אתמול השתתפתי בטקס הענקת תעודות למרצים מצטיינים במכללה למינהל (וזו ההזדמנות מצוינת להודות לכל הסטודנטים שלי על המשובים המדהימים שהובילו אותי לאירוע הזה. תודה!). כל מרצה קיבל קריקטורה שהוכנה עבורו על ידי מאיירי caricatura.

זו הקריקטורה שאני קיבלתי.

אולי זה רק אני אבל לא ממש זיהיתי את עצמי בקריקטורה הזו.

זה הזכיר לי שלפני כשנה "מיקרוסופט ישראל" יצאה בקמפיין שבמסגרתו הם הכינו קריקטורות של כל מיני אנשים. הם שלחו אליי את הקריקטורה הזו.

נגה (בת תשע) ראתה את הקריקטורה שקיבלתי מהמכללה למינהל והחליטה שזה לא יכול לעבור בלי גרסה משלה. הנה היא:

לפחות אני עושה את החיים קלים לכל אלו שמנסים לאייר אותי – אין לי שיער!
אם בעתיד יפלו לחיקי קריקטורות נוספות שלי, אעדכן.

1. לונדון אהובה עליי במיוחד. אולי כיוון שזו היתה העיר הראשונה שאליה נסעתי לחו"ל, אולי בגלל שאני מבין את השפה וזה עוזר לי להרגיש קצת יותר בעניינים ואולי פשוט מכיוון שהבריטים הם הגזע העליון.

2. הרכבת התחתית בלונדון היא גאונית בעיניי. גאונית. זה הרמז הראשון לכך שהבריטים הם הגזע העליון. כמובן שכולם מתלוננים על זה שהיא מיושנת ועייפה ועדיין, גאונית. אבל הפעם היא היתה קצת מאכזבת. דווקא בשבת, ה-northen line, הקו השחור, שמוביל לקמדן, שמוביל לכיכר לסטר, בקיצור הקו שבניתי עליו ליום השיטוטים שלי, דווקא הוא הושבת לחלוטין. התוצאה היתה הליכה בלתי פוסקת. לא שזה לא מהנה ללכת בלונדון אבל אחרי הקילומטר ה-12 הבנתי את העניין!

3. כמות המצלמות במעגל סגור בלונדון היא לא פחות מפסיכית. קשה למצוא כאן עמוד אחד שלא מאכלסת אותו מצלמה במעגל סגור ולפעמיים שתיים. לפעמים שלוש. הבוקר ראיתי מכונית קטנה שנוסעת ברחוב ושעליה היתה מצלמת CCTV והיה כתוב עליה CCTV Inspection. ממה שהבנתי מההולכים והשבים, שגם הם נדהמו מהטריק הזה, מדובר במכונית שנוסעת סטייל המכונית של גוגל ומצלמת מכוניות שחונות במקומות אסורים ושאר עבירות תנועה. הקנס: 65 פאונד.

4. אפרופו פאונד, שתהיה המלכה בריאה, אי אפשר לקנות פה שום דבר. אמנם פעם הפאונד היה שווה 8 שקלים והיום (יוני 2013) הוא שווה "רק" 5.56 שקלים לפאונד ועדיין המחירים בעיר הזו הם לא פחות ממטורפים. לא הצלחתי למצוא פה שום דבר שזול יותר מאשר בארץ. אולי מאפין, אבל גם על זה אני לא סגור. המשמעות היא שאתה מטייל בין חנויות שאו שהן מגניבות או שהן של המותגים הגדולים בעולם ובעצם אתה לא יכול להרשות לעצמך לקנות שום דבר. כלומר אתה יכול, אבל לא כדאי.

5. התרבות בעיר הזו היא פשוט מהממת. בזמן הקצר שהייתי פה נכנסתי לשני מוזיאונים (בחינם), ראיתי הצגה ומיוזקל. בטלוויזיה מפרסמים עכשיו את ההופעות שיהיו בהייד-פארק בעוד שבועיים. אתה רואה את רשימת המופיעים ובא לך למות. ובכלל, כל התרבות של העולם מגיעה לכאן ובחלק מהמקרים היא לא צריכה לבוא לכאן, היא פשוט נולדה כאן. אי אפשר שלא לקנא. אולי אפשר אבל אני לא הצלחתי.

6. אפרופו מיוזקל, חייבים להודות שיש משהו קצת דבילי ברעיון של מחזמר. במקום שאנשים ישחקו על הבמה הם גם משחקים וגם שרים. איכשהו, כאן, בלונדון, הם מצליחים לגרום לזה לעבוד. בהמלצתו של אורי ברוכין הלכתי לראות את "מתילדה" שלצערי לא יכבוש את ראש רשימת מחזות-זמר המוצלחים ביותר שראיתי כאן (יוסף וכותנת הפסים היה המחזמר המוצלח ביותר וגם Avenue Q פשוט מעולה) ובכל זאת אי אפשר שלא להתרשם מהאופן המוקפד שהחבר'ה האלו עושים את ההצגות שלהם. הבמה, התפאורה, התאורה, המשחק – זה מבריק ברמות אחרות.

7. כמו הרבה ערים אחרות באירופה, לונדון היא כבר מזמן לא (רק) בריטית. המלון שבו אני התאכסנתי ניצב על רחוב שמוביל בסופו ל"מארבל ארץ'". הרחוב הזה הוא, לדעתי, שחזור מדויק של הרחוב הראשי של ביירות. כולו מלא במסעדות לבנוניות (גם כמה מרוקאיות ופרסיות). בחוץ יושבים מבקרי המסעדות ומעשנים נרגילות כאשר פניהם אל הרחוב. וכך אתה עובר ברחוב ומאות אנשים מביטים בך כשהם מעשנים עליך, תרתי משמע, נרגילה. כוס תה? תנו לי הפסקה.

8. עם כל זה שהבריטים הם הגזע העליון, הם חבורה רעשנית למדי אחרי שהם שותים כמה בירות. והם תמיד שותים כמה בירות. הדרך היחידה להפוך את הרעשנות הזו לנסבלת היא להשתכר בעצמך.

9. מזג האוויר שהתחיל רע (חם) נגמר טוב יותר ובערב האחרון שלי כאן אפילו הוצאתי את המעיל שנותר מיותם במזוודה במשך חמישה ימים. לא היה נורא קר אבל היה מספיק קר בשביל שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. וירד קצת גשם. זה לא באמת גשם, זה דריזל כזה, טפטוף לונדוני חמדמד, אבל גם זה היה מספיק בשביל שאוציא את המטרייה מהתיק כדי שאוכל להרגיש עוד קצת חורף. להרגיש חורף היא לכשעצמה סיבה מספקת להגיע לכאן בחודש יוני.

10. זו הפעם החמישית או השישית שלי בלונדון ולמרות שאי אפשר באמת למצות אותה, אני מרגיש בשל להשתלטות על עיר אירופאית חדשה. כולם מדברים על ברלין. כבר הרבה זמן שכולם מדברים על ברלין. אולי ברלין.

בלונדון טלוויזיה מצוינת (שם, שם)

בשעת לילה מאוחרת התחלתי לזפזפ בין ערוצי הטלוויזיה שמשודרים בממלכה המאוחדת. באחד מהם הוקרנה התוכנית Cheaters ("בוגדים"/"בוגדות"). זו לא תוכנית בריטית אלא דווקא אמריקאית ומסתבר שהיא רצה לא פחות מ-13 עונות.

בפרק שאני ראיתי המנחה, ג'ואי גרקו (שלא מנחה את העונה הנוכחית, תיכף אספר למה) פוגש צעיר אמריקאי, לדעתי בסוף שנות העשרים של חייו, שאינני זוכר את שמו. נקרא לו "מר בחור". אותו מר בחור – וזה הקונספט של התוכנית כולה – חושד שאשתו בוגדת בו. צוות צ'יטרס מפעיל בלשים פרטיים אשר צילמו את האישה הבוגדת. גרקו פוגש בלילה את מר בחור ומציג לו ברחוב, באמצעות מחשב לוח, את הסרטונים המפלילים.

לגרקו יש קול של יוסי סיאס. עמוק, רך ואיטי. והוא עובר איתו פריים אחר פריים ומתאר לו מה רואים (דמיינו את זה בקול של יוסי סיאס).

הבלשים שלנו עקבו אחר אשתך. כאן בבוקר אתה יוצא ולוקח איתך את הבן שלך. אשתך חוזרת הביתה. תוך כמה דקות מגיע אחיך (!) הוא נכנס ויוצא כעבור שעתיים. יום למחרת אתה יוצא ושוב לוקח את הבן שלך. אחיך בא אליך הביתה ונוסע איתה למסעדה. כמו שאתה רואה בצילום הזה, הם מחזיקים ידיים ועושים דברים שלא היית מצפה שאח שלך יעשה עם אשתך.

בכל הזמן הזה רואים גם את התמונות של "הבלשים" וגם את מר בחור שמגלה שאשתו מבלה עם אחיו בדרכים מגוונות. כמו שניתן להבין, הדם עולה לו לראש במהירות. וזה ממשיך.

אתה אישרת לנו לשתול מצלמות נסתרות בבית שלך וזה מה שהצלמות שלנו תיעדו (האח ואשתו מזדיינים על הספה).

בשלב הזה שואל גרקו את מר בחור האם הוא רוצה ללכת ולהתעמת עם הזוג. התוכנית בנויה כך שההצגה של החומר המפליל בפני מי שחושד שבת זוגו / בן זוגה בוגדים בהם, נעשית תמיד בעיתוי שבו ההפקה יודעת שהבוגדים נמצאים יחד. מיד לאחר שהם מחממים את בני הזוג שלהם, הם נכנסים לאוטו ומגיעים לאותו המקום שבו הבוגדים נמצאים. במקרה הזה, בחצר אחורית של חברים.

"האם אתה רוצה ללכת ולפגוש את אשתך ואת אחיך ולבקש מהם הסברים?", שואל גרקו בקול הקטיפה האיטי שלו.

אתם יכולים לנחש את התשובה.

הם יוצאים מהאוטו יחד עם צוות צילום המונה לפחות שלושה צלמים, שלושה אנשי תאורה שמחזיקים פנסי תאורה ענקים ועוד שלושה-ארבעה אנשי אבטחה. מר בחור רץ אל החצר ומתחיל לצרוח על אחיו. "אתה אח שלי?! אתה אח שלי?! אתה מזיין את אשתי ואתה אח שלי?!". תוך שניה הוא מתנפל עליו עם אגרופים. אשתו, שכאמור נמצאת גם היא, מתחילה לצרוח "תעזוב אותו! תעזוב אותו!". גרקו עומד בצד בשעה שהסצנה מצולמת על ידי הצוות שלו ואומר לכולם בקולו המלטף "חבר'ה, אני מבקש להירגע". משום מה הם לא מקבלים את עצתו. המכות נמשכות. אנשי האבטחה, שהם חלק מההפקה, מנסים להפריד אבל לא ממש.

במשך עשר דקות רואים אנשים מרביצים אחד לשני, צורחים אחד על השני. אחד השכנים מגיע כשלגופו תחתוני צמודים מנומרים וחלוק רחצה מנומר. "לכו מכאן!", הוא צורח. כאשר זה לא עוזר הוא הולך לבית שלו ומביא מכונת טרימר, כזו שיש לה מין חוט פלסטיק קשיח מסתובב כזה שקוצרים איתו את הדשא, ומתחיל לקצור את הרגליים של הצלמים. המאבטחים מתנפלים עליו. האישה צורחת "בשביל מה הבאת את צ'יטרס לפה?!" ומר בחור צועק עליה "למה את בוגדת בי?" והיא צורחת בחזרה "כי אתה לא מסוגל לפרנס אותי, חתיכת אפס!".

כאמור, כל זה נמשך דקות ארוכות, כאשר העריכה היחידה היא על מילות ה"פאק" למיניהן (כי ברור שזה הדבר העיקרי שהוא בלתי נסבל בתוכנית הזו). את המכות, הצרחות, הבכי, המהומה המוחלטת, כל זה מצולם ומשודר לכל אמריקה (ומסתבר שגם באנגליה) שכעת יודעת שיש מר בחור שלא מצליח לפרנס את אשתו שבוגדת בו עם אחיו שטוען שהוא לא רצה לפגוע בו.

אנ-פאקינג-בליבאבל.

סיפרתי קודם שגרקו לא מנחה את הסדרה יותר. קודם כל גרקו נדקר ב-2003 באחד מהפרקים. סיכון מקצועי אם כי יש הטוענים שזה היה תעלול שמטרתו היתה למשוך תשומת לב. בכל אופן הוא הוחלף לפני כמה שנים ובאופן אירוני הסיבה היא שרצו מישהו צעיר יותר (סיבה פופולארית בקרב הבוגדות והבוגדים בסדרה). מי שנבחר הוא קלארק גייבל השלישי. לא, זו לא טעות, קלארק גייבל השלישי הוא הנכד של קלארק גייבל הראשון! המקורי!

אנ-פאקינג-בליבאבל-ומרלין-מונרו!

וזה עוד לפני שסיפרתי לכם, שאחרי שהצלחתי לסגור את הפה שלי, שהיה פעור בתדהמה, העברתי לערוץ ארבע הבריטי ואז גיליתי בו תוכנית אחרת, הפעם בריטית לגמרי, בשם "גופים מביישים". בתוכנית הזו בריטים רגילים מגיעים לסוג של רופאה, מספרים לה על הבעיות הגופניות שלהם ואז נבדקים אל מול המצלמה. אתמול הגיעה צעירה אחת שהתלוננה שכואב לה בשעה שהיא מקיימת יחסי מין. נו, זה מחייב בדיקה. ומשום כך, בדיקה ואגינלית בוצעה מול המצלמה. זה לא הספיק אז אחר כך הגיע גינקולוג. שביצע עוד בדיקה. מול המצלמה. "את מוכנה בבקשה לפסק את הרגליים, חמודה?"

אנ-פאקינג-בליבאבל גינקולוגי!

פלא שהאומה הזו מתנדנדת שיכורה מבירה כל הזמן?

בתי מלון, באופן כללי, ובתי מלון בערים גדולות, הם עניין די מעיק. אני לא מדבר על בתי מלון מהסוג שהמלך נתניהו ואשתו המלכה מתארחים בהם. אני מדבר על בתי מלון ממוצעים לגמרי, בתי מלון שבני תמותה רגילים הולכים אליהם כדי להניח את הראש אחרי יום של הסתובבויות.

ועל אף שהם מעיקים (ואני מקווה שאני לא צריך להסביר למה), כאשר אתה מגיע למקלחת אתה מגלה שהמלון מבין שיש לך צרכים בסיסיים שהוא צריך לתת להם מענה. למשל: סבון, שמפו, מגבת ואפילו נייר טואלט. בתי המלון אומרים לעצמם: הבנאדם צריך להסתבן במשהו ואנחנו ניתן לנו שפופרת קטנה שבתוכה יש סבון נוזלי מסוג כלשהו כדי שיוכל לנקות את עצמו אחרי שהוא הסתובב בחוץ במשך יום שלם.

אבל, למרות שהמלון דואג למצרכים בסיסיים שבאמצעותם אנחנו יכולים לנקות את עצמנו, בתי המלון, כמעט באופן גורף (נתקלתי אולי באחד שניים יוצאי דופן), לא מוכנים לשים שפופרת קטנה שבה יש משחת שיניים. לנקות ידיים? כן. שיער? כן. אפילו עם הישבן הם מוכנים לעזור לך. שיניים??! לאאאאאא. את זה תביא מהבית. מה? למה?!

מבחינתי, זו תעלומה (לא לדאוג, הבאתי משחת שיניים מהבית). מכיוון שאני לא רחוק מביתו של שרלוק הולמס, אני מתכוון לפתור אותה עד לתום שהותי במקום.

ווטסון?

יו"ר הקונצרן הידוע בשם "היו"ר", קיבל בעבר הצעה לשמש כמנכ"ל אפל אולם בחר לסרב. ההצעה הגיעה אל היו"ר לפני מספר שנים אך הוא בחר להתמקד בהוראה. היו"ר שבעברו היה יו"ר של כמה קונצרנים, תאגידים מרושעים וחברות ממש ממש רציניות וגדולות וכל זה, גרף כמה שנדיבריליונים של דרכמות אבל פספס את ההזדמנות להיות האיש הראשון שיהיה לו iOS7.

תפקידים נוספים שהוצעו ליו"ר אך הוא סירב לקבלם כדי להתמקד בהוראה הם: המזכיר הכללי של האומות המאוחדות, שר ההגנה של צרפת (כל הזמן כובשים אותם, הם צריכים שר הגנה חזק), יו"ר הבנק העולמי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית ומלכת אנגליה. יש לציין כי היו"ר קיבל על עצמו את תפקיד מלכת אנגליה אך בסופו של דבר, מסיבות שלא נחשפו עד כה, הוא לא נכנס לתפקידו. או לשמלה של המלכה.

מלשכת היו"ר נמסר: "אכן הוצע ליו"ר להיות מנכ"ל אפל לאחר שעזב את תפקידו הקודם כמנכ"ל ספקטר אך הוא העדיף להקדיש את עצמו להוראה של סטודנטים הכמהים למידע, הצמאים לאינפורמציה, הצובאים על דלתותיו כדי שזה ילמד אותם עוד קורס, עוד שיעור, עוד מאמר אחד. בבקשה יו"ר, למד אותנו עוד מאמר אחד. לא, לא מק'לוהן, מאמר אחר. היו"ר איחל לאפל הצלחה בהמשך".

לקריאה נוספת: נפתלי בנט סירב בעבר לכהן כמנכ"ל Waze