קטגוריה: באה לי מחשבה

אני חושב שאפשר לסכם, פחות או יותר, את הפרשה שהרעישה, כדברי צביקה אלברגר, את הברנז’ה של העיתונות הכלכלית. הסיכום פשוט: עד עכשיו לא ברור מה בדיוק קרה עם הטור הזה. ב”גלובס” מעדיפים לא להגיב למרות שידוע לי שגורמים רבים פנו…

הימור שלי? מפסידים, בטח מפסידים. בכמה? 8 נקודות צפונה. יאללה שיהיה. תורכם (מתפתחת מסורת).

גלמור כתב פוסט מעניין על מותו של העורך. לטענתו: מחקר של אוניברסיטת בר אילן שפורסם בסוף 2005 (לא מצאתי קישור) מצביע על פערים בין סדר היום שנקבע על ידי העורכים לבין העדפות הגולשים – האחרונים לא רוצים לשמוע על עוד ברבור…

אני לא מבין מה אני אמור לעשות עם המידע הזה: לרחם על הירשזון? לבוא לתורנות שמירה? להתקשר לער”ן? מה המטרה של המידע הכל כך לא תמים הזה? לגרום לי להרגיש חמלה כלפי האיש? לראות את הצד האנושי בגנב (לכאורה)? אולי…

אף פעם לא נמנתי על מעריציה של מרב מיכאלי, ובדיון שהתפתח כאן לא מזמן על מנהגה לפנות לקהל מעורב בלשון “רבות” – אני שייך בהחלט לצד שרואה בכך סוג של מטרד ילדותי. מצד שני, לזכותה של מיכאלי צריך לומר שיש…

לפעמים, האמריקאים האלו, מקבלים החלטות נבונות. רק אלוהים יודע מה היה קורה אם היו מתירים טלפונים סלולריים במטוסים. בעצם גם אני יודע: גיהנום באוויר ואין אפילו לאן לברוח!

שגיא חמץ כתב לפני כמה ימים: חרדת כתיבה מהסוג שהיא (כרמל ויסמן) מתארת עברה לאחרונה גם על יובל דרור בעל הבלוג הפופולארי הגלוב, ולפתע מכל כיוון נשמעים הדי המה אנחנו עושים כאן בכלל. יש לדעתי קשר בין הצלחת הקפה והתבססות…

אני מתקשה לחשוב על מישהו שאני מכיר, שבאמת אוהב את כל חגי ישראל. אני לא מדבר על ילדים שבשבילם חגים הם כמעט תמיד סיבה לחגיגה (אין בית ספר וזה), אלא על אנשים שעברו את שנות ה-20 לחייהם ועכשיו צריכים להתמודד…