בשבוע שעבר פרסמתי פוסט תגובה של אברהם אהרונסון שעסק בחוק האברכים. זו היתה תגובה מפוספסת ואמרתי את זה לאברהם. במקום לנסות להדגים כיצד נראים הדברים מהצד השני, בחר אברהם להטיף. אדם המכנה עצמו בשם אברך, קרא את הטקסט של אברהם ואת התגובות שלכם וכתב לי בכאב. כמו במקרה של אברהם, הצעתי לו לכתוב לכולנו ולא רק לי. הוא הסכים ושלח טקסט לקטגוריית "כתב/ת אורח/ת". הפעם אני סבור, יש בפנינו טקסט מורכב יותר אשר מנסה להתמודד עם הטענות של החילוניים גם ברמת העובדות ולא רק ברמת האמונה.
הטקסט שווה עיון ותגובה עניינית ולו מפני שנראה שהוא נכתב ברצינות, בכוונה ובניסיון אמיתי להראות כיצד חשים האנשים שנמצאים בצד השני. הנה הטקסט לפניכם, בקיצורים קלים.
***
בראשית דברי, ברצוני להציג את עצמי: אני אברך ירושלמי הלומד בכולל על כל המשתמע מכך. הסיבה שגרמה לי לכתוב לציבור שרחוק ממני מנטלית היא משום שציבור זה קרוב לליבי וחזקה על דברים היוצאים מן הלב שיכנסו אל הלב.
במערכת המורכבת של יחסי חרדים-חילוניים השיח הוא לא קל משני הצדדים. אני רוצה להתיחס למורכבות מהצד החרדי. הגישה הקלאסית החרדית, שוודאי מוכרת לכם, היא שכולנו אחים ולכולנו גורל משותף, כולנו מחוייבים בשמירת המצוות ובגלל שלא הולכים בדרך התורה כל הצרות מגיעות. המשל הוא לקבוצת אנשים המפליגה בספינה ואחד קודח חור בתא שלו והוא לא מבין שזה גורם לכל הספינה לטבוע והנמשל, ובכן, אתם מבינים את הנמשל. גישה זו מקוממת ומעצבנת (תארו לכם שגם אותי זה מרגיז). לכן, אני רוצה לדון ביחסי חרדים חילוניים באמצעות משל אחר בו שתי ספינות שטות בים קטן וסוער ורק צריך לדאוג שלא תתנגשנה אחת בשניה שכן כל התנגשות מזיקה לשתיהן. הדרך הטובה ביותר היא שכל אחת תאפשר לשניה לשוט לעבר מקום חפצה ברוגע וזאת על ידי כבוד הדדי.
ההתנגשות האחרונה היתה בעקבות חוק שקרוי "חוק האברכים". ברשותכם לא אכנס לנושא האידיאולוגי אלא רק לנתונים שקשורים לחרדים-חילוניים מי מממן את מי.
קודם כל נתמקד בחוק ובטענות נגדו, החוק מדבר על אברך בכולל עם שלושה ילדים שאשתו לא עובדת ובלי רכב. אדם כזה יקבל 1,040 שקל לחדש. כמי שחי בציבור הזה אני יכול להעיד שבמקרה של אברך +3 ואשה מובטלת, נדיר ביותר וגם אם מתקיים הרי אתם לא באמת חושבים שהאברך מתעשר מקיצבה זו.
ישנן שתי טענות מובהקות של החילוניים. הראשונה שואלת מדוע אני, החילוני, בן אותו הגיל יוצא לעבוד ומשלם מיסים, צריך לממן את המובטל מרצון? השניה גורסת שגם אם מסיבה כלשהי המדינה החליטה לממן את הפרזיטים האלו בלחצים קואליציונים, מדוע שלא תשווה את הקיצבה גם לסטודנט חילוני, שהוא אברך רק ללא כיפה.
ובכן הנתונים הם כדלהלן. רוב החרדים עובדים! תכניסו את זה טוב טוב לראש זה ניתן לבדיקה ולבירור. החברה החרדית מחולקת לקהילות כשאצל הציבור החסידי רוב רובם של הגברים עובד (ולא בשחור כמו שנהוג לחשוב). אני אתייחס לחברה הליטאית (שאני חלק ממנה) ובה ציבור האברכים הוא גדול. הנשים אצלנו, ברובן הגדול, עובדות ולאו דוקא בהוראה או בעבודה שחורה מתחת לשולחן, אלא הולכות ברצון לפרנס בית של תורה, אף על פי שצריכות לעבוד במקומות שלא תואמים את אורח חייהן, כל זה בתנאי שהבעל ימשיך ללמוד. מדובר בהייטק (כגון אשתי) ראיית חשבון אדריכלות ועוד. כולן משלמות מס הכנסה ומגיע להן שכספן יחולק גם על פי השקפת עולמן. ובל נשכח שכולנו קונים בארץ דברי מחייה אוכל ביגוד שעל כל דבר משלמים מע"מ שנכנס לקופת המדינה. לכן, גם אברך כמוני, שלכאורה לא משלם מיסים אבל בכל קניה תורם קצת למדינה, גם לי מגיע חלק מהעוגה.
היחס שלנו באוכלוסיה לפי המפה הפוליטית הוא, שלש"ס יש 11 מנדטים ולאגודת ישראל יש 5 מנדטים ואחוז החסימה אם אני לא טועה הוא באיזור ה-60,000 קולות. כך שיוצא שהצביעו למפלגות שחורטות על דגלן שהן כפופות לחוקי התורה כמעט מליון איש. גם אם נוריד את הציבור החילוני שהצביע להן ולא מסכים איתן בכל דבר למשל בחוק האברכים, וגם אם נוריד בחורי ישיבה, עדיין מדובר בציבור ענק של מאות אלפים שמתפרנס למחייתו ומשלם מיסים.
האם לא מגיע להם שהכסף שלהם ילך ללומדי התורה, שעל פי אמונתם תקציב ללומדי תורה חשוב לא פחות מתקציב הבטחון? ועוד לא דיברתי על הציבור הדתי-לאומי שאמנם הוא לא חרדי אבל באמונתו הוא בדיוק כמו החרדים, כלומר מאמין שהתורה היא מעל הכל. ועוד לא דיברתי על ציבור יושבי הכוללים של המגזר הדתי לאומי – גם להם יש מה לומר בנידון וגם הם, ברובם, אנשים עובדים ומשלמי מיסים. ועוד לא דיברתי על אנשי הישוב הישן הנמנים עם העדה החרדית שאינם מכירים במדינה ולא משתתפים בבחירות ולא לוקחים שום מימון ממשלתי על שום דבר וחלקם הגדול עובד ומשלם מיסים ומכניסים לארץ כמויות של מטבע זר. ומה בדבר בחורי הישיבות ותלמידות הסמינר שגרים בתפוצות שרובם ככולם באים ללמוד בישיבות בארץ, והחלק הארי שבהם נשאר לגור בארץ הקודש בשנים הראשונות לנישואיהם, ואחוז גדול מהם נשארים פה לצמיתות.
כידוע, רוב כספי המיסים מגיעים מהעשירון העליון, אבל האם מישהו מכם בדק את אחוז החרדים בעשירון זה? על לב לבייב בטח שמעתם, ומסתבר שגם על האחים יסלזון ודן גרטלר ושולם פישר (שופר סל הריבוע הכחול), שלמה אייזינברג, יוסף גרינפלד, ז'ק בכר, רפאל הלפרין, האדמו"ר מגור, משפחת שפירא (שטיחי כרמל), חיים יעקב ליבוביץ ולא הזכרתי את המשקיעים החרדים מחו"ל שמכניסים הון לקופת המדינה מהרכישות שלהם: גוטניק, ליאו נואי, רובי שראן (שהוא גם מבעלי דיסקונט) רייכמן, משפחת וולפסון. האם לא מגיע להם שכספם ילך גם לדברים הקרובים לליבם?
לכם חשובה האקדמיה ומדעי הרוח. אבל האם לדעתכם צריך לממן את הלימודים של אלו החוקרים חפצים מהמאה ה-19 בבנין גילמן באוניברסיטת ת"א? או את אלו שלומדים על שלהי התקופה העותומנית? האם הייתם רוצים לממן בקמפוס הר הצופים סטודנטים הלומדים על דימויים של חיות באמנות העממית של יהודי אשכנז? כל הלימודים האלו לא רלוונטיים ולא תורמים למדינה, לפי הבנתי, חוץ מהוספת ידע ואינטלגנציה. אם כל זה חשוב לכם מדוע שלא תסייעו במימון של לומדי תורה, שרלוונטיים יותר שכן הם לפחות מתעמקים בלימודי הדת היהודית של כולנו בסגנון הישיבתי שעובר מדור לדור אלפי שנה.
הגענו למספרים. הנתונים הבדוקים שיש בידי נכונים לשנת 1999 אבל השינויים הם לא גדולים כי ככל שהתווספו אברכים גם התווספו עובדים חרדים. בשנת 1999 היו בישראל 108,800 סטודנטים בשבע האוניברסיטאות הגדולות בארץ, תקציב האוניברסיטאות האלו באותה שנה היה 4.18 מיליארד שקל והחישוב לנפש הוא 38,419 שקל לסטודנט. מספר בחורי הישיבות ואברכי כוללים באותה שנה היה 67,000 ותקציב הישיבות 486 מיליון שקלים והתמיכה לנפש היא 7,253 שקל לכל בחור ישיבה. אם כך, תקציב האוניברסיטאות גדול פי 5.3 מתקציב הישיבות. האם אתם עדיין מעוניינים בשיוויון? (לא כללתי בחישוב הזה קרנות שונות למימון שכר לימוד ולמחייה והלוואות לסטודנטים שבחלקם הגדול ממומנים על-ידי משרד החינוך, והנחות בתחבורה הציבורית והטבות נוספות שאנחנו רק יכולים לחלום עליהן).
יכולתי גם לשאול למי נותנים כסף בשאר התקציב כמו העובדה שרשות השידור מקבלת מיליארד שקל בשנה למרות שאדם חרדי לא צורך ממנה כמעט שום דבר, וחלק ניכר מתוכניותיה הן בגדר תכנים שהם נגד מצפונו ואמונתו ובכל זאת ממומנים גם מכספי המיסים שלנו. ישנן דוגמאות רבות נוספות כגון תיאטרון וכדומה. רק תחשבו על תחושת האפליה שמנקרת בנו בגלל חוסר השיוויון.
כוונתי היתה להתמקד בדרך שבה אנחנו מסתכלים על הדברים – איך אנחנו מרגישים ביחס למה שאנחנו נותנים לעומת מה שאנחנו מקבלים. העיוות שמוצג לאזרחי ישראל מאד מתסכל ולא נעים. אנא, בחנו את הדברים, בדקו האם הנתונים הם נתוני אמת, ובואו נדבר על עובדות ולא על תיאוריות.
אני יודע שגם אם תשתכנעו שיש צדק בדברי, עדיין תחשבו שדרך החיים שלנו מוזרה ומקוממת, אבל זה כבר לא הנושא בפוסט הזה. אם יסכימו לקבל אותי לכאן שוב, אשמח לפתח דיון על דרך החיים "ההזויה" הזו.
אני מקוה שלא עייפתי אתכם ואני מזמין אתכם לדיון ענייני.
