לפני כעשרה ימים קיבלתי טלפון משגרירות ארה"ב בישראל. הם סיפרו לי שקייטי רוז גליקמן, שעבדה במטה ברק אובמה בתחום הדיגיטל, מגיעה לישראל. שאלו אותי אם נהיה מעוניינים לארח אותה להרצאה בבית הספר לתקשורת, במכללה למנהל. היה ברור שזו הזדמנות שאין להחמיץ. תוך שעתיים הכל היה תפור. היום בבוקר היא הגיעה לשיעור בקורס שעוסק באקטיביזם ושינוי חברתי, ודיברה עם כמאה סטודנטים באולם שלא נותר בו כסא אחד ריק. זו היתה חוויה מרתקת.

גליקמן היא אישה צעירה, בסך הכל בת 28. היא סיפרה שהיא למדה עיצוב גרפי אבל בשנת 2007 היא שמעה נאום של ברק אובמה והבינה שהיא חייבת לעבוד עבורו. היא תרמה 10 דולר באמצעות אתר האינטרנט של הקמפיין ואז התנדבה לעבור מדלת לדלת כדי לשכנע את המצביעים להצביע עבור אובמה. בקמפיין  2012 התפקיד שלה היה גדול ומורכב בהרבה. היא היתה חלק מהצוות המצומצם שהקים את המטה הדיגיטלי של אובמה שמנה בסוף של דבר יותר מ-200 איש שכללו גרפיקאים, מנהלי מוצר, מעצבים, אנשי וידאו, מתכנתים, מנהלי קהילות ומה לא.

בהרצאה הקצרה שלה (שבסופה נשאלו שאלות רבות מצד סגל המרצים והסטודנטים) היא המחישה כיצד הקמפיין הדיגיטלי של אובמה היה לא פחות ממכונה משומנת. שום דבר, ואני מתכוון לשום דבר, לא נשאר ליד המקרה. כל מידע נותח, כל מסר נוסה, נבדק ונשלח, כל מערכת שאפשר היה להשתמש בה השתמשו בה. עבור כל מדינה עוצב מסר דיגיטלי שונה, עבור כל פלח באוכלוסייה עוצב מסר דיגיטלי שונה. חשבונות פייסבוק נפתחו ונוהלו, אתרי אינטרנט עוצבו, הוקמו ופותחו והכל במטרה לארגן את התומכים, לגרום להם לדבר עם החברים שלהם כדי שגם הם יתמכו ובעיקר כדי להניע עשרות מיליוני בני אדם לקלפי ולהישאר שם גם כאשר הם צריכים להמתין שעות בתור.

כמעט 700 מיליון דולר נתרמו לקמפיין אובמה על ידי אזרחים רגילים. סכום התרומה הממוצע עמד על 53 דולר. 35 מיליון בני אדם שעקבו אחר חשבון הפייסבוק של הנשיא התבקשו לקיים אירועים, עצרות, להרים טלפונים כדי לשכנע אנשים אחרים.

האופן שבו גליקמן מתארת את דרך הפעולה של הקמפיין הדיגיטלי ממחיש עד כמה הקמפיין היה שיטתי, עד כמה מנהליו השקיעו מחשבה, כסף ואנרגיה בעולם הדיגיטלי. עוד לפני ההרצאה יצא לי להחליף עם גליקמן כמה מילים. לדבריה, העולם הדיגיטלי בארה"ב הוא כבר מזמן לא "הדבר הזה של הצעירים". כולם ברשת והסגמנט הצומח ביותר בפייסבוק הוא נשים מעל לגיל 50.

אני מודה שהיה משהו מרגש בהתלהבות של אדם צעיר כל כך מפוליטיקאי. מרגש ומדבק. היא אשכרה עשתה לי חשק לקחת חלק בקמפיין בחירות דיגיטלי. אלא שכמובן יש כמה הבדלים בין ישראל לארצות הברית. ראשית, המשאבים שמופנים לעולם הדיגיטלי קטנים בישראל פי כמה בהשוואה למשאבים שמופנים בארה"ב. שנית, על אף שבישראל היו מטות בחירות שלקחו את העולם הדיגיטלי ברצינות ועשו בו עבודה מרשימה למדי (כמו מפלגה העבודה ויש עתיד), יש לי תחושה שהם היו רחוקים מהשיטתיות הכל כך עמוקה ומרשימה שגליקמן סיפרה עליה. ולבסוף, לאמריקאים יש את ברק אובמה. לנו יש את ביבי.

שאלתי את גליקמן אם היא היתה נוכחת בחדר כאשר אובמה דיבר עם הפעילים המרכזיים, הודה להם ולא הצליח לעצור את דמעות ההתרגשות שלו. היא אמרה שכן. "כולם בכו בחדר", היא אמרה. "גם אני בכיתי. מה שלא רואים אחרי שהקטע נגמר הוא שאובמה עבר אדם אדם בחדר, התחבק איתו, דיבר איתו, הצטלם איתו. יש לי תמונה עם אובמה וזה היה שווה הכל", היא אמרה.

לך תמצא כזו התלהבות מפוליטיקאים בישראל.

בשבועות האחרונים אני נוסע באוטו כאשר ברקע אני שומע את מופע ה-Unplugged של אריק קלפטון. הדיסק הזה הוא אחד מחמשת הדיסקים הראשונים שקניתי לאחר שקניתי את מערכת ה-CD הראשונה שלי מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא. מדובר בהופעה חיה של קלפטון שבוצעה במסגרת שורה של מופעי אנפלאגד שארגנה MTV בראשית שנות התשעים. הוא בעיניי אחד הדיסקים המופלאים בעולם כולו (בכלל, כל פרויקט האנפלאגד של MTV הוציא תחת ידיו הופעות מדהימות).

הנה אחד השירים האהובים עליי בדיסק על אף שהוא יוצא דופן בהשוואה לשירים האחרים שהם מלנכוליים יותר, אך מקסימים לא פחות. השיר הזה עושה לך חשק ללמוד לנגן על משהו כדי שתוכל להשתתף בכזו חגיגה של כלי נגינה.

מי שלא האזין לכל האלבום מכל ההופעה, ורוצה לחשוף את עצמו למוזיקה קצת, טיפה יותר מתוחכמת מהארלם שיק, חייב את זה לעצמו.

מדי פעם אני מנצל את הבמה של הגלוב כדי לפרסם קול קורא למרצים בתחום שעליו מופקד. הנה קול קורא נוסף לארבע משרות שאני מעוניין לאייש במרצים מנוסים, יצירתיים ומצוינים (הפניה היא, כמובן, לגברים ולנשים).

לשנת הלימודים הבאה (תשע"ד) שנפתחת ב-13 באוקטובר 2013, אני מחפש ארבעה מרצים (בעלי יכולות הוראה מצוינות, לא פחות) לשלוש סדנאות וסמינריון אחד אשר מתוכננים להיות מועברים במסלול הדיגיטלי בבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל. הסדנאות מיועדות לסטודנטים בשנים ב' ו-ג' והסמינריון לסטודנטים בשנה ב'. כל הקורסים הם קורסים סמסטריאליים. את כל הסדנאות אנסה לשלב כבר בסמסטר א' של השנה הבאה. הסמינריון יועבר בסמסטר ב' בשנה הבאה. כל קורס, סדנה או סמינריון, כולל 13 מפגשים של שעה וחצי, כלומר כמעט 20 שעות הוראה.

1. סדנת פוטושופ: בסדנה זו לומדים הסטודנטים להכיר את התוכנה ומתמחים ביכולותיה בתחום עיבוד התמונה. אני מחפש מרצה מנוסה אשר יכול להוביל את הסטודנטים, שלרובם המכריע אין היכרות מוקדמת עם התוכנה, לרמת התמחות, התמקצעות וידע גבוהים. ברור לי שמדובר באתגר לא מבוטל שכן פוטושופ היא תוכנה שאין לה סוף. דווקא משום כך חשוב שהסדנה תתמקד בפעולות השכיחות ביותר, החשובות ביותר והיצירתיות ביותר בתחום עיבוד התמונה ותעשה זאת בצורה שיטתית, בהירה וידידותית למשתמש.

2. סדנת בניית אתרים: בסדנה זו לומדים הסטודנטים לבנות אתר תוכן באמצעות וורדפרס. גם במקרה זה אני מחפש מרצה מנוסה אשר את מכיר את סביבת וורדפרס לעומק ואשר מסוגל ללמד אותה בצורה פתוחה, מעניינת תוך עידוד של חשיבה יצירתית. בסופו של דבר על הסטודנטים להכיר את סביבת וורדפרס לעומק ולצאת מהסדנה עם אתר תוכן מעוצב שהם בנו בעצמם.

3. סדנת/סמינריון מנהיגות בעידן הדיגיטלי: בניגוד לשתי הסדנאות הראשונות אשר מועברות בדרך זו או אחרת כבר כעת, את הסדנה הזו אני מעוניין לפתח יחד עם המרצה. אין כזו סדנה כיום ולמעשה אני כלל לא משוכנע שיש כזה דבר "מנהיגות בעידן הדיגיטלי" (ואם לא אהיה משוכנע לא תהיה סדנה, מן הסתם). אבל יש לי תחושה שהעידן הזה לא רק מוציא מקרבו מנהיגים מסוג חדש, הוא גם מחייב מנהיגים מסוג חדש שיש בהם יכולות שונות מהמנהיגים של המאה העשרים: מנהיגים פוליטיים, חברתיים, עסקיים, תרבותיים. האמנם? מרצים אשר תחום התמחותם קשור ב"מנהיגות" ואשר מעוניינים באתגר, מוזמנים לפנות אליי (יש אפשרות להעביר את הקורס גם בפורמט של סמינריון ואולם אז המרצה נדרש להיות בעל תואר דוקטור).

4. סמינריון פשע דיגיטלי: זו משרה שאני מנסה לאייש כבר זמן מה ולא מצליח. אני מחפש מרצה, בעל תואר דוקטור, שיכול ומעוניין להעביר סמינריון סמסטריאלי שעוסק בפשע דיגיטלי. יש כאן שני מלכודים. הראשון הוא שאין הכוונה לסמינריון שעוסק באבטחת מידע. אלו סטודנטים לתקשורת ולא למדעי המחשב או מערכות מידע. שנית, אין הכוונה לסמינר שמנתח את התופעה רק, ואפילו לא בעיקר, מהפן המשפטי. הכוונה לסמינריון שמנתח את עולם הפשע הדיגיטלי הזו מבחינה סוציולוגית, תרבותית, משפטית וכמובן תקשורתית. מה המאפיינים הייחודיים של הפשע הדיגיטלי בהשוואה לפשע "המסורתי"? איך אמצעי התקשורת מסקרים אותו? איך מתמודדים איתו? מיהם הגיבורים של העולם הזה? יש לי תחושה שסמינריון שכזה יהיה מרתק אם יועבר בדרך הנכונה על ידי האדם הנכון. האם יש מרצה, בעל יכולות הוראה מצוינות, שזה תחום התמחותו ושמעוניין להרים את הכפפה?

כמה פרטים נוספים:

מרצים, וגם מרצות, אשר מעוניינים להגיש את מועמדותם, מוזמנים לשלוח לתיבת הדואר אלקטרוני שלי (yuval.dror אצל ג'ימייל) קובץ קורות חיים וכן מסמך קצר נוסף המפרט את הסילבוס המוצע שלהם. הסילבוס צריך לכלול תכנית שלדית וראשונית של 13 פגישות וכן פירוט קצר אך ברור של מה ייעשה בכל אחד מהמפגשים. התכנית הזו, שכמובן עשויה להשתנות בהמשך, תסייע לי להבין איך אתם רואים את הקורס, מהו התוכן שיועבר בה וכיצד יצאו הסטודנטים מהצד השני. לבסוף, הסילבוס צריך לכלול הסבר באשר למטלת הסיכום של הקורס, כלומר על מה מקבלים בסופו של דבר ציון.

מרצים אשר העבירו קורסים דומים במסגרות אקדמיות מוזמנים לשלוח עותקים של המשובים שלהם. כאמור, לכל ארבעת הקורסים אני מחפש מרצים שהם לא פחות ממצוינים. בכל ארבעת  הקורסים מדובר, בשלב הראשון, בקבוצה אחת ואולם קיים פוטנציאל להתרחב לקבוצות נוספות.

לבסוף, על אף שהצגתי משרות פתוחות לשלוש סדנאות וסמינריון אחד אני פתוח להצעות נוספות אם כי אינני יכול להבטיח שאוכל לשלב אותן בשנה הבאה. מצד שני, אם תציעו סדנה שלא אוכל לעמוד בפניה, היא תשולב גם תשולב (בשלב זה אינני זקוק לסמינריונים נוספים). בקישור זה תמצאו את רשימת הסדנאות שמועברות כיום במסלול (אם כי, לצערי, לא כל השמות מעודכנים כנדרש). לתשומת לבכם: סדנאות אשר עוסקות בתחומי השיווק, הפרסום או יחסי הציבור באינטרנט, אינן מועברות במסלול הדיגיטלי אלא במסלול "תקשורת שכנועית". אודה לכם אם לא תשלחו אליי הצעות לסדנאות מסוג זה.

מכיוון שמניסיון של פעמים קודמות, הוצפתי בפניות רבות, ובסופו של דבר בחרתי מתוכן את המרצים, אבקש את סליחתכם מראש על כך שאענה רק לפניות שימצאו מתאימות. אני מבטיח לכם שאני קורא בקפידה ומתייחס ברצינות לכל הצעה שאני מקבל, אך אני פשוט לא יכול לענות לכולם. ברגע שהמשרות יאוישו אעדכן בתחתית פוסט זה. מכאן שכל עוד אין עדכון בתחתית הפוסט, אפשר להמשיך ולשלוח הצעות.

אשמח אם תעבירו את הקישור לכל מי שעשוי למצוא עניין במשרות אלו או שמעוניין לפתח סדנה חדשה.

עדכון (11.3.2013):
תודה רבה לכל המרצים והמרצות ששלחו הצעות ורעיונות.
למרבה הצער, לא אוכל לשלב בשנה הבאה סדנה שעוסקת במנהיגות דיגיטלית וזאת מסיבות טכניות לגמרי. עדיין לא נמצא מרצה שיוכל להעביר סמינר בנושא פשע הדיגיטלי, אולי אנסה שוב בשנה הבאה.
המשרה לסדנה בתחום הוורדפרס נסגרה והסדנה בתחום הפוטושופ קרובה לסגירה.
שוב תודה לכולם!

ה-6 בדצמבר 2012. "כלכליסט":

"מאז פרסום תוצאות הפריימריז ביום שישי דרש פרץ מיחימוביץ' להתחייב בפומבי לכך שלא תשב בממשלה אחת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. יו"ר המפלגה סירבה להצהיר זאת באופן חד משמעי ופרץ בתגובה הודיע כי מבחינתו ישיבה בממשלה כזו היא קו אדום".

אין לי ציפיות מציפי לבני. כתבתי פוסט שמסביר מדוע אסור להצביע לציפי לבני, הגברת הנקייה, שהכריזה שהיא תחליף את ביבי נתניהו ואז מיהרה לזחול ראשונה לממשלה שלו. אין לי מילה טובה להגיד על לבני כי אין בתוכה כלום. היא ריק. כל שיש לי זה בוז מוחלט כלפי כל מי שהצביע לה.

אבל על עמיר פרץ דווקא היו לי כמה מילים לומר כיוון שתמיד הרגשתי שהוא מייצג משהו. מייצג איזושהי תפיסה סדורה, מוצקת ואידאולוגית ביחס למדיניות כלכלית, ביחס לאדם העובד, ביחס לאופן שבו המדינה צריכה לטפל באזרחיה. אפשר להסכים ואפשר לא להסכים, אבל לפחות יש לו איזושהי תפיסת עולם. 

ובכן, אותו עמיר פרץ, עזב את מפלגת העבודה מכיוון, כך הוא הסביר, שיושבת הראש שלו, שלי יחימוביץ, סירבה להתחייב בפומבי שלא תשב בממשלה אחת עם ראש הממשלה נתניהו ויו"ר ישראל ביתנו. אני עובר ללבני, הוא הסביר כי פה מצאתי אידאולוגיה, כי פה מצאתי עמוד שדרה, כי לבני "הצהירה עם הקמת המפלגה החדשה כי היא מתחייבת להמליץ לנשיא להטיל על מועמד מתוך גוש המרכז-שמאל את הרכבת הממשלה", הוא הבהיר לכל מי שרק רצה לשמוע.

והנה העמיר פרץ הזה שורץ עכשיו כמספר שלוש של ה-תנועה, שזחלה על גחונה כדי לקבל תיק בממשלת נתניהו.

כן, זה עמיר פרץ, שהצהיר מיד אחרי שעזב את מפלגת העבודה כך:

לאחר שהטיל את הפצצה הפוליטית, שלפיה הוא עורק ממפלגת "העבודה" אל רשימתה של ציפי לבני, "התנועה", הגיע מי שהיה מספר שלוש במפלגתה של יחימוביץ' לאולפן חדשות 2, וציין באופן מפורש כי ביתו הפוליטי החדש לא ייכנס לממשלתו של בנימין נתניהו.

בהמשך הוסיף:

"ציפי לבני סירבה להכנס לממשלת נתניהו ואני מאמין לסולם הערכים שלה. אני אומר באופן מפורש כי לא נשב בממשלה שכזו".

חרא על הפרצוף שלך, עמיר פרץ. חרא על סולם הערכים שלך ושל ציפי לבני, חרא על שניכם ביחד.
אפס מאופס.

אני חושב שזה היה לפני שבוע ששמעתי ברדיו ששמוליק קראוס אושפז במצב קשה בבית חולים בגלל סיבוך של שפעת החזירים. לאחר הדיווח הושמע שיר שלו. אני חושב שזה היה "רואים רחוק רואים שקוף". חשבתי אז לכתוב פוסט על שמוליק קראוס. היתה תקופה, לפני כמעט עשרים שנה, שבבת אחת גיליתי אותו וקניתי כמעט את כל הדיסקים שלו (אלו המסתובבים. נו אלו, עם החור באמצע).

שמוליק קראוס הוא ללא ספק בעיה. מצד אחד, חרא של בנאדם ומצד שני, אני לא יכול שלא להודות שאהבתי מאוד את המוזיקה שלו, כמעט את כולה. מעבר להיותו יוצר מעניין, הוא לקח חלק בכמה מההרכבים היותר חשובים במוזיקה הישראלית. זו הסיבה שכל דיווח על מותו של קראוס, שנפטר אתמול, הוא סוג של גמגום, חצי התנצלות של "מצד אחד… אבל מצד שני", וכן הלאה.

"גדי וילצ'רסקי" (שהוא בעצם עידן מור) כתב היום בפייסבוק טקסט ארוך על קראוס ובין היתר כתב:

שמוליק קראוס מייצג בעיניי את היוצר האולטימטיבי, יוצר שלא רואה בעיניים, שהיצירה שלו לא נובעת מאומץ-לב אלא פשוט מחוסר פחד מוחלט. הוא הקים הרכבים, פירק להקות, הלחין, כתב, עיבד, עישן, רץ וחזר, מצץ לחיים את המיץ והם מצצו לו את המיץ בחזרה. אז נכון שהוא הרביץ, השתגע והתפרע, אבל זה מה שעלול לקרות לך כשאלוהים נוגע בך חזק כל כך.

לכל כך הרבה אנשים צר עליו, אני לא מבין על מה. יש לבני האדם נטייה למדוד טרגיות של מוות לפי הגיל שאליו הגיע הבן אדם, וזו שטות גמורה. הדבר היחיד שצריך להסתכל עליו במותו של אדם הוא מה מראה הקילומטרז' שלו, וקראוס דפק קילומטרז' של מאתיים איש. בגלל זה הוא נראה כמו שהוא נראה בשנים האחרונות, כיוון שכלי הקיבול של הנשמה שלו היה גמור כבר, אתה לא יכול להיות בהלם כשמנוע שעשה מיליון קילומטר שופך לאגר.

אני שומע היום את השירים של קראוס, מקשיב לקולו המחוספס (הוא בשבילי גרסה לבנה של זוהר ארגוב) ומבין שזה סוף של עידן. קבירתו של קראוס היום היא גם קבירתו של דור יוצרים ומבצעים שידעו לאכול את החיים כמו חיות טרף, ששמו זין על העולם ושלא ראו אף אחד ממטר. יוצרים ואמנים כמו חבורת "לול" שהתפוצצו על החיים ולא התביישו לאכול מכל פירות העולם הזה.

יש בזה משהו. מצד שני, הוא היה חתיכת בנזונה.

הנה קראוס וג'וזי כץ, שוב.
מתי בפעם האחרונה שמעתם שיר שמתחיל עם נבל?