באמצעות דף הפייסבוק של כרמל ויסמן (זו הזדמנות לברך אותה לרגל קבלת הדוקטורט), הגעתי לסרטון מקסים שגורם לך לחשוב על משולש היחסים שמתקיים בין גברים, נשים וטכנולוגיה. בימים אלו, שבהם מחשבה היא עניין נדיר לכשעצמו, חשבתי שמן הראוי להציג אותו גם בפניכם (הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הקצרים שהתקיים השנה ב-2006 בברלין).
האם זה מה שמחכה לנו?
בתקופה האחרונה קראתי את "אשפי המספרים", ספרו של סטיבן בייקר שיצא באחרונה בתרגום לעברית (הוצאת מודן, תרגם: גיא הרלינג). את הספר קיבלתי כדי לכתוב עליו ביקורת עבור מוסף ספרים של "הארץ". הביקורת התפרסמה הבוקר ואני מזמין אתכם לקרוא אותה. אני לא חושב שתתחרטו. בשבוע שעבר דיברתי על הספר אצל לונדון וקירשנבאום ומי שמעוניין לצרוך גרסה קצרה יותר ופחות מנומקת של הביקורת, מוזמן לצפות באייטם.
כתבתי כ-1,200 מילה בביקורת שלי ל"הארץ" ויכולתי לכתוב יותר. הרבה יותר. זה לא שלספר אין פגמים. למחברים האמריקאים של ספרי עיון יש נטיה מעצבנת לגלוש לפירוט יתר כאשר הם מתארים סיטואציה ("פגשתי את ג'ו שמו בבית קפה קטן בוושינגטון. למרות השעה המוקדמת, הוא נכנס בצעד קליל אל בית הקפה. מיד הבחנתי שהוא מסוג האנשים שכבר שתו את הקפה שלהם הבוקר. הזמנתי אותו לשבת לידי. הוא הניח את התיק שלו, מסוג התיקים שחביבים על סוכני סי.איי.איי, לידו. כוח ההרגל. הוא הזמין קפה. חייכתי" וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה), בעוד שכל שאתה רוצה הוא לשמוע מה יש לג'ו שמו לומר. אולי הסיבה לסגנון הזה נעוצה בכך שבייקר עצמו הוא עיתונאי והוא לא מתאפק מלתת קצת צבע, כפי שנהוג לעשות בכל כתבת מגזין שמכבדת את עצמה.
אבל כאשר בייקר משאיר את הצבע בצד וניגש אל הסיפור עצמו, הוא מספר סיפור מרתק שהשורה התחתונה שלו היא שכולנו מספרים (numbers). למעשה, כולנו נבלעים בתוך משוואות שמחשבות מספרים שאמורים לייצג אותנו, את העמדות שלנו, את המחשבות שלנו, האמונות, הנטיות וההעדפות שלנו. בספר חושף בייקר את הדרכים שבהן הופכים אותנו למספר וגם מציג חלק מהמשמעויות.
הוא מקפיד להציג את שני צדי הסיפור: כן, אנחנו הופכים לנתון שאחריו ניתן לעקוב ושבאמצעותו ניתן למכור לנו יותר, לשווק לנו יותר, לגרום לנו לעבוד יותר אבל לעובדה שניתן לייצג את העצמי שלנו, ואפילו את הגוף שלנו כמספר, יש גם יתרונות. אלו באים לידי ביטוי בתחום הבריאות ואפילו בתחום האהבה (חישבו על אלגוריתמים שמשדכים אנשים בהתאם למידת ההתאמה שלהם שהושגה באמצעות ניתוח מתמטי של העדפותיהם ונתוניהם הגופניים).
מכיוון שאנחנו מספר בכל מקום מקטלגים אותנו, ממיינים אותנו וכמובן, מדרגים אותנו. פעם אחר פעם אני חוזר לטקסט הזה, הראשון שכתבתי עבור "העין השביעית", שכן בעיני הוא מייצג את ההוויה של העיתונאות החדשה: "בוא ונדרג אותך". כך, מופיעים בעיתונות הישראלית אינספור רשימות ממוספרות שמדרגות אנשים לפי משהו: הרווקים, העשירים, המתעשרים החדשים, המשפיעים, הצומחים, הנחשקים – וכמובן כל אלו שנפלו מהמקום התשיעי למקום ה-27. שנה קשה היתה להם.
האופטימיות של בייקר לא משכנעת אותי. לתחושתי אנחנו לא מעריכים נכונה את היכולת של "הנומראטי", של אשפי המספרים, לבצע מניפולציה במספרים כיוון שאנחנו בטוחים שמספרים לא משקרים.
אוהו, הם משקרים. כל הזמן.
אני קורא לא מעט טקסטים של לא מעט סטודנטים וזו חוויה מרתקת מבחינה לשונית. אני כותב "מרתקת" כיוון שאני בחור עדין. עדינות היא שמי השני. קוראים לי ד"ר יו"ר יובל עדינות דרור.
יש לסייג: כתיבה היא מיומנות נרכשת וסגנון כתיבה הוא משהו שלוקח זמן ללטש, לשכלל ולשפר. סטודנטים הנמצאים בראשית דרכם עדיין לא מיומנים בכתיבה, שלא לדבר על כתיבה אקדמית שהיא סגנון בפני עצמו. מרצים לוקחים עובדה זו בחשבון כאשר הם קוראים עבודות של סטודנטים. ועדיין, פעם אחר פעם, אני חוטף צמרמורת כאשר אני נתקל בשני שיבושים שהפכו כל כך פופולאריים וכל כך מושרשים שהם מאיימים על שלוות הנפש שלי.
הראשון הוא ההחלפה של המילה "לכתוב" במילה "לרשום". בני ציפר כתב על כך כבר לפני יותר משנה אבל אני לא בטוח שהוא מודע לעומק השימוש בשורש ר.ש.מ. אולי ציפר צודק כאשר הוא כותב שההחלפה של "כותב" ב"רושם" נובעת מהשימוש המגוחך במילים גבוהות שנפוץ כל כך בקרב צעירים. אולי זו הסיבה שהם משתמשים ב"אני חש" במקום ב"אני מרגיש". מה שבטוח הוא שהשימוש במילה "לרשום" הוא מטופש בעיני. משפטים כמו "אולי תרשום כתבה" או "המשתמש רשם בפייסבוק" מעוררים בי עווית שאינני שולט בה.
השיבוש השני נובע, לדעתי, משיבוש בדיבור שמחלחל גם אל שיבוש בכתיבה. צעירים רבים (וכאשר אני כותב "צעירים" אני מתייחס לבני נוער ולסטודנטים) לא שמעו על האות א'. לכן אין הם אומרים – וגם לא כותבים – אני "אכתוב", "אומר", "אטפל", "אנסה", "אבקש", "אחשוב", "אדבר". תחת זאת, בכל שורה שניה מופיעים "אני יכתוב", "אני יאמר", "אני יטפל", "אני ינסה", "אני יבקש", "אני יחשוב", "אני ידבר".
כמו בכל דור, גם כיום מתנהל ויכוח סביב השאלה האם צריך לדבר ולכתוב בעברית תקנית, האם יש כזה דבר "עברית תקנית", האם לא הגיע הזמן להפסיק עם הטהרנות הזו של השפה, האם לא הגיע הזמן שאנשים יבינו ששפה היא דבר מתפתח, שהאקדמיה ללשון הוא מוסד אנכרוניסטי שיש לבטלו. כאמור, הדור הזה אינו שונה.
תהיה עמדתכם אשר תהיה, אני לא מתבייש להודות שישנם שיבושים שמכאיבים לי באוזן.
אבל אני יחשוב על זה עוד קצת ואולי בעתיד אני ארשום ירשום משהו אחר.
* גבי אביטל הוא המדען הראשי במשרד החינוך
תיאום ציפיות
לא כולם צריכים להיות מהנדסים בינאריים.
גניקולוגיה
בוגרת אוניברסיטה ממוצא בדואי לא תסיים את הלימודים ותלך ללדת עשירייה.
התקווה
נכון, כיוון שגם הערבים וגם החרדים בתמונה, וזה מוריד את הממוצע הכללי. בעתיד זה ישתנה כי יהיו פחות ערבים וחרדים.
צל"ש
האשכנזים לא מסתירים את האפליה הזו, וזה יכול להיאמר לזכותם.
כור ההיתוך
תשמע, הספרדים הם עבדים נרצעים של האשכנזים.
בן דרור ימיני
לצערי, יש כאן גופים של הקרן החדשה לישראל, ממומנים מקרנות אירופיות, שרק מלבים את היצרים והסכסוכים במדינה, והכל כדי שישראל תהפוך להיות מדינת כל אזרחיה.
זואולוגיה
אם כל כך טוב להיות אדם, למה יש עדיין קופים?
ספקנות
אלוהים ברא את האדם. אין מצב אחר.
בקיאות
אתה רואה בעלי חיים שיש להם שיטות ציד, הגנה וקיום. זואולוגים בעלי שם אומרים שזוחלים קפצו מעץ לעץ ואז צימחו להם כנפיים. זה נראה לך הגיוני? זו זואולוגיה.
היסטוריה
מה שחשוב הוא שהבריאה הראשונה הייתה של אלוהים.
דאג וטוני
אולי היו פעם פרקי זמן אחרים והתהליכים הפיזיקליים מבריאת העולם ועד המבול התרחשו בקצב שונה.
סמנטיקה
זו לא תורת האבולוציה, זו השערת האבולוציה בסך הכל.
צניעות
הרי אני לא טיפש.
גליליאו
להבדיל מהכנסייה שרדפה את המדענים, אותי רודפת כנסייה אדוקה לתיאוריה שיש בה פגמים והיא עדיין לא סגורה.
נוסטלגיה
פרופ' יהושע קולודני, חתן פרס ישראל, אמר שאני מחזיר אותנו לתקופת החושך של ימי הביניים. תקופת החושך? הלוואי שהייתי חי בתקופת ימי הזוהר שלנו בימי הביניים, עם רש"י, דון יצחק אברבנאל, יהודה הלוי ומשה איבן עזרא.
דוגמה אישית
אם ימשיכו לכתוב בספרי הלימוד כי כדור הארץ מתחמם בגלל פליטת פחמן דו-חמצני, אני אתעקש על כך שזה לא המצב.
אל גור
שטויות. אין שום הוכחה להתאמה בין ריכוז הפחמן הדו-חמצני ועליית הטמפרטורה.
מחקר
פליטת הפחמן הדו-חמצני שתורם האדם היא פחות מפרומיל של הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה.
בית דגן
מאז 1998 הטמפרטורה התייצבה. בשנה האחרונה ישנה עלייה, לא דרמטית.
אקסיומה
אתה לא יכול לאכול בלי לזהם. אתה לא יכול להשתמש באנרגיה לא מזהמת בתחנות הכוח.
אנינות
הנזק בסך הכל נסבל.
אני ראשון!!!1
מדעני אקלים מתוגמלים היטב בכסף על מנת להטות מחקרים לטובת הקו השולט. הדברים התגלו לפני פחות משנה. אני הצבעתי עליהם קודם.
מנחם בן
נו, באמת. מה התרומה הסגולית של עוז להוויה הלאומית? לשפה העברית?
חגיגה
לשמחתי, האמון בבג"ץ הולך ונשחק.
פרויד
צריך לעמוד בתחילת כל שיעור לכבוד המורה. זו דרך להחזיר את המערכת לשפיות.
מולטי-טאלנט
חשוב שתכתוב. רכישת מטוס F35, החמקן , בעת הזו היא טעות חמורה. אין למטוס הזה שום יתרון. החמקנות לא עובדת יותר.
(מתוך "המדען הראשי פותח את שנת הלימודים", 'מעריב', 27.8.2010)
חמש שנים. מי היה מאמין.
במשך חמש שנים (כמעט רצופות) אני כותב טקסטים בגלוב. מאות אלפי מילים נכתבו כאן עד שלעתים אני מתקשה למצוא טקסט באמצעות מנוע החיפוש שלו; יש יותר מדי תוצאות. עניין אירוני, כשחושבים על זה, כי לא פעם אני כותב בגלוב טקסט לא בגלל שהוא חשוב או מעניין אלא פשוט בגלל שאני רוצה לזכור ולא לשכוח: לזכור קישור, לזכור סרטון, לזכור מקרה. אז אני כותב עליו, מתעד אותו מתוך ידיעה שאני תמיד אוכל למצוא אותו. אבל לא. דברים הולכים לאיבוד. כל הזמן. לא לחינם כבר חודשיים דבר היו"ר הוא Lost.
3,359 פוסטים (כולל הפוסט הזה) נכתבו מאז שהגלוב הוקם ב-28 באוגוסט 2005. יותר מ-70,450 תגובות נכתבו בו על ידי אינספור מגיבים. מסד הנתונים של הגלוב כל כך גדול עד שהוא עצמו מהווה מכשול בפני העברתו של הגלוב לאתר אחסון חדש.
השנה הבאה תהיה שנה מאתגרת במיוחד: עבודה חדשה ותובענית בשילוב של מרחק גיאוגרפי לא מבוטל, תגרום לכך שהזמן הפנוי שיוותר לי לכתיבת פוסטים יהיה מצומצם. כבר השנה הרגשתי איך נפח הכתיבה שלי יורד ובמשך שבועות שלמים הופיעו בגלוב פוסטים ספורים. מצד שני, הגלוב עדיין כאן, בועט כתמיד, לעתים יותר מדי. זה לכשעצמו הישג לא מבוטל.
חמש שנים. מי היה מאמין.
* את יום ההולדת של הגלוב מלווים חמישה העדרים חדשים ומעולים של אריה. אין כמוך.
ביום שלישי שעבר פרסמתי פוסט אשר עסק, בין השאר, במחקר אמריקאי אשר בדק את "מידת השמאלנות" במחלקות שונות באוניברסיטאות בקליפורניה ובין השאר מצא שהמחלקות לסוציולוגיה הן השמאלניות מכולן. ב"מוספשבת" של "מעריב", בו לבן דרור ימיני יש טור קבוע, נכתב כמה ימים אחר כך:
מחקר שנעשה בארה"ב חושף נתונים שמצביעים, כביכול, על כך שהטיה פוליטית קיימת בכל אוניברסיטה. בחוגים מסוימים, על כל מרצה עם נטייה רפובליקנית יש חמישה, עשרה או עשרים – עם נטייה דמוקרטית (שמאלנית במושגים של ישראל). אלא שההבדל אדיר. הדמוקרטים הם כחצי מהאוכלוסייה. הפוסט-ציונים, אצלנו, הם אחוזים בודדים.
(זה ממשיך הלאה, מי שמעוניין לקרוא, מוזמן).
יומיים אחרי פרסום הפוסט ההוא, פרסמתי פוסט נוסף, שעסק במחקר של פרופ' יהודה שנהב. אני פותח היום את "מוספשבת" של "מעריב" ומגלה את הטקסט הבא של בן דרור ימיני:
אחד הדוברים המרכזיים של המקהלה הוא פרופ' יהודה שנהב, שעסקנו בו לא מעט בשבוע שעבר. והנה, מתברר ששנהב בנה בסיס נתונים לבדיקת עמדותיהם של עמיתיו הסוציולוגים. הוא מצא שרק פחות מ-20 אחוז השתתפו בפעילות מחאה נגד הכיבוש. זה כמובן לא בסדר. השוואה בין המחקר של שנהב למחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית מגלה שהאחרון הרבה יותר רציחני. המחקר האחרון בדק מה מלמדים המרצים. וזה הרבה יותר רלוונטי.
אני שמח לגלות שהקורא בן דרור ימיני מזדמן לגלוב ואני כבר מצהיר, שלא יהיו ספקות, אין לי שום רצון או צורך בקרדיט. קח ממני חופשי, אח שלי, ספר לקוראיך על מחקרים שנעשים בארץ ובחו"ל. בכבוד. אבל אם כבר שבועיים אתה מתכתב עם דברים שמתפרסמים בגלוב, מן הראוי שהגלוב יתכתב עם דברים שאתה כותב.
בן דרור, בסך הכל אני מאוד מכבד אותך ואת כתיבתך. כאשר אחד הטוקבקיסטים דרש לדעת מדוע אני קורא לך "פובליציסט בגרוש" הבהרתי שאותך דווקא כיניתי "פובליציסט". אני מחזיק ממך, מהיושר שלך, מהניסיון שלך, אפילו מהדרך שבה התמודד על תפקיד עורך "מעריב". כבוד.
אבל בזמן האחרון אני חושש לבריאותך הנפשית. בחודשים האחרונים אתה מקיים מסע ציד שבועי נגד "הקרן החדשה לישראל". כשאתה מקבל רוח גבית מ"העיתון" שבו אתה עובד וממאות טוקבקיסטים מוטרפים, אתה מתקיף, שבוע אחר שבוע, את כל מי שנראה בעיניך כמשתף פעולה עם הקרן, כל טקסט שיש חשש שהוא מגלה סימפטיה כלשהי לקרן וכל מי שנודף ממנו ניחוח "אנטי-ציוני".
בסגנון שלא היה מבייש את אחרון רודפי הקומוניסטים בשנים החשוכות של ארה"ב, אתה מסמן מטרות, מציג עדויות ואז יורה את חציך העיתונאיים. השבוע, לדוגמה, החלטת ששאול מופז, הרמטכ"ל ה-16 של מדינת ישראל, שר ביטחון לשעבר וחבר במפלגת קדימה (לא בחד"ש, בפעם האחרונה שבדקתי), הוא אנטי-ציוני. בטקסט שלך טענת שמופז כתב "מאמר שטנה מדהים נגד 'אם תרצו'" ואז הוספת "מופז בצד של האנטי ציונים, לפחות במשתמע".
הנה קטעים מהטקסט של מופז:
אינני מכיר את אותם צעירים החברים בארגון "אם תרצו". חזקה עליי שחבריו מנהלים את מאבקם מתוך אמונה אמיתית בצדקת הדרך ומתוך אהבה למדינת ישראל. אני חושב, באמת ובתמים, שמרצים ישראלים המפרסמים מאמרים התומכים בחרם אקדמי על ישראל הם אנשים שאינם ראויים לשאת במשרה אקדמית הממומנת על ידי משלם המסים. אבל מכאן ועד להסתער על אוניברסיטת בן גוריון ולהשתמש באקטים בריוניים העלולים לפגוע בקיומה של האוניברסיטה ובסטודנטים שלה המרחק גדול. גדול מאוד.
אותם סטודנטים הם אלה המאזינים לאותם מרצים שעליהם יצא קצפם של אנשי ארגון "אם תרצו". חלק גדול מהם ציונים לא פחות מאנשי הארגון. רובם שירתו בצבא ומשרתים במילואים ומדינת ישראל יקרה ללבם. הם מבינים לא פחות מרבים מאיתנו מהי ציונות, שכן הם חיים בנגב יום-יום. האם מישהו חושב שלסטודנטים הללו אין יכולת להבדיל בין טוב לרע? האם מישהו יעלה על דעתו שמרצה הזוי כמו ניב גורדון יגרום ולו לסטודנט אחד לא לשרת במילואים? האם אנשי "אם תרצו" הם הציונים היחידים שנותרו כאן? התשובה היא לא. בפירוש לא.
לקרוא ולהזדעזע. שאול מופז, במאמר שטנה מדהים. אגב, אני צנצנת אם מופז כתב בעצמו את המאמר הזה, אבל הוא חתום עליו וזה מה שחשוב. אם זה "מאמר שטנה מדהים", אם הטקסט הזה הופך את מופז לאנטי-ציוני, ידידי (הרשה לי לקרוא לך ידידי, אני מרגיש מאוד קרוב אליך בשבועיים האחרונים), אתה זקוק לעזרה, לפחות במשתמע.
אבל אפילו בהאשמה ההזויה הזו לא נעצרת. בהמשך הטקסט שלך אתה מציין שבחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב קיים מסלול המציע תואר שני ב"ארגוני שינוי חברתי" אשר מציע הכשרה מעשית בשיתוף עם ארגון שתי"ל. והנה מה שיש לך לכתוב על שתי"ל:
שתי"ל להזכיר, היא הזרוע הביצועית של הקרן החדשה. היא מסייעת לגופים נפלאים שעושים עבודה חשובה. אך רוב הגופים הפוליטיים שזוכים לסיוע הם גופים בעלי אוריינטציה אנטי-ציונית מובהקת.
בן דרור ימיני, אולי כדאי שתצא לאיזו חופשה של כמה חודשים באיזה בית הבראה נחמד? מסע הצלב שאתה מנהל נגד הקרן החדשה לישראל, שבא לידי ביטוי בטקסטים אינספור בשנה האחרונה, עלה לך לראש. נראה שאתה בטוח שאתה הציוני האחרון במדינה שהשתגעה, נראה שאתה משוכנע שאתה זה שמגן על המדינה מפני קונספירציה חשאית של קומץ אנטי-ציונים, אותם אתה רואה בכל מקום ובכל פינה: באקדמיה, בכנסת, בתקשורת, בארגונים חוץ פרלמנטריים, בעצם, בכל מקום בו אתה מביט.
אני עוקב אחרי הטקסטים שלך בחודשים האחרונים וצופה בדאגה כיצד בעיית הרדיפה האישית שלך הולכת ומחמירה. אני מקווה שתמצא מנוחה לנפש המיוסרת והרדופה שלך. אני מאחל לך רפואה שלמה. תרגיש טוב. ותנוח.
במסגרת פינתנו החדשה "דה-קונסטרוקציה של", לכדה את תשומת לבי תמונת הרמטכ"ל המיועד, האלוף יואב גלנט, בפוזה יוצאת דופן. ובכן, לא ממש.
יודעים האזרחים במדינת ישראל שכל נבחר ציבור, פוליטיקאי בלירה, מאמן ספורט בגרוש או סתם מישהו שחושב שזה עושה רושם על מישהו, רץ יום למחרת הישג כלשהו אל הכותל, כדי להניח תפילין, להודות לבורא עולם ובמילים אחרות, כדי להצטלם כשהוא מתחבר לשורשיו היהודים (רגע אחרי שתפס איזה לובסטר לארוחת צהריים).
ראש הממשלה רץ אל הכותל לחבק איזו אבן אחת או שתיים אחרי שהוא נבחר, גם נשיא המדינה, גם יו"ר הכנסת. מאמני כדורגל ו/או כדורסל נוהגים לקחת מונית ספיישל לכותל אחרי שהם זוכים באליפות זו או אחרת שהרי אלוהים בכבודו ובעצמו, התפנה משאר עיסוקיו, וגרם לחלוץ להבקיע כמו גם לשוער להשמיט את הכדור. זהו "אלגוריתם הכותל": גובה הפרופיל הציבורי כפול ההישג המטופש שהשגת שווה למהירות שבה תגיע אל הכותל כדי להצטלם בפוזת "מתפלל בכוונה מלאה".
אבל יש בעיה עם גלנט. יום לאחר בחירתו הוא לא נסע אל הכותל. טפו.
אבל! אל דאגה, בשביל זה יש צהובונים במדינה.
"ידיעות אחרונות" הצליחו לשים יד על תמונה בה נראה גלנט כשהוא מניח תפילין לפני כמה שבועות (!) בבית חב"ד (!!) במומבאי שבהודו (!!!).
העיקר שהרמטכ"ל מתפלל.
זה לא הסוף. הקרדיט לצילום הוא כדלקמן: Picasa COL.ORG.IL. נשבע לכם. שזו כמובן טעות. הקרדיט צריך להיות: Picasa WTF.ROFL.BS.
כותרת: כשעתיים לפני ההגרלה שלח ב-81 שקל וזכה ב-18 מיליון שקל בלוטו
אם זה היה שלוש שעות – לא היה סיפור.
תושב הצפון כבן 50
פרירפריה.
נשוי ואב ל-5
הו, פריפריה פלוס הרבה ילדים!
הוא הזוכה היחיד ב-18 מיליון שקל בהגרלת הלוטו שהתקיימה במוצאי שבת
בנזונה.
אין מדובר בחובב לוטו מזדמן שעבר במקרה ליד דוכן הלוטו והחליט לנסות את מזלו,
אי אפשר לזכות אם ממלאים פעם ב… (כלומר אפשר, אנחנו נציג בפניכם בהודעה לעיתונות הבאה מישהו שבמקרה הגיע לדוכן וזכה, אבל הפעם אנחנו רוצים להסביר לכם שאי אפשר).
אלא באדם שפיתח תחביב קבוע לאורך השנים אותו הוא דואג לטפח מדי מוצאי שבת.
"תחביב"! הוא פיתח תחביב! איזה יופימיזם מעולה! ובכן, כך זוכים: מתמכרים. במשך שנים מוציאים 81 שקל כל שבוע, אבל ממש כל שבוע, ובסוף זוכים. זו הדרך. 81 שקל. כל שבוע. כלומר 324 שקל מדי חודש או 648 שקל מדי חודש אם הוא ממלא גם בהגרלות שבאמצע השבוע.
גם הפעם, כהרגלו, מילא הזוכה את טופס ההגרלה בסכום קבוע של 81 שקל, שלח אותו סביב השעה 9 בערב.
המכור נוהג כמו מכור ובאופן שיטתי שלח גם הפעם טופס ב-81 שקל. העובדה שהוא שלח את זה ב-9 בערב ולא יום קודם, או שעתיים קודם, או 5 דקות לפני שסגרו ת'דוכן לא משנה כלום אבל זו הודעה לעיתונות, ואנחנו עיתון ולכן אנחנו צריכים להראות כאילו יש איזשהו סיפור מעניין בכל התעמולה הזו.
ומיד לאחר מכן פנה לישון מבלי לצפות בתוצאות ההגרלה
אף פעם אל תלכו לישון לפני שאתם צופים באיכקוראיםלה מערבבת את הכדורים (ותודה לועדה המפקחת).
לאחר מכן, בנו החליט לבדוק את הטופס אותו שלח אביו, וכאשר גילה לתדהמתו כי המספרים הרשומים בטופס תואמים למספרים הזוכים מיהר להעירו וליידע אותו על הזכייה.
דרמה אנושית בשידור חי.
"אין ספק שאין דרך טובה מזו להתחיל את השנה החדשה", אמר הזוכה שהגיע לבית מפעל הפיס בכדי לאסוף את הזכייה שהדירה שינה מעיניו.
לא סיפרתם קודם שהוא ישן מצוין? איך פתאום הזכייה הדירה שינה מעיניו?
לדבריו, טרם החליט מה יעשה עם הסכום הגדול בו זכה.
ראיון ראשון עם הזוכה: תחקיר עיתונאי, סוגה עלית.
(מוגש בחסות מפעל הפיס ואתר דה-מרקר)
*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***
בשנה הבאה אני נכנס לתפקיד חדש: ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. כחלק מהקורסים שאעביר במכללה למנהל אלמד סטודנטים שנה א' קורס שנתי, יחד עם שתי מרצות נוספות (לכל אחד מאיתנו קבוצה נפרדת) הנקרא "יסודות החשיבה החברתית", שהוא בעצם "מבוא לסוציולוגיה לאנשי תקשורת".
משום כך אני מחפש עוזר/ת הוראה בעל תואר ראשון (לפחות) בסוציולוגיה, אשר נמצאים במהלך לימודיהם לתואר שני (לא חייב להיות בסוציולוגיה) ויש להם נסיון בהוראה (למרות שאין בקורס הזה תרגיל). עדיפות תינתן למועמדים אשר תרגלו את הקורס "מבוא לסוציולוגיה" ו/או קורסים אחרים בסוציולוגיה ויכולים להציג המלצות. גם דוקטורנטים יתקבלו בשמחה.
דרישות: נוכחות בקורס במהלך השנה, שעת קבלה, שמטרתה לסייע לסטודנטים מתקשים, ובדיקת מבחנים.
מכיוון שמדובר בקורס המבוסס על תיאוריות סוציולוגיות ישנן דרישות נוספות: שנאה עצמית, חובבי ערבים, מתעבי המדינה, שורפי דגלים, חותמי עצומות אשר קוראות לכונן מדינה לכל אזרחיה, ומעריצי סמי סמוחה וברוך קימרלינג. אנרכיסטים של הגדר: יתרון. בקורס ילמדו גם תיאוריות שאינן פוסט-ציוניות אבל נשתדל להמעיט מערכן, להסביר את פגמיהן ולקלל את כותביהן. הסילבוס עבר אישור של המועצה הגבוהה של השמאל הקיצוני ואין בו אפילו טקסט אחד שתומך בקיומה של מדינת ישראל. אחרי הכל, אתם יודעים, סוציולוגיה.
עוזרי הוראה ציונים יתקבלו רק בתנאי שהם יודעים לשיר את המנון ההחמאס ולא לפני שעברו בהצלחה בדיקה גנטית שמוכיחה שאמא שלהם ערביה.
אם אתם סבורים שאתם עונים לדרישות, או לפחות לחלקן, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האימייל הסגול עם הנקודות הצהובות. גם מועמדים שלא עונים על הדרישות עשויים להתקבל אבל הם חייבים להיות מה-זה טובים.
הקורס מתחיל בשנת הלימודים הקרובה.
ולמי שעדיין לא הבין, אני באמת מחפש עוזר/ת הוראה לקורס הזה.
*** עדכון: המשרה אוישה. תודה רבה מקרב לב לכל אלו שיצרו קשר ושלחו קורות חיים ***
ערוץ 10 עומד לערוך שורה של שינויים בלוח השידורים שלו במסגרתם יעביר את התוכנית "לונדון את קירשנבאום" כך שלא תשודר עוד בין השעות 19:00-20:00 אלא בין השעות 17:00-18:00 (פרטים נוספים ניתן למצוא כאן). כיוון שבזמן האחרון יש לי עניין אישי בתוכנית, קראתי את הידיעות כמו גם את הטקסט של יעל פז-מלמד ב-NRG אשר קראה לערוץ 10 "לא לגעת". להלן כמה מהתגובות לטקסט שלה:
כל עוד מנהיגי הימין לא "מדבירים" את תופעת "הבולשביזם הישראלי" הם קריקטורה בלבד ושלטון הימין הוא בדיחה עצובה; כמעט כל הממסד במדינה שלנו מיישר קו עם הסמול כי שם מרוחה החמאה; אנחנו בעד משפחת ליאל; האם ידעתם שהאגודה לזכויות האזרח פועלת לחיסול המדינה היהודית; שיתוף פעולה עם אויבינו. זה בדיוק מה שמתרחש; בנאומו בפני הקרן החדשה לישראל שנשא לאחרונה אהרון ברק פתח צוהר לראות איך להשתמש במערכת המשפט לקדם את משנתו האנטי ציונית; אהרון ברק שודד ים והחוק בשבילו הוא רק טיוטה; ליברמן מתאים לשלטון; יש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית כפעולה ראשונה להצלת המדינה; בג"ץ ביצע הפיכת חצר; כל הפיקוד העליון של צה"ל חטוף בידי השמאל; לא להרשות לעובדים זרים להשתמש בילדים כתירוץ להשאר בארץ; הכנסו לרוטר וראו את בייניש ביחד עם בכירי הקרן להשמדת ישראל; נמאס כבר מיואב צור השמאלני; הגיע הזמן לחשוף את הגנרלים לשעבר העושים עסקים עם החמאס; ביבי כבר ערק והצטרף לשמאל; האמת על האיסלאם; מחדלי-שלום, ואפילו פשעי שלום; למה נתניהו כל כך מפחד להתעסק עם המגה פושע שי ניצן; כל הפיקוד העליון של צה"ל חטוף בידי השמאל; האם המינויים בצמרת צה"ל נעשים בצורה מקצועית; הבולשיביזם בישראל חי וקיים; האם ידעתם שהאגודה לזכויות האזרח פועלת לחיסול המדינה היהודית?; לא מתקיימת דמוקרטיה באמת; מיגור השמאל הקיצוני תוך ניתוקו מעמדות הכוח; זה מגיב ערבי בתשלום של נעמי חזן מאוניברסיטת חיפה; הקרן החדשה מקימה מלון בעזה; משמרת מחאה מול מאהל שליט כל יום מהשעה 18:00 נגד שחרור מחבלים; משטרת ישראל משתפת פעולה; אנחנו נלחם באנטי ציונים מהבתים, מהחצרות ומהגגות – עד למיגורם; קרן אברהם פועלת גם היא לחיסול המדינה היהודית; ישראל מונהגת על ידי אוליגרכיה; מפקדיו הבכירים של צה"ל אינם עסוקים בהגנה על ישראל אלא בגיבוי האוליגרכיה השלטת; הגנו על ילדיכם; יוצאי חלצי פליטי השואה כמהים/מייחלים לשואה 2 ולתאי גזים.
בגלוב קיים פוסט שמהווה שיחה צדדית לכל המתרחש כאן. הוא מתנהל על פי היגיון פנימי משל עצמו. לדעתי, זו אחת מההתפתחויות היותר הורסות שהתרחשו כאן – אני מת על הפוסט הזה. אבל מעולם לא ראיתי אתר שלם שנחטף בידי המגיבים שבעצם משתמשים בכל ידיעה ובכל טקסט כפלטפורמה לכתיבה על נושאים אחרים לגמרי. זה לא צה"ל שנחטף על ידי השמאל (כדברי המגיבים המלומדים ב-NRG) – זה אתר "מעריב" שנחטף על ידי המגיבים שלו. די מדהים, אם אתם שואלים אותי.
