קראתי בעניין רב את תוצאות המחקר שפורסם ב"סיינטיפיק מעריב" אשר קובע כי "גברים בוגדניים הם יותר טיפשים". ומדוע זאת? ובכן מסתבר ש"הרעיון הבסיסי הוא שנאמנות היא חידוש אבולוציוני, שיאומץ על ידי האינטליגנטים יותר שבחבורה". כבר מזמן לא קראתי הסבר כל כך מטופש למחקר כל כך אווילי.

מצד שני, אני לא ממש מתרגש.

לפני כשבועיים מצא מחקר ישראלי כי למעשנים יש IQ יותר נמוך. כלומר, מעשנים טיפשים יותר. למעשה, המחקר מצא שככל שאתה מעשן יותר סיגריות כך ה-IQ שלך צונח. כלומר הוא היה צנוח מלכתחילה – זה פשוט בא לידי ביטוי בעובדה שאתה מעשן ללא הפסקה. שטויות. מחקר אחר מצא שה-IQ של תאומים נמוך יותר. כלומר אם במקרה יש לך תאום, סביר להניח שאתה טיפש יותר בהשוואה לאחים שנולדו בלידות נפרדות.

גם אם אתם לא בוגדים, לא מעשנים ולא תאומים – זה עדיין לא אומר שאתם לא טיפשים. מחקר מצא כי בדיקה בלתי פוסקת של תיבת הדואר האלקטרוני שלכם הופכת אתכם, ובכן, לטיפשים. אם אתם עושים זאת, סביר להניח שאתם גם לוחצים על באנרים וזה, כך מצא מחקר אחר, עדות לכך שאתם טיפשים. ואני אומר, הבלים; מחקר שבוצע לפני קצת יותר מחצי שנה מצא שגברים שמדברים עם נשות יפות, הופכים לטיפשים, אז מה אתם מלינים על אנשים שלוחצים על באנרים? כדאי גם שהורים ידעו, שבכל פעם שהם מפליקים לילדים שלהם – הם הופכים אותם ליותר טיפשים. זה לא אני אומר, זה מחקר מצא.

מבולבלים? בקטנה.

מחקר מצא ששליחת סמסים עושה אותך טיפש. גם מולטיטסקינג. ומגורים בעיר – הם עושים אותך טיפש. וגוגל, גם גוגל עושה אותך טיפש. וגם מזון מהיר. וטוויטר. וגם אלוהים – אלוהים עושה אותך יותר טיפש ממה שאתה. וגזענות - היא עושה אותך טיפש. ופאוורפוינט. וגם מתח. מתח עושה אותך טיפש.

מה שאני רוצה לומר הוא שאם אתם רוצים להוכיח שמשהו מסוים עושה אנשים טיפשים, אין שום בעיה כיוון שיש כל כך הרבה אנשים טיפשים שם בחוץ שעושים כל כך הרבה דברים, שאין שום בעיה לקחת את אחד הדברים (עישון, בגידות, פאוורפוינט, מזון מהיר וכן הלאה) ולייחס אותו לטיפשות שלהם. ממילא הם לא קוראים מחקרים. טיפשים כאלו.

פרשנים בעיתונות אמורים להביא סוג של תובנה שלא נמצאת בטקסטים אשר מדווחים על אירוע מסוים. הם אמורים להביט על האירוע מגובה 40 אלף רגל (אסתפק גם ב-400 רגל), ולספק ניתוח הנסמך על ניסיון ומקורות יודעי דבר, כאלו שמדברים רק עם פרשנים מנוסים, בעלי ותק ומוניטין.

תחושתי האישית היא, שבזמן האחרון יותר ויותר פרשנים מפרסמים טקסטים בהם מידע שהוא לא יותר מאשר המובן מאליו. אולי זה הלחץ לפרסם, אולי זה הפורמט שמחייב אותם לנפק טור אחת ליום-יומיים או שבוע, אולי זה רק נדמה לי. מה שבטוח הוא שלעתים מתפרסמים טקסטים שהם לא פחות ממגוחכים.

טקסט שכזה התפרסם היום ועליו חתומה סטלה קורין-ליבר מ"גלובס". קורין-ליבר כותבת על הפרשה שמטלטלת את עולם הבנקאות בישראל – חקירתו של יו"ר בנק פועלים לשעבר, דני דנקנר. הטקסט שלה הוא מופת של כתיבת המובן מאליו, תוך הוספת אפס מידע מסוג כלשהו.

הנה השורה התחתונה: אם יסתבר שדנקנר אשם תתחולל רעידת אדמה. מצד שני, אם המשפט יתמסמס על פני שנים ארוכות, לא תהיה רעידת אדמה.

זהו.

באמת. זהו.

אה, כן. היא שואלת שאלות מעניינות:

האם היה "גרון עמוק"? האם מישהו "פתח את הפה" כי נפגע מאוד, או שמישהו "פלט" משהו תוך כדי חקירה אחרת והצעיד את החוקרים על הכביש הרחב של החקירה הזו? האם מתבשל "עד מדינה", או שהכותרות וכיווני החקירה בעתיד הקרוב יבשלו עד שיחשוף את ההשתלשלות, את האיטנרסים והאינטרסנטים, ויקבל הגנה תמורת עדות מגובה?

תשובות? אין.

טוב נו, אני קצת מגזים. יש גם סקופ: היא כותבת שדנקנר קרוב לאריסון. מאוד.

הנה הוא, בגודל טבעי (בעצם הגדלתי אותו. קצת. בכל זאת, סקופ ענק!)

העיתון כותב בקמפיין פרסומי שלו: "גלובס: השיחה של מחר התחילה". זה באמת נחמד, אבל אם השיחה היא על כלום, עדיף לשתוק.

אני בדרך כלל לא רואה את "חמש עם רפי רשף" פשוט כיוון שבדרך כלל אני לא נמצא בבית בשעות האלו ובכלל יש דברים שאינם טובים לעור הפנים. ובכל זאת, לפני כמה דקות, בעודי נאבק עם תקלה במחשב, יצא לי לצפות באייטם ששודר, כך אני מבין, השבוע. הנה רק חלק ממנו.

רגע. לא יכול להיות. באמת?! המייל הזה הוא מתיחה?! לאאאאאאאאאאא! אני המומה.

אם זה לא היה סימפטומטי לדרך שבה תוכניות בטלוויזיה מזלזלות באינטיליגנציה של הצופים שלהן, לא הייתי מתעכב על כך. ודאי תאמרו "שמע, לא כולם יודעים", מה שכמובן נכון. מצד שני, לא כולם יודעים שיש באינטרנט אתרי אינטרנט שבהם אנשים יכולים לדבר עם אנשים אחרים. בזמן אמת! קוראים לזה "צ'אט". מדהים! גם לא כולם יודעים שכאשר מזיזים את העכבר למעלה, החץ על המסך – גם הוא עולה למעלה! אולי נעשה על זה אייטם בתוכנית אקטואליה?

המממ, רעיון לא רע.

אי לכך, אנו מכריזים בזאאאת! על תחרות סיפורי הרשת הסנסציוניים. הזוכה יהיה מי שיציע לתוכנית "חמש עם רפי רשף" או כל תוכנית אקטואלית אחרת, אייטם חדשותי העוסק בסיפור כלשהו הקשור באינטרנט ומוכר לכל העולם וגיסתו למעלה מחמש שנים (שלא לומר עשר. שלא לומר עשרים). על המציע להסביר את האייטם ואת חשיבותו ולספק הוראות תסריט ובימוי. בונוס של 2,500 נקודות (מתוך מאה) ינתן למי שיצלם אייטם שכזה בעצמו, יעלה אותו לרשת וייתן קישור.

האייטם המנצח ישלח לערוצי הטלוויזיה השונים ויופק, באופן ודאי, כבר במהלך השבוע הקרוב.

בעקבות ההצלחה של תוכנית היו"ר הקודמת, להפיכתה של אילת ללונדון, ובעקבות התגובות הנלהבות שהתקבלו מתושבי הדרום שהגיבו באופן ענייני, סביר ומידתי לתוכנית ששלב שש בה הוא: "מביאים בריטים", החלטתי לחשוף בפעם הראשונה, את התוכנית החשובה, האמיתית וההכרחית באמת, שעד כה היתה אחד הסודות השמורים בקונצרן (אפילו מוספיניו לא מודע לה). את התוכנית אציג בשבוע הבא בפני ועדת הכלכלה של הכנסת לכבוד "שבוע ישראל למדבר ולדרום" ולאחר שתאושר, תהווה תחליף לתוכנית הקודמת.

שם התוכנית: "התוכנית החשובה, האמיתית וההכרחית להחזרת דרום הארץ לידי הפלשתינאים" (או בקיצור הההולדהל"ה. אנחנו עוד עובדים על השם).

רקע:
בדרום הארץ אין כלום. שום דבר. מדבר. במדבר אין כלום. שום דבר. יש שם חום אימים, זבובים ובדואים. אלו שלושה דברים שאנחנו פשוט לא צריכים. אולי זבובים. כידוע, הדבר היחיד שיש בדרום הארץ חוץ ממדבר, זבובים ובדואים זה בסיסים של צה"ל שסובלים מחום אימים, זבובים ובדואים. אזור דרום הארץ, בניגוד לכל התוכניות, לא מצליח למשוך תיירים. לא שמעתי על אף תייר שירד מהמטוס ואמר "וואלק, אני חייב לבקר בבאר-שבע! חייב!!". גם בשאר המקומות, לכאורה מוצלחים יותר בדרום הארץ, אין שום סיבה להחזיק.

ים המלח לדוגמה, כן? המקום הכי נמוך בעולם וכל זה? מי רוצה להיות הבעלים של המקום הכי נמוך בעולם? מילא תביאו את המקום הכי גבוה, אבל הכי נמוך? שלא לדבר על זה שהוא מתייבש, בולע אנשים ומכוניות ואי אפשר להטביע בו את אשתך; היא צפה. ומה יש ליד ים המלח? מצדה. ומה יש במצדה? אנשים שהתאבדו. וואלה, באמת כיף גדול. תשים את זה על ברושור ומיד אנשים באים בהמוניהם: בואו לראות את המטבח של האנשים שהתאבדו!

שלא לדבר על זה שהדברים היחידים שבאמת קורים בדרום הם תאונות דרכים עם גמלים ואנשים שטובעים כשהם הולכים לראות שטפונות. רק הוצאות יש לנו על כל האזור הזה כשאנחנו שולחים לשם את יחידה 669 לחלץ אנשים. הוצאות ואפס הכנסות. אתם יודעים כמה דלק בולע מסוק? לא לחינם בשנות ה-50' התכנסה ועדה ממשלתית סודית ("ועדת חרגון"), שהציעה להחזיר את דרום הארץ למדינות ערב, מקריית גת ועד שמה למטה, ולסיים את הסכסוך הישראלי-ערבי. התוכנית לא יצאה אל הפועל כי בדיוק בן-גוריון בנה צריף בסביון (לימים, בשל עיוות היסטורי-ציוני, נטען שהוא הקים אותו בשדה בוקר), ולכן התנגד לתוכנית וטרפד אותה.

לבסוף, וזו כבר בעיה קיומית, אם תיקחו את מדינת ישראל ותעמידו אותה, אילת זה הרגליים והחרמון זה הראש, מיד היא תתקפל ותישבר. זה סיכון בטחוני.

פרטי התוכנית:
בשל הסיבות שפורטו לעיל, הההולדהל"ה מציעה להחזיר את דרום הארץ לפלשתינאים עד לשנת 2012. מסיבות שזה לא המקום לפרטן, הוחלט למתוח את קו הגבול החדש, שיהיה ידוע בשם "קו גבול תכלת", צפונית לקריית גת. ואולם, כיוון ששוכנענו, שבקריית גת יש בכל איזשהי תועלת – מפעל אינטל – הוחלט להעביר את קו גבול תכלת כך שמפעל אינטל ישאר בגבולות מדינת ישראל. הנה כאן בתמונה, קו גבול תכלת ובעיגול האדום, מפעל אינטל.

מפת מדינת ישראל תראה לאחר יישום התוכנית כך:

כפי שניתן להתרשם, מדובר בגבול ששורטט בקפידה על ידי מומחי הההולדהל"ה תוך התחשבות באינטרסים החיוניים לישראל ובמטרה להעיף כמה שיותר מהדרום לכיוון הפלשתינאים. קו הגבול החדש יגרום לכך שאם מעמידים את מפת מדינת ישראל על הרגליים, היא לא תתקפל ותישבר ובנוסף נפטרנו מערימות של אנשים ממורמרים. שלא לדבר על זה שהפלשתינאים יהיו שמחים ועד שהם יבינו כמה הם נדפקו נבנה חומה גבוהה ונעשה עליהם פיפי מלמעלה.

עלות התוכנית היא 35.5 מיליארד ליש"ט (אני מציע שתתרגלו למטבע) ואין לי ספק שדנקנר, תשובה, לבייב ואריסון ישמחו לקחת חלק במכרזים שתוציא המדינה להקמת קו גבול תכלת והפצצת דרום הארץ בפצצות זרחן.

לאישורכם אודה.

"כלכליסט" מדווח בהתרגשות בראש האתר שלו (כן, זה מה שאני עושה בחצות וחצי בלילה; נכנס לאתר "כלכליסט". סוג של מחלת נפש) כי:

"הקמת נמל חדש באילת ומתיחת רכבת ממנו לאזור צין עשויות להפוך את העיר לריביירה של המזרח התיכון" – כך טוען הכלכלן יעקב שיינין לקראת הדיון שיתקיים השבוע בכנסת בעניין הקמת שער דרומי חדש למדינת ישראל.

לטענת שיינין, מה שצריך לעשות בשלב הראשון הוא להעתיק את נמל אילת ומתקני קצא"א לצפון העיר, להעתיק את נמל התעופה לתמנע ולחבר רכבת מטענים בין אילת לצין. הכל אני מבין אבל לחבר רכבת מטענים לצין? מה לכל הרוחות יש בצין חוץ ממדבר ולמה שמישהו ירצה להגיע לצין? איפה זה צין? מה קורה בצין ולמה אף אחד לא סיפר לי על זה עד עכשיו?!

בכל מקרה, אני חושב שהכלכלן שיינין טועה. הדרך לצמיחה באילת לא עוברת דרך הפיכתה לריביירה של המזרח התיכון. מה שצריך לעשות הוא להפוך את אילת ללונדון של המזרח התיכון. מכיוון שאני כלכלן חובב בהשכלתי, הנה התוכנית שלי אותה אני אגיש לקראת הדיון שיתקיים השבוע בכנסת בעניין הקמת שער דרומי חדש למדינת ישראל.

התוכנית בנויה משישה שלבים פשוטים:

שלב ראשון (הכנה): לוקחים את נמל התעופה מעבירים אותו לגרמניה. מותחים קו רכבת מאילת ליוטבתה. אני אוהב שוקו.

שלב שני: מרימים את כל העיר על מדף גבוה ומתחילים לחפור עד שבונים איזה חמישה-שישה קווים של רכבת תחתית. אחרי שנגמרת החפירה מורידים את העיר מהמדף חזרה אל הקרקע. מחייבים את התימני שיפעיל את התחנה לומר: "מיינד דה-געפס".

שלב שלישי: מזמינים מאיטליה מזגן גדול-גדול ומבקשים ממכון ולקני לבנות ממטרה גדולה-גדולה. שוכרים כמה טייחים פלשתינאים שיבנו תקרה גבוהה מעל העיר, נניח משהו כמו 100 מטר מעל העיר, ובראש התקרה תוקעים את המזגן וגם את הממטרה. מכבים את האור.

שלב רביעי: מפעילים את המזגן ואת הממטרה 315 יום בשנה.

שלב חמישי: מביאים שעון גדול.

שלב שישי: מביאים בריטים.

אני מעריך את עלות התוכנית ב-3.5 מיליארד ליש"ט (כדאי להתרגל למטבע החדש) ולדעתי המגזר הפרטי יתעניין בו מאוד שכן הוא צפוי להחזיר את ההשקעה צ'יק-צ'ק. תראו לי אחד, אחד שלא ירצה לבוא ללונדון שתקועה בתחת של הערבה. אחד!

נגה: מאיה, תנחשי באיזה ערוץ הסתכלתי עכשיו.
מאיה: ערוץ הילדים.
נגה: לא.
מאיה: הופ.
נגה: לא.
מאיה: לוגי.
נגה: לא.
מאיה: לולי?
נגה: לא.
מאיה: ערוץ דיסני?
נגה: לא.
מאיה (בכעס): נו, אז איזה ערוץ ראית?
נגה: ערוץ 11.
מאיה: מה זה ערוץ 11?

(הבנות למשפחת דרור מגלות, לראשונה בחייהן, את השידור הציבורי בישראל)

סקר שביצע מכון הסקרים "ניתן-לך-איזו-תוצאה-שתרצה-רק-תשלם" מצא זו השנה החמישית ברציפות, שהגלוב הוא מקום העבודה המבוקש ביותר בקרב קונצרנים בינלאומיים. אחד המיתוסים הנקשרו בגלוב, ובצדק, קשור בקושי העצום בו נתקלים המועמדים לעבודה בגלוב זאת בשל הדרישות המחמירות של היו"ר.

לקראת מחזור גיוס מארס, במסגרתו יגייס הגלוב עובד בודד אחד (התפקיד עוד לא ידוע), ביקשנו מהיו"ר להשיא עצות לעובדים המתדפקים על דלתות הקונצרן, זאת בשל טרנד של מנכ"לים המסבירים את מי הם לא יקבלו לעבוד אצלם. בתגובה, שלח לנו היו"ר את שבעת הדברות שלו. לשימושכם.

***

1. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא הולך, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שהולך, הוא בטח חתיכת לוזר. אין לך איזה ג'יפ, יא אפס?

2. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם עם שפם, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: מה יש לו להסתיר?

3. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא מצולם ליד בחורים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: הומואים לא טובים למוראל ואנחנו בקונצרן מאמינים בשני דברים ובשני דברים בלבד: שוויון הזדמנויות ומוראל גבוה.

4. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשהוא עשה לייק לסטטוס לא מצחיק, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם אין לו חושומור סביר להניח שהוא לא יבין את החושומור שלי כאשר אגיד לו שהוא מפוטר. לא באמת, הוא מפוטר. אבל הוא לא מבין את זה כי הוא חושב שאני צוחק. דביל, נו.

5. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק כשאמא שלו לא נמצאת ברשימת החברים שלו אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם אפילו אמא שלו לא מוכנה להיות חברה שלו, אז כאילו, פפפףףףף.

6. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מופיע בפייסבוק והוא לא הרוויח מספיק כסף בפארמוויל, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא עד כדי כך דביל שאפילו בפארמוויל הוא לא עושה כסף, מה אני צריך אותו? שיילך יהיה פרסומאי או משו כזה.

7. כשאני רואה שמועמד לעבודה אצלנו בקונצרן, מעדכן את החברים שלו כל היום בטוויטר על זה שהוא עכשיו נמצא במסעדת דוריס קצבים, אני מעדיף שלא לקבל אותו. הסיבה: אם הוא טיפוס שמעדכן יום אחרי יום אחרי יום שהוא אוכל סטייקים, כנראה שהוא לא מבין שלחברים שלו לא אכפת איפה הוא אוכל, הוא חסר אחריות, ובאופן כללי הוא יצטרך איזה צנתור או שניים תוך שנה-שנתיים. שילך לעבוד באיזה משרד אינטראקטיב או משו.

לפעמים כל מה שצריך זה סרטון קטן.

הוא מסביר הכל.

בשפה פשוטה.

שאלות?

מבחן כתמי הדיו של רורשאך או בשמו המקוצר מבחן רורשאך, מספרת ויקיפדיה, הוא מבחן השלכה שמיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם. זהו אחד המבחנים הנפוצים ביותר לשימוש בקרב הפסיכולוגים הקליניים באבחון מטופליהם, ומוכר כאחד מחמשת המבחנים מהם מורכבת סוללת המבחנים הפסיכולוגיים הבסיסית.

לפני כמה ימים קראתי ב-Play של "כלכליסט" על תוכנה בשם Mousepaths אשר מתעדת את כל סימני העכבר שמבוצעים על ידי המשתמש. החלטתי להשתמש בה במשך חמישה ימים. את התוצאה אני מתכוון לרשום כפטנט בינלאומי תחת השם "מבחן רורשאך דיגיטלי מבוסס עכבר למשתמש קצה".

הנה תוצאות המבחן שלי. ניתן ללחוץ על התמונות כדי להגדיל אותן. כיוון שהפטנט שלי כולל רק את התוצאה ולא את הפענוח, אשמח אם תוכלו לסייע לי: מה אומרות תנועות העכבר שלי על אישיותי הסבוכה והמורכבת. מיותר לציין, שאם אתם רוצים להצטרף למיזם הרווחי שלי שיהיה מבוסס על הפטנט החדש, מומלץ לכם שלא להגיש אבחונים נבזיים (העיגולים השחורים הם אזורים שבהם העכבר ניצב ללא תנועה. ככל שהעיגול גדול יותר, כך הוא היה ללא תנועה למשך זמן רב יותר).

יום שלישי

יום רביעי

יום חמישי

יום שישי

שבת

תודה מראש. הצ'ק בדואר.

אני מודה לכולם שהגיעו, אני מאוד מתרגש. החוברת שחילקתי לכם זו חוברת שנתתי ליו"ר הקונגרס האמריקאי לפני חמישה חודשים באוקטובר 2009, ביום שהתחיל כל הרעש וההמולה סביב השם שלי למינוי נשיא ארה"ב.

אני אהיה אתכם גלוי, הסחבת הזאתי בדבר המינוי, אותי לא מעניינת כל כך. מי שמתעסק בזה זה אתם, העיתונאים וכל המדינה. הצבתי לעצמי מטרה לפני חמישה חודשים להיות נשיא ארה"ב ואני הולך עם המטרה הזאת עד הסוף, לא יעזור כלום לאף אחד. אני אהיה נשיא ארה"ב, אני לא מוותר על זה, אני יודע שיש ספקולציות ואני יודע שהרבה עשו צחוק מעניין הזה, אני לא עשיתי צחוק ולקחתי את זה ברצינות.

לפני חמישה חודשים קיבלתי טלפון משני אנשים שאני מעריך, הראשון, איש מאוד חזק בבית הנבחרים והשני, עיתונאי בכיר מאוד שאמר לי: "יובל, אם אתה רוצה להיות נשיא ארה"ב, תשתוק". בפעם הראשונה, שתקתי. חמישה חודשים נתתי לכולם לדבר, יש פה הרבה רעים והרבה טובים, הרבה כאלו שלא תרמו מאומה לפוליטיקה האמריקאית, שלא יודעים איפה גבעת הקפיטול ושלא מפסיקים ללכלך יום אחרי יום, כאילו אני לא כותב בלוג, כאילו אני חקלאי, כאילו כל השטויות האלו זה בלבול מוח אחד גדול.

אני אביא לבית הלבן חוצפה חיובית, סגנון ניהולי סקסי, ספגטי בולונז ואינטרקציה עם יושבי ראש של קונצרנים. אף אחד לא יכול להבין אותם יותר ממני. אף אחד לא חווה מה זה לנהל קונצרן, מכל אלה שמדברים וגם אתם, לא יודעים מה זה לנהל קונצרן. אני כן יודע. דבר אחד אין לי, אף פעם לא הייתי נשיא, אפילו לא של ועד הכיתה, אבל ראיתי את אלה עם הניסיון. הביאו לבית הלבן את ביל קלינטון ולא יצא מזה שום דבר. אז כל הסיפורים על הניסיון, אין חוקים בנשיאות. נביא צוות גדול שיעבוד איתי, אני אעמוד בראש המערכת, נביא סגן נשיא, מזכיר המדינה, שר בריאות, רמטכ"ל, נביא פיצה האט. לא צריך להיות חכמולוגים גדולים. ארה"ב זו מדינה פשוטה, אל תספרו לי סיפורים.

אם נתנו לסקובל כבוד בליטא, והוא לא בלוגר הרבה יותר גדול ממני, אז שארה"ב תיתן כבוד ליובל דרור ולא תחפש בשדות זרים. בכל הסקרים תמכו בי. אני לא מתבייש, אדון מייקל ארינגטון, אני רוצה להיות נשיא ארה"ב על אפך ועל חמתך. כל הסיפורים והקומבינות לא מעניינים אותי, אני בא עם היושר המקצועי שלי ו-90 אחוזים מהמדינה רוצה אותי, אני מרגיש כמו ראש ממשלה. הייתי כבר הכוכב של הבלוגוספירה יותר מעשור, אני מרגיש שהאמריקאים רוצים אותי, שיש להם אינטרקציה טובה איתי.

אל תספרו לי שיטות וטקטיקות. לכתוב בלוג זו אהבה. אני בלוגר מהלב. מי שרוצה שתהיה לו אמריקה טובה צריך מישהו עם לב. להביא איזה כושי שייקח את קופת המדינה זה לא מעניין אותנו. הוא לא מכיר את וורדפרס ומה זה לינוקס. עד שהוא יידע איך מתייגים פוסטים ומעלים תמונות לפליקר כבר נפלוש לפקיסטן.

כתבו עליי שאני בהמה ברברית, מי שכתב את זה, הוא יודע מי אני? הוא ישב איתי פעם? הקמתי בלוג שאנשים חולמים עליו. אז יום אחד קיללתי את חנן כהן בלהט של פוסט. מישהו פעם כתב בלהט של פוסט? אז משכתי פעם למוסיפיניו בביצים. אז מה? הוא נהנה מזה.

אני רוצה להודות לכל עם ישראל, קיבלתי תמיכה מקרית שמונה ועד אילת, לא האמנתי כמה אוהבים אותי. אני רוצה להודות לכל בית ואוהד שתמך, הלוואי שהחלום יתגשם ואהיה נשיא ארצות הברית.