אין זה סוד שאני לא מת על אתר האנרגיה. הוא חולה בכל כך הרבה מחלות שלפעמים אני חושב שהוא גורם יותר נזק מתועלת לאינטרנט הישראלי. אבל הפעם אני רוצה להתמודד דווקא עם ערוץ היהדות.
אני מודה שאני לא נכנס אליו לעתים קרובות (ולכן יתכן שהעמדה שאני אייצג כאן היא חלקית) אבל מהתרשמותי החלקית ערוץ היהדות הוא ערוץ הכתומים. אחד המדורים הקבועים בערוץ הוא "שאלות לתקשורת העוינת" ואלו תמיד באות מימין. זו כמובן לא הדוגמה היחידה. אתמול הגדילו לעשות עורכי הערוץ כאשר פרסמו את הטקסט המסית והפרוע של אחותו של אחד הנופלים, עיתונאית בעצמה, שמצאה את העוז לסלק בבושת פנים את הרב הראשי של צה"ל.
אין לי עניין להתווכח עם האחות. היא איבדה את היקר לה מכל ואין לי שום חשק להתעמת עם אחות שכולה. ובכל זאת, אי אפשר שלא לציין שהטקסט שלה הוא טקסט מסית, אלים וברוטאלי. מעבר לזה, מי שלא נאה לו נוכחותו של הרב הראשי של צה"ל יכול לבקש זאת מראש. היא ובני משפחתה לא ביקשו זאת מראש כי היא – ואולי גם הם – רצו לחולל סצינה מכוערת ומבישה ואת זה בדיוק הם קיבלו.
ב"המילה האחרונה" בגלי צה"ל סיפר ג'קי לוי שעל פי אחת המסורות חרב בית המקדש בגלל שיהודי שהגיע לאיזו שמחה, גורש בבושת פנים על ידי יהודים אחרים ואף אחד מבין היהודים שנכחו במקום לא פצו פה. את היהדות השחורה, הדוחה, הגזענית והמתלהמת הזו מייצג בכבוד ערוץ היהדות המשוקץ של אתר האנרגיה.
אולי כאשר ירגעו הרוחות (וכמו שאפשר להבין, אני בעצמי לא רגוע), אומר את כל מה שיש לי לומר על המקרה הזה. ויש לי.
כתום מא ומתמיד ייצג רק חלק מהתורה שהפכה להיות כל התורה שלהם.
צודק במאה אחוז. לפי הערוץ הזה, יהדות שווה לאומנות.
האחות רצתה לחולל סצינה כזאת? יובל, זה ספקולטיבי. היא כעסה על שאחיה נפל, והרב היה בסביבה.
למרות הכל, זה לא הזמן לדון אותה. היא לא היתה מסוגלת לשיקול דעת מעמיק.
מה שכמובן אי אפשר לומר על ערוץ "היהדות".
אכן, זו הספקולציה שלי. קשה לי להאמין שבואו של הרב הראשי לצה"ל היתה הפתעה. קשה לי להאמין שאי אפשר היה למנוע את זה (כמו לדוגמה לשלוח מישהו אליו). תחת זאת העיתוי היה בדיוק כאשר החלה הלוויה, כאשר הרב הצבאי נמצא מאחורי הדובר ובתוך הפריים של הטלוויזיה.
זה נשמע מתוחכם מדי? ממש לא.
"טקסט מסית ופרוע".
עדיף לפרסם אותו ולהתעמת איתו מאשר לא לפרסם כלל.
בליל קטיושות אי שם בצפת,
כמה תלמידים ישבו עם הרב.
למה דווקא כתום בחרנו שאל האחד,
ועל זה ענה לו הרב, שם בלילה בממ"ד:
כתום מסמל את כל האמצעים, שמשמשים אותנו
ואת בני דודינו הערבים,
זהו השילוב המושלם בין האדום של הדם
שעליו אנחנו רוקדים
לבין צבע דמעות התנין שעל כל הרוג מזילים.
ובכל זאת, מדיניות הביקורת שלי היא לא לדון אותה בשעת צערה.
לפני כמה פוסטים כתבת שמאוד מובן איך ומדוע ירה חיים אברהם טיל לעבר לבנון. כך יצאת נגד גדעון לוי, ונגד האופן שבו "חלק גדול מספקטרום הרגשות האנושיים זר לו". ברור שההספד של אחות לאחיה, שייך לחלק הזה בעולם, שבו אב שכול יורה טיל לעבר מדינה ריבונית, למקום שבו מתפרסמים מדי יום הספדים לאומיים בעיתונים הגדולים, ומסדרים, כמו פסיכולוג פוליטי, את הבלוריות על מצחי מתים אלמונים שפתאום נספגו בתהילה שקרית. אכן, עצוב לראות איך הספד, שמבקש לבטא אהבה, געגוע, כעס וכן – גם מחשבות נקם – הופך לטוקבק גס בשולי חייו של אדם.
אבל דווקא לאור הדברים שכתבת כאן בימים האחרונים, אני חושב שההספד הזה אינו מעיד על דבר אלא על הקלקול הכללי, שבתוכו אנו "נאלצים" לטקבק בשולי החיים. גלאומי שבתוכו אדם כמו חיים אברהם אינו יכול אלא לירות טיל, שבו קבורת אח חייבת להיות מניפסט.
האצבע המאשימה, לדעתי, אינה כלפי ערוץ זה או אחר, אלא כלפי משהו בסיסי יותר, שעשוי ממרכיבים של רייטינג, לאומנות, וניוון מוחי.
בטור אחרבערוץ "יהדות" מצאתי את התגובה הבאה:
" עידן, 08/08/06 11:48
כמעט האמנתי לך.כמעט והאמנתי שבאמת ובתמים אתם אוהבים את העם הזה.עד שקראתי את המשפט האחרון-האוטומט הכתום פרץ מתוך תודעתך (הנפסדת?) והראה בדיוק מה שאתה חושב על העם,או ליתר דיוק על מי שלא חושב בדיוק כמוכם: "יושבי בתי קפה וגודשי חופי ים",שכמובן מלאים שנאת ישראל כרימון.הם לא מארחים משפחות מהצפון,לא מתגייסים,לא מתים בפיגועים.הם יושבים בבתי קפה וצועקים "אולה" על כל תמונה של מתנחל בוכה.
תראה למה הפכנו,איתמר.למגזר מאוהב בעצמו עד כדי בחילה.בכל הזדמנות אנחנו מנפנפים באחוז הדתיים הקרביים,כאילו שיש בכך סוג של ביטוח מפני החלטות דמוקרטיות,שחלקן-מה לעשות-לא מתיישבות בקנה אחד עם מה שחינכו אותנו ומה שהאמנו במשך כל השנים.
שמת לב שמאז תחילת המלחמה חיילים דתיים שנהרגו זוכים לסיקור נרחב בכלי תקשורת דתיים שונים? אני לא מדבר על עיתון מקומי שמסקר את בן היישוב שנהרג,אלא כתבות שמופיעות (גם באתר זה),שמבדלות הרוגים דתיים מחבריהם שנהרגו יחד איתם.כאילו ההרוג הדתי הוא "משלנו" ולכן זכאי לכתבת-עומק.כדי שנראה לעצמנו,שוב,כמה נהדרים ונאדרים אנחנו.כמה אהבת הארץ יש לנו וכמה הציבור הישראלי לא מבין את החסדים הגדולים שאנחנו מרעיפים עליו.
הגיע הזמן שנבין שאף אחד לא חייב לנו כלום,זולת טפיחה על השכם-ואת זה אנחנו מקבלים,גם אם לא מכולם.
התגייסות לצבא לא מותנית בכך שהממשלה לא תפעל בצורה שמנוגדת לערכינו,והציבור הישראלי לא יראה בנו מודל לחיקוי כל עוד אנחנו נרגיש את עצמנו נעלים ממנו. "
מזל שיש עוד כמה אנשים שפויים במדינה הזו.
הבעיה היא שהטקסט מפורסם מחוץ לקונטקסט. זהו לא טקסט יהודי, והעובדה שהאחות דתייה לא אומרת שצריך לפרסם את הטקסט בערוץ היהדות. באותה מידה אפשר היה לפרסם הספד של בנקאית על אחיה בערוץ הכלכלה. בעיה נוספת היא שאין עורך בעולם שיעז להעמיד טור תגובה להספד, שנוי במחלוקת ככל שיהיה. אז אולי באמת עדיף היה לא לפרסם.
הכתומים סימנו את הרב וייס מזמן, עוד מתקופת ההתנתקות. הסירוב שלו לסרב פקודה, וליתר דיוק להכנע להוראתו של הרב אברהם שפירא לסרב פקודה, הפך אותו למוקצה מחמת מיאוס בקרב אחינו בני גולת פלסטין.
הריקוד על הדם הוא טקס קדום מאד בקרב המתנחלים. בדרך כלל הוא גם עובד. הציבור החילוני כל כך נבהל מהברבריות, שהוא ממהר להיענות לדרישות. כך – באמצעות הדרישה לקבור הרוגים במקום בו חוסלו – הולבנו כמה מן ההתנחלויות.
תומר – כאמור אני לא בא חשבון עם האחות. לא עמדתי במקומה, וכולי תפילה שגם לא אעמוד במקומה.
יש משהו מאוד דטרמיניסטי בכך שאתה טוען שהוא לא יכול *אלא* לירות, שהיא *חייבת* לתת מניפסט בהלוויה. אני לא קונה את זה. כל אחד עושה את הבחירות שלו.
שלום יובל.
כעיתונאית וכגולשת התפלאתי מאד על הפוסט האחרון: כעיתונאית, משום שיש חשיבות עיתונאית מדרגה ראשונה בפרסום ההספד, על אף קיצוניותו, ובמקומך הייתי מברכת את הערוץ שלי על שהיה הראשון לעשות כן. אחרינו כבר שודר ההספד בכל המהדורות. כגולשת אני תמהה על הקריאה האובייקטיבית שלך.
ואני אסביר: מדור 5 שאלות לתקשורת היה המדור היחיד בתקשורת שביקר מימין את התנהלות העיתונות. הוא ירד. כי אין לו מקום כרגע ויש תחושת מיצוי. מעבר לכך ערוץ יהדות מאופיין בדיוק בהתרסה נגד היהדות השחורה, צרת האופקים ולראייה, השבוע בלבד:
בט' באב קיבלה במה, הימנית הקיצונית דר' צביה ולדן לכתוב על בית המקדש שלה, יעל משאלי, שמאלנית ודתית, כותבת טור קבוע, שבועי, ואף אמש תקפה את המחנה הכתום על רפיסותו, לדעתה.
חגי אפרתי, חבר ציונות דתית ריאלית, תקף את מאמרו של הרב שמואל אליהו, רבה של צפת שקרא ללחימה טוטאלית וענה לו בשם המוסר היהודי.
מדור קבוע "מסורבת" נגד בתי הדין הרבניים, עלה בשבוע שעבר, ועולה כבר שנתיים, פעם בשבועיים. המדור הביא לפסיקה לטובת עגונות לא פעם, בגלל הבאז התקשורתי.
מחר טו באב, תעלה רשימת הרווקים המבוקשים במגזר: כולם יפים, נוצצים, אקדמאים, מוכשרים ויודעים אפילו להתלבש. שווה הצצה.
מה אומר עוד? מאינטלקטואל רשת שכמותך, כולל הספר והדוקטורט (יודעת על הכל) הייתי מצפה לקריאה מושכלת יותר ומגמתית פחות. אולי אפילו לשמץ הערכה על המהפכה שחולל ערוץ יחיד מסוגו, שמאפשר לרווקות דתיות לדבר בגלוי על טבילה לפני נישואים.
ובברכת טו באב מאושר, עינת ברזילי
"אין עורך בעולם שיעז להעמיד טור תגובה להספד, שנוי במחלוקת ככל שיהיה. אז אולי באמת עדיף היה לא לפרסם."
יש, בערך
יובל, תן לי להבין: האם אין להספד ערך עיתונאי? אם ישנו ציבור שכך הוא מרגיש, האם זה לא נושא לדיון ציבורי?
עינת שלום,
אני מודה לך שמצאת את הזמן להגיב כאן ועל התגובה המכובדת.
לגופו של עניין – האג'נדה הפמיניסטית שלכם בערוץ היא מבורכת. כן יירבו. האג'נדה הפוליטית שלכם היא קלוקלת ומוטה.
הטקסט שפרסמתם הוא טקסט מסית שלא מבקש דיון אלא מבקש התלהמות. צריך רק לקרוא את הטוקבקים לטקסט הזה כדי להבין זאת (ובאותה הזדמנות, אולי תגלי לנו כמה תגובות לאייטם הספציפי הזה לא פורסמו כיוון שהיו גסות מדי? אני בטוח שמדובר באחוזים ניכרים).
פרסום הטקסט הזה נועד, כך לדעתי, למטרה אחת (גם אם לא מודעת): ללבות את הייצרים, להביא לתנועה, לגרום לתגובות.
זאת ועוד, דווקא מכיוון שהטקסט הזה שודר בכל המהדורות, פרסומו המלא לא נועד כדי "לחשוף" אותו אלא כדי – כך זה נראה – לעורר פרובוקציה זולה. לא כל טקסט ראוי שיפרסמו אותו. זהו טקסט מסית, מפלג ומכוער שמגיע מפיה של מי שסילקה בבושת פנים את הרב הצבאי הראשי של צה"ל. אינני מבין אילו פנינים אינטלקטואלים יש בטקסט הזה שראוי שהוא יפורסם באתר מיינסטרים כמו NRG.
האם זהו הקטע הזה:
"זו מלחמה למען הלא כלום. למען האליטות ששולטות במדינה. מתבצע כאן פשע, אמרתי לך."
או שמא הקטע הזה:
"הרי המלחמה הזו היא בגלל הגירוש ההוא. מגרשים אותנו, ואז שולחים אותנו למלחמה שהם יצרו, כדי לשוב ולגרש אותנו, כי הרי תמיד נחזור ונילחם ונמות בשבילם".
ואולי זה בכלל הקטע הזה:
"לשחורי המדים שבאו לגרש את גוש קטיף בנו מחנות מסודרים ומאובזרים היטב, כי יש מלחמה חדשה בארץ- מלחמה במתנחלים".
אם זה בעינייך טקסט ראוי, אז אני ככל הנראה, צר אופקים.
יובל – צר אופקים אולי לא, אבל גם לא מי יודע מה מחובר למה שקורה. יש המון אנשים שחשים תחושות דומות בקיצוניות כזו או אחרת. זו לא עמדה קלה ולא עמדה מתונה, אבל שותפים לה רבים. המשבר שעובר על המחנה הכתום הוא אדיר, בסדר גודל הרסני, וראוי שנדע על מה מדובר. לכן פרסום הטקסט בעיני הוא ראוי ואפילו חשוב.
נ' – אני מחובר היטב. ראיתי תמונות הפינוי, ראיתי כיצד משתמשים בילדים, כיצד יורקים על חיילים, כיצד שופכים עליהם שמן, כיצד קוראים להם נאצים.
ראיתי ונמאס לי לבכות על כתף המנתחלים. אני לא מרגיש צורך להתנצל על שהחזרנו חבל ארץ שגרם לנו להתנהג כגרועים בגזענים, אני לא מרגיש צורך להתנצל על דרך הפינוי או על עצם הפינוי. גם על המפנים עובר משבר, גם על החיילים עובר משבר גם על המילואמיניקים שנלחמים בצפון ועל התושבים בקריית שמונה עובר משבר.
נמאס לי להתנצל.
אין לי על מה להתנצל.
מי שלא טוב לו, שיילך מכאן.
מי שנמצא כאן שייכבד את הכללים.
מי שלא מכבד את הכללים שישליכו אותו לכלא.
אוי, ממש לא התכוונתי למה שהבנת. לא ביקשתי להתנצל, ביקשתי שתדע מה קורה, כדי שלא יהיו הפתעות בהמשך. שוב: המשבר הוא אדיר וצריך לטפל בו. המדינה לא צריכה להתנצל על פינוי עזה (היא אגב כן צריכה להתנצל על הטיפול במפונים, אבל זה כבר חורג מהנושא), אבל צריך להתמודד עם המשבר הזה שמאיים על החברה שלנו – לא פחות. לא לפרסם את הטקסט הזה זה לטמון את הראש בחול. כל זה נכון בעיקר אם הולכים לעוד מהלכים כאלו.
התופעות בשטח הן בעיני איומות, והוזכרו בתקשורת מעט מאוד ורק ממש סמוך להתנתקות, למרות שהן ממשיכות:
בנות שלא מוכנות להתחתן עם חיילים שהשתתפו בהתנתקות, אנשים שלא עוצרים טרמפים לחיילים, איסור על שימוש בפינות חמות לחיילים שהשתתפו וכו'.
יובל, שוב, וכדי להבהיר: לא פרובוקציה. עיתונאות. גם אם לא כל מה שכתוב בטקסט מקובל עלי או עליך, הרי שהוא משקף תחושה אותנטית של מגזר רחב ולכן חשוב שיעלה. אם חברה בארגון 4 אמהות היתה מפרסמת הספד מחאה לבנה המת, חלילה, בלבנון. הייתי מפרסמת אותו.
לגבי מיצוב הערוץ כולו, כערוץ כתום- טעות אופטית. זהו ערוץ שמביא לראשונה בתקשורת את השיח הפנים ימני. פנים דתי. ואם בגלל זה הוא נדמה לך כתום, סימןו שאין קולות כאלה בתקשורת הכללית. תעבור שוב על הכתבות בערוץ. המשוקצות.
עינת, אני לא מבין, מדוע ערוץ ה***יהדות*** מביא את השיח הפנים ימני? מה קרה? אני לא יהודי? חברי הסמולנים הם לא יהודים?
מדוע החלטתם שערוץ ה***יהדות*** הוא ערוץ ימני? בפעם האחרונה שבדקתי היהודים באים בכל הצורות הצבעים והמינים.
העובדה שאתם רואים בעצמכם כפלטפורמה לשיח ימני/לאומי היא בלתי ברורה בעיניי ומרחיקה לפחות 50% מהיהודים במדינה.
עינת, בחיים לא היית מפרסמת הספד שכזה בערוץ היהדות. הוא לא לקהל היעד שלך.
נ' – אין לי שיג ושיח ואין לי סבלנות ל"כולנו אחים" עם אנשים שאוסרים על בנות שלהן להתחתן עם חיילים שהשתתפו בהתנתקות.
הם לא אחיי, לא חבריי, לא שותפי לדרך. הם לא ציונים והם לא יהודים. הם חבורה של גזענים מחרחרי מדון וריב.
פרסום טקסטים שכאלו לא מוביל ל"דיון" לא מוביל ל"שיח" לא מוביל ל"הבנה". הוא מוביל לפלגנות ולקרע.
יובל,
איפה כתבתי "כולנו אחים" או "שיח" או "הבנה"? כתבתי שזו תופעה שיש להיות ערים לה ולטפל בה.
ואני מוסיף- צודק!
יכול להיות שהיו"ר לוקה בתסמונת קדם וסתית? מה זה העצבים האלה על הבוקר?
נ' – זה בעיני הסאבטקסט של מה שכתבת. ייתכן שטעיתי.
בועז – כל השלושה פוסטים שפרסמתי היום נבעו מעצבים. אני לא חושב שזה קשור לתסמונת קדם וסתית (לפחות לא בפעם האחרונה שבדקתי) – אבל אתה צודק שעובר עליי יום עצבני.
נ', אני מסכימה איתך שיש מקום לפרסם דעות קיצוניות וקשות, בעיקר כי התוצאה של להחביא את הדעות הללו או להפוך אותן ללא חוקיות ברדך כלל בעייתית הרבה יותר. השופט האמריקאי לואיס ברנדייס אמר שאור השמש היא חומר החיטוי הטוב ביותר, הוא אמר את זה בהקשר אחר לגמרי, אבל המשפט מתאים גם לכאן , כי הפרסום של דעות קיצוניות מאפשר, בעיני, הזדמנות להתעמת עם הדעות, אפשרות לדיון, לציון עובדות ולהצגת זויות מבטח אחרות, שיכולות לפרק את האלימות. הבעיה עם הפרסום הספציפי הזה הוא שאי אפשר לעשות את זה. בגלל הסיטואציה, בגלל שלא שופטים אדם בכעסו, בגלל שלא שופטים אדם עד שמגיעים (חו"ח) למקומו אי אפשר באמת להדיין עם העמדה המאוד אלימה שהוצגה כאן וכתוצאה מכך הטקסט נשאר מה שהוא, טקסט מסית ופרוע והפרסום מאבד את מטרתו והופך לכלי בידי האלימות.
בנים!!!
פיספסתם את העיקר בדבריה של מ"מ עורכת נארג' יהדות – טבילה לפני החתונה.
הלילה, עם התקדש ט"ו באב, יחכו לכל אחד ואחד מאיתנו, בכרמים, ע"ב בתולות כתומות.
ג'קי לוי התכוון למסורת אודות קמצא ובר קמצא. סתם כך, הרגשתי צורך לשתף למקרה שמישהו ירצה לגגל ולדעת קצת.
ולענייננו, מבלי להתייחס למדור היהדות בנרג', דווקא פרסום ההספד חשוב בעיני. חשוב בגלל העובדה שאני לא מסכימה איתו, חשוב בגלל שהוא נורא ואיום לטעמי – אבל מבטא הלך רוח קיים שחשוב להכיר. ואם רק הייתי בלונדינית, שלא להגיד, סודית, הייתי משוכנעת שאני חתומה על תגובה 29.
עינת מנסה לשכנע אותנו ששושי גרינפלד מייצגת קהל נרחב. האמנם?
מאמר שפורסם דווקא בנרג יהדות – לא מצאתי את המאמר, אבל אני משוכנע שעינת תצליח יותר ממני – קבע ש-כ-80% מחובשי הכיפות הסרוגות לא היו מעורבים במאבק על גוש קטיף. הם אולי הזדהו, אבל הם לא עשו כלום. הכתומים הביאו 100,000 לכל הפגנה – אבל את אותם ה-100,000, והיו שם די הרבה קטינים.
כלומר, אם יש שבר הוא בקבוצה מצומצמת מאד מכלל הסרוגים. אני מנחש שהוא בקרב המתנחלים, שמהווים כ-25% מכלל הסרוגים, ובתוך פלג קטן שלהם – נוער השוליים המסומם של הגבעות וטיפוסים דומים. וגם מתוכם, אני בספק אם אפשר למלא אוטובוס במספר האנשים שלא יתחתנו עם חיילים, או שיורידו חיילים מהטרמפ.
כלומר, עינת מכוונת לא ל"כלל חובשי הכיפות", אלא לציבור מצומצם הרבה יותר. מדובר באותו ציבור שהתחיל להתנתק מישראל הרבה לפני ההתנתקות; שנציגיו אל מועצת יש"ע כאל 'מועצת ישו'; שממנו באות רוב המחתרות. זה הציבור שמתווה את מדיניות נרג יהדות. אליו הוא פונה. זה הציבור שחש מאוכזב מאי-בחירתו של ברוך מרזל – שלא במפתיע, כתב כמה טורים לנרג יהדות.
רצוי לזכור זאת, כשדורשים מאיתנו "קריאה מושכלת".
אגב, ניסיתי, באמת שניסיתי לקרוא "קריאה מושכלת" את תגובה 155 לטקסט ("כלבה") ואת התגובה לתגובה הזו ("חזיר") אבל כנראה שהתחכום היה גדול עליי.
גם עלי. כלבה זה בהמה כשרה?
פיייי כמה תגובות ארוכות -_-
נא עיינו בידיעה הבאה:
"בינתיים, על רקע ההלוויות הרבות, מתחדד בתוך הקיבוצים הוויכוח על נחיצות המשך המלחמה ונשמעים יותר קולות ביקורתיים על פעולות הממשלה. הקריאה החזקה מכולם היתה בזמן הלווייתו של דייב לילצ'ק, חבר קיבוץ סער שנהרג בשבוע שעבר מפגיעת קטיושה, שבה הקריא מזכיר הקיבוץ, יאיר בוימל, הספד חריף נגד המדיניות בלבנון."
(…)
"יגיל קושר את מספר ההרוגים הרב לביקורת שנשמעת מתוך הקיבוצים. לדבריו, "זה חומר נפץ פוליטי. אלו חברות ששואלות למה הן צריכות לשכול את החיילים שלהן. המשך המצב הזה יביא למחאה פוליטית נגד הממשלה והצבא"."
שוב מסתבר שמה שאסור לימין מתור לקיבוצניקים מהשמאל, מלח הארץ. אגב, כותרת הידיעה בהארץ היא "9 מההרוגים – מקיבוצים". נסו לחשוב כיצד הייתם מגיבים לידיעה ב"הצופה" המונה את כמות המתנחלים שנהרגו בלחימה בהשוואה לשאר.
עינת שלום,
הערוץ שלך מגדיר את עצמו כחדשות המגזר ולפיכך סותר את כותרתו כערוץ יהדות. כפי שכבר טען יובל, האם אני כסמולני פחות יהודי ממך? מדוע זה לא יכול להיות מקום לדיון מעמיק יותר בנושאי יהדות עקרוניים יותר מאשר סרגל הכלים הכשר לדפדפן?
בנוסף, שימי לב לדף הראשי היום בערוץ שלך. למעלה הפנייה ל"הספד" הנדון והפנייה לידיעה על כי הסנהדרין התירו סירוב פקודה ובבוקסה למטה יש מומלצים: ביוגרפיה של סגן עמיחי מרחביה ז"ל תחת הכותרת "עמיחי מרחביה נאבק בחוות גלעד ונהרג בלבנון. מצגת לזכרו ולקח שנזכור ", "חרא עליהם, שיישרפו". 322 ימים חלפו מאז פורסמו דבריו, ותת ניצב ניסו שחם עדיין לובש ומדים ודרגות במשטרה. לתפארת מדינת ישראל." על תנ"צ ניסו שחם והפנייה לגליון סטירי של "הזמן הכתום". זה מה שנקרא אצלך "טעות אופטית"? האיזון בא בדמות ההפנייה לטור של משאלי. עליו יש מקום לדיון אחר (בקיצר, הוא חלש מאוד).
מדוע את חושבת שהמשוואה דתי=ימני? אני מכיר לא מעט מצביעי מרצ חובשי כיפה מ"המגזר".
הרבה עיתונאות לא ראיתי.
אגב שפיות במגזר, הנה כתבה ב"הצופה" מלפני חודש.
יובל,
הכותרת "יהדות" מתיחסת בעיקר לדת היהודית (או לדתיים) ולא לעם, ומה לעשות השיח ששולט בעיקרו בדת היהודית במדינת ישראל הוא האורתודוקסי- ועיקר השיח הוארתודוקסי בישראל הוא ימני. רוב המסורתיים וגם החילוניים יגיבו ויתעניינו בדת מתוך נקודת ההנחה שהגוף בעל המנדט העיקרי בתחום הוא האורתודוקסי- מתוך מסורת\בורות\חוסר עניין.
הטקסטים הדתיים לדורותיהם מייצגים כמעט הכל, אך דווקא אותם אנשים, שרוצים להתייחס ל"יהדות שלי" נוטים להתעלם מהצדדים המכוערים שבה- גזענות, שובניזם,פשיזם, חוסר ליברליות לדתות אחרות ועוד-זה חלק עיקרי בה בתנ"ך, גמרא, משנה,ובכתבי ההלכה והמוסר.
חשוב שיהיה מקום שיביא ללב הקונצנזוס את הקולות האלה גם להיכרות איתו, וגם כדי שנסתכל בעיניים פקוחות על מה שמתחולל בשיח הדתי האורתודוקסי במקום להשאיר אותו לעיתוני המגזר.
אני יכול להגיד לך בתור דתל"ש ואדם שגר בהתנחלותלזמן מה, שעיקר המשיכה שהייתה לי לעולם החילוני זה לפלורליזם והסקרנות שהיא טומנת בחובה להכיר ולהתייחס לכל דבר. דווקא בעולם החילוני אני מוצא לפעמים אטימות וחוסר עניין אמיתי במתחולל בחברות ומגזרים השונים מהם- וחבל לי על כך.
הצבה של שיח כזה באתר ישראלי מרכזי נותנת לאותם אנשים הזדמנות לבטא את קולם מכוער ככל שיהיה, במקום מרכזי ולהרגיש כחלק מהשיח הציבורי ובאותו זמן להיחשף אולי לדעות אחרות שמצויות בעיתונות הישראלית.
קצת יותר התעניינות בקולות אחרים לא תזיק לאף אחד, במקרה הכי גרוע היא תחדד מאיזה צד של המתרס כל אחד עומד.
"התעניינות בקולות אחרים"?
בכיף. בוא גם ניתן לברוך מרזל טור שבועי בנרג'. שיהיה אתה יודע, במקרה הכי גרוע נחדד באיזה צד של המתרס אנחנו עומדים.
ליוסי גורביץ:" עינת מנסה לשכנע אותנו ששושי גרינפלד מייצגת קהל רחב" -ממש לא. אלא שבפרסום ההספד שלה (קריאה לסרבנות בעת מלחמה) יש ערך עיתונאי. (כמה פעמים לחזור על זה??)
ליובל: "האם הסמולנים לא יהודים בעינייך?" – איפה ראית שטענתי את זה? והרי עמלתי קשות כדי להוכיח לך, שהערוץ שלנו מביא דעות מכל גוני הקשת הדתית-לאומית, כולל מאמרים קבועים של "סמולנים" כמו משאלי, יחיאב נגר, בנימיני, וחברי ציונות דתית ריאלית. אז מה העניין?
לכולם: היהדות איננה של הכתומים. היא גם לא של ערוץ יהדות. ואנחנו שוקדים להוציא אותה לאור בכל הצבעים. מאמרים המפנעחים את פרשת השבוע באור קווירי, אנושי, לאומי ווט אבר, אם הם כתובים טוב -יתפרסמו. אבל הערוץ הוא היחיד המביא גם זוית ראייה ימנית, דבר שלא קיים בערוצים אחרים.
אז די עם "היהדות גם שלנו". ברור שכן. תעשו איתה משהו מרתק ואני אשמח להעלות לאתר
לעינת – "גם אם לא כל מה שכתוב בטקסט מקובל עלי או עליך, הרי שהוא משקף תחושה אותנטית של מגזר רחב ולכן חשוב שיעלה". אלה המילים שלך. אז בואי נשאל עד כמה רחב המגזר הזה, ולמה חשוב שהוא יעלה, ולמי זה כל כך חשוב.
די עם הצביעות של החבר'ה ב-NRG יהדות.
חברי "ציונות דתית ריאלית" יורקים דם כדי להכניס את עמדותיהם לערוץ הזה. אגב, לזכות עינת יאמר שהמצב היום קצת יותר טוב מבעבר, מקווה שלא קלקלתי לכם, חברים. בימי שלוט רועי שרון המצב היה קשה יותר. אידיאולוגית הוא רצה לתת בית לכל נידחי החברה הישראלית (נידחים בעיני עצמם. מי היה נותן במה לכתיבה רדודה כמ זוו של רבקה יפה , אחת מכותבות הבית ב"יהדות").
אבל מה חדש בזה? בעיני הדתיים, דתי "אמיתי" הוא רק מי שמחזיק בדעות פוליטיות מסויימות (תודה לאל שהתחילו לקבל היום את "דתיות המכנסיים", פעם גם זה נחשב לפסול ורפורמי בקהל הקודש הדתי). שימו לב מה קורה כשעולה משהו של חבר'ה שחושבים אחרת – הצד"רניקים לא ממש דתיים…הם בכלל רפורמים…תורידו את הכיפה.. וכיוצא בזה.
ממליצה בחם על נגר המופלא (תמצית האיש במאמר הזה – http://www.nrg.co.il/online/11/ART/978/026.html)
כיוון שמצאתי את עצמי מסונף ומוכנס תחת הגדרות שיש בהם יותר משמץ של הכללה פושעת מצאתי לנכון להגיב. אכן, NRG יהדות, בעוונותיו, הוא ערוץ עם אוריינטציה ימנית מובהקת- בדיוק כמו הציבור שלו הוא ממוען.
אבל, וזה אבל ענק, מדובר בבמה פלורליסטית ופתוחה עד כדי חריקת שיניים של העורכים רועי שרון ועינת ברזילי, שספגו בגין פירסום מאמרים שלי ושל בעלי השקפה שמאלנית אחרים ארטילריה כבדה ועמדו בכך בכבוד.
ואין זה דבר של מה בכך. מדובר בציבור מתלהם, אלים מילולית ולעיתים גם פיזית וקיצוני למדי. מספיק לקרוא את הטוקבקים שם כדי לזהות בקיעים נפשיים לא קטנים שהם נושא לעיונו של הפסיכיאטר המחוזי.
ובתוך כל זה מתפרסם טור קבוע של יעל משאלי, עיסוק מתמיד בשאלת בתי הדין הרבניים, סוגיות פמיניסטיות ואפילו סובלנות מסויימת לשאלות של זהות מינית, ר"ל.
אז נכון שלעיתים מרוב כתום לא רואים את הסוף אבל להתנפל על ברזילי בגלל פרסום של הספד שיש לו ערך עיתונאי, למרות שהוא נאום הסתה והדחה, זה כבר לא הוגן.
חוץ מזה הבלוג מהנה למדי.
חגי, עניתי לך בפוסט "ערוץ הכתומים (2)".
כמי שחי בעוונותיו בשנים האחרונות בארה"ב, NRG יהדות מהווה מקום מאד מרתק וחשוב עבורי. כן יש בו הטיה לימין ולכתום. מצד שני לא ראיתי בשום ערוץ תקשורת אחר "איזון" בנושא. חשוב לי לקרוא מקום בו רוב (אם לא כל) הגוונים של דתיות מקבלים במה וביטוי. וזה כולל גם אנשים שאני לא מסכים עם דעתם (יעל משאלי למשל ומבזי הרב וייס).
והערה נוספת, אחד הכללים הכי חשובים של עיתונאות הוא מתן זכות תגובה. מכיון שהיה דיון בערוץ היהדות לגבי ההספד של שושי, הרי משהיא ביקשה לפרסם תגובה היה חובה עיתונאית לתת לה לפרסם את התגובה.