כיצד דעת הקהל, כפי שהיא באה לידי ביטוי במדיה החדשה – בלוגים, רשתות חברתיות וכדומה, מכתיבה את סדר היום הציבורי-פוליטי במדינה.

הפרק השני לועג לדרך שבה תרבות הריאליטי המבוססת על טעם ההמונים (כפי שהוא בא לידי ביטוי בהצבעות בסמסים) משתלטת עלינו. בפרק הזה תוכנית טלוויזיה סטייל כוכב-נולד היא הדבר המרכזי המתרחש בטלוויזיה לצד תוכניות פורנו בהן הציבור נדרש לצפות (או לשלם כדי לא לצפות). כדי לקבל כל דבר בעולם הזה עליכם לשלם בנקודות אותן מרוויחים אם מדוושים על אופניים בחדרי כושר. התוצאה היא ציבור מסומם מקניות שנע בין צריכת ג’אנק טלוויזיוני לצריכת פורנו לדיווש על אופניים.

הפרק השלישי לוקח את הרעיון של הטיים-ליין של פייסבוק ומיישם אותו על שבב שמותקן בראשם של אנשים. השבב מאפשר להם לחזור ולצפות בכל רגע ורגע במהלך חייהם, לבחון אותו מחדש לפרטי פרטים. הכל מצולם, הכל מתועד ובהכל ניתן לצפות שוב ושוב – לאט, מהר או בהילוך חוזר. זה נשמע מגניב אבל רק בתיאוריה.

כל מי שמתעניין בטכנולוגיה וכל מי שמתעניין בטלוויזיה טובה, חושבת, בועטת ואינטיליגנטית חייב לעצמו לראות את שלושת הפרקים האלו (אני אניח לכם למצוא את הדרך המתאימה להשיג אותם).

נותרתי פעור פה מול המיני-סדרה הזו וחשבתי לעצמי כמה כסף עלה להפיק את הפרקים האלו: כמה כסף שילמו לתסריטאים, לבימאים, לשחקנים המצוינים, לאפקטים המיוחדים, לתפאורה. כמה כסף השקיעו ב”הפקת מקור” בריטית מהסוג שמעולם, אבל מעולם לא נראתה בערוץ הטלוויזיה הציבורי הישראלי, אותו ערוץ שאמור להשקיע 36% מהכסף שלי בהפקות מקור אך בפועל משקיע רק 3%, כנראה מכיוון שהוא עסוק בלרדוף אחרי עיתונאים וללקק לפוליטיקאים, ערוץ שמוחקים לו חובות בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

לא צריך הפקה כמו “מראה שחורה” כדי לדעת שהאנשים מרוממה והפוליטיקאים שמפעילים אותם הם אנשים עלובים וחדלי אישים, פאתטיים ואפורים אבל הפקה שכזו מלמדת שאפשר גם אחרת אם רק רוצים. מצד שני, מי במדינה הזו באמת רוצה?

נכתבו 23 תגובות לפוסט “מראה שחורה לערוץ הציבורי”

  1. שמואל:

    מה שהכי מעצבן אותי בסיפור של ערוץ 1 זה שמשתמשים בכל החוליים שלו כטענה נגד הרעיון של שידור ציבורי.
    זה כמו להשתמש בכדורגל הישראלי כ”הוכחה” לכך שכדורגל הוא משחק גרוע ומשעמם.

  2. אורי ב.:

    יובל, פחות או יותר כל מה שיש עליו את השם צ’ארלי ברוקר הוא ביקורת תקשורת מושחזת ומבריקה. חפש את הסדרות שלו על טלויזיה לביביסי, ואת סיכום השנה שיצא מתישהו בשבועות הקרובים.
    אם בעניין פיקשן – חפש את דרמת הזומבים שלו dead set גם בערוץ 4.
    וכמובן הטור שלו בגרדיאן – שווה לרסס שלך.

  3. יותם .א.:

    ערוץ 1… כמה עצוב. מסכים מאוד עם הדוגמה של שמואל. לא שמעתי מעולם על “מראה שחורה” אבל בהחלט הצלחת לעניין אותי בסיפור הזה. זה העלה לי נקודה כואבת בנושא שהלך הרוח באי הבריטי הוא היה ועדיין הרבה יותר דמוקרטי מהלך הרוח ב”ביבילנד” (ישראל, כמו שאני עדיין קורא לה).

    הצורה בה תיארת את הסדרה ובטח הפרק השני, מזכירה מאוד את מה שבאמת קורה אצלנו. רק שאצלנו, הביקורות בטלוויזיה הם לא יותר מאשר סאטירה חלולה (ארץ נהדרת) או סאטירת ספורט, עם כבר דוגמת הכדורגל חלשה (בובה של לילה). המקומות היחידים שבהם באה ביקורת על המצב המתואר בפוסט הם אמצעי המדיה החדשים (מוכר לי הביטוי הזה) וזה כנראה (עדיין) לא מספיק.

    ובקשר לשורה האחרונה, בצער רב, כנראה שאתה צודק.

  4. רוצה להיות אבא:

    גם אם הביקורת עצמה נכונה – הרי שלדעתי הטור הזה מתעסק במה שלא באמת חשוב, בהקשר של ערוץ ציבורי בכלל ובפרט זה הישראלי: עצמאות מערכתית והתמקדות בהפקות איכות עצמאיות.

    השאלה אינה כמה כסף הוציאו החוצה וההשוואה לערוצים המסחריים פה חוטאת – כי ערוץ 1 מפיק המון עצמאית ביחס לערוצים 2 ו-10 רק שאלו הפקות פנים … זה פשוט מודל עסקי שונה לחלוטין. לדוגמא, הערוץ סבסד שדורי HD במונדיאל והרבה לאחר מכן – לא שמעתי על הפגנות ברחוב כנגד זה.

    תתעסק יותר בעצמאות המערכתית שלו וכל השאר כבר יסתדר מעצמו.

  5. גדי שמשון:

    עוקב אחר הטור מאז שזרקת לי אותו לפני שנים, אורי.

  6. קאז:

    זה מסע בזמן – גדי שמשון ואורי ברוכין מגיבים בפוסט של יובל דרור

  7. לימור:

    אני סוטה קצת הצידה מהדיון המרכזי ומוסיפה אזהרה קטנה לאלו שהולכים לצפות בתוכנית הזו: היא לא לבעלי קיבה רגישה.

  8. מוסיף:

    תודה על ההמלצה.

  9. אילן:

    אם כבר שידור ציבורי בבריטניה, בעוד פחות משבוע מתחילה העונה השניה של העיבוד המודרני של ה BBC לשרלוק הולמס. העונה הראשונה היתה סוכריה.

    http://www.bbc.co.uk/programmes/b018ttws

  10. Herenot:

    בדיוק ראיתי את הפרק הראשון.

    זה טוב, זה awesome

  11. דניאל.ב:

    בעקבות ההמלצה צפיתי היום בשלושת חלקי הסדרה. יצירה מעוררת מחשבה ובעיקר מניפה דגלי אזהרה. הפרק הראשון הוא מופת.

  12. אביבה:

    לא צפיתי, אבל נזכרתי ב”דקלי פרא”, הסדרה של לינץ’, שדיברה גם היא על מכירת אשליות וסמים להמונים עד כדי הרס עצמי. זה הטריד מאוד גם לפני שני עשורים כמעט, בלי פייסבוק ובלי ריאליטי (חוץ מזה שוולגריות ובהמיות לא מחייבות שום טכנולוגיה).

  13. רונן מרגלית:

    ערוץ 4 הבריטי אחראי ליצירות מופת כגון “האח הגדול” ו”איך להיראות טוב בעירום”. כמו כל ערוצי הטלוויזיה הבריטיים המשתדלים לספק את יצרי ההמון (כולל התאווה לצפות באנשים עירומים), גם ערוץ 4 עושה זאת – ועולה בכך (ליתר דיוק: יורד בכך) על חלקם (בוודאי ה-BBC). אם פה ושם הוא משדר תוכנית ראויה לשמה יש לכך הסבר אחד: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביממה.

  14. הירנוט:

    רונן: בהחלט. העניין הוא שהשעון המקולקל הזה, כשהוא מראה את השעה הנכונה, הוא ממש, ממש מדוייק… הפרק הראשון של מראה שחורה בדיוק מדבר על הנקודה הזאת, החזון הדיסטופי הזה של הרייטינג ודעת הקהל שמכתיבה להנהגה מה לעשות. הביקורת על המדיה. השעון המקולקל. המראה השבורה.

    הביקורת היא שההחזון הדיסטופי הזה הוא, למעשה, כבר מציאות.

  15. דניאל:

    שתי מילים: טופ גיר.

  16. מרים:

    במהלך חופשות הלידה יצא לי לראות המון טלוויזיה בשעות שהן פח זבל טלוויזיוני. לצד שידורים חוזרים של זבל אורגני אמריקאי, יצא לי לצפות באינספור דוקו בריטי. הנזק היה חמור – מוחי ורגשי. עשרות סדרות העוסקות כולן בעיוותים וסטיות – אמהות פונדקאיות להורים חד מיניים המתקשות להפרד מילדן, זונות מכל מיני מגדרים המספרות חוויות, סדרות על מיניות בריטניה בה מסתובבת ה”חוקרת” בין מכונים שונים, גניקולוגים, אורגיות ובתי ספר תיכון בהן היא צופה בפורנו עם התלמידים. הכל הכל הכל במסגרת דוקו מהוקצע.
    עם כל הכבוד, זה בדיוק כמו ה”דוקו” שעשו על האח הגדול (קראתי על זה ביקורת נוקבת בYNET. לא צפיתי בעצמי).
    אנחנו לא בריטניה. שישאירו את האפוקליפסה שלהם לעצמם.
    פה, בינתיים, יש תקשורת שנשלטת ע”י הון-שלטון, מתווה דעת קהל, מהווה בית משפט ומוציא להורג לכל דבר ועניין, ולא נתונה לביקורת כלשהי. כי עם כל הכבוד, אם ערוץ 2 ו-10 הם ההון שעובד לטובת השלטון, אז בערוץ 1 השלטון עושה זאת בעצמו.
    שני מיליון סיבות להקיא על הבריטים ועל התקשורת הישראלית ומה שאתה רוצה שהיא תהיה.

  17. יובי כרובי:

    קשה לתאר כמה שהצפיה בסרטים הקצרים הללו מטלטלת, תודה רבה על ההמלצה!!

  18. מנטפקת גם:

    חייבים לראות את how tv ruined your life שלו ומראה שחורה אכן מדהים, לזה קוראים חומר למחשבה.

  19. ש':

    צ’ארלי ברוקר הוא לא רק מבקר תרבות חד הבחנה, אמיץ, סופר מתריס (ע”ע תקציר הפרק הראשון) ושנון תמידית. מסתבר שהבחור תסריטאי-יוצר גאון…

    תודה, יובל דרור, על ההמלצה הנפלאה!
    כמובן יש כאן במובלע קרדיט אדיר לטכנולוגיה, שהרי בזכותה גם שמו של ברוקר נישא הרחק עד למחוזותנו:)

  20. TV Recommendation – Black Mirror « On/Off:

    […] Yuval Dror (Hebrew) 32.412453 34.823134 Share this:EmailLike this:LikeBe the first to like this post. Tagged […]

  21. דני:

    אמנם ראיתי רק את הפרק הראשון, אבל לא הבנתי ממה ההתלהבות.
    “כל הסיפורים מתרחשים בעתיד והם לוקחים מגמות טכנולוגיות קיימות ומותחים אותן עד הקצה.” – אולי החמצתי איזכורים למסגרת הזמן (לי זה נראה כמו ההווה), אבל בטח שהם לא מותחים שום מגמה לשום מקום. טוויטר ויוטיוב, זה חידוש המלהיב ? שליחת תמונות בפלאפון ?

    מעט מאוד עלילה שנמרחת על כמעט 45 דקות, המון חורים בעלילה (“… לא יכולה להבטיח את בטחונך ובטחון משפחתך” ? WTF).

    כמו שכבר הזכירו, אם כבר טלווזיה בריטית עכשיות, שרלוק נהדר.

  22. הירנוט:

    דני: הפרק השני והשלישי הולכים יותר רחוק בעתיד מבחינת הטכנולוגיה עצמה. בלי קשר, נראה לי שפספסת את הפואנטה של הסדרה. רמז: הסדרה לא אופטימית לגבי עתיד טכנולוגי מלהיב.

  23. יובל בירב:

    בעקבות ההמלצות החמות צפיתי בפרק הראשון והתאכזבתי מרה. לא מהיצירות הבולטות, המעניינות, המהנות או החשובות של ה- BBC בשנים האחרונות. די משעמם בעצם, מטופש עד גיחוך ונמתח פי 3 ממה שצריך. אני מקווה שהמשך הסדרה טוב יותר.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: