חושבים שהקונצרן הוא סוג של קיטנה לגלוברים מדושנים, כאלה שיושבים מתחת למזגן כל היום, ומקטרים על כמה חם להם, כמה המדינה מושחתת, ולמה אף אחד לא מביא להם עוד קצת תותים בקצפת, ומה זאת אומרת שזו לא העונה, אוטוטו דצמבר. למעשה, לאורך כל שעות היום (הגלוב זקוק לשנת היופי שלו) עמלים הכותבים למצוא נושא ראוי לפוסט. הם הופכים כל אבן, מעסיקים תחקירניות שלא היו מספיק כוסיות כדי לעבוד בטלויזיה, ומבלים שעות מול צג המחשב, רק כדי לומר בסוף ליובל – אין לי כלום, תכתוב אתה. אבל פחח זה מסורת. מטופשת, אבל מסורת.
המקום: ישיבת מערכת הקונצרן.
נעדרים: יובל ומוסיף. ככל הנראה יחד.
ג'וני דו מגיע מתנשף ונעצר לפני הכניסה כדי להסדיר את הנשימה.
תמר: נו ג'וני, תכנס כבר.
ג'וני: איך ידעת שזה אני?
תמר: אני מזהה את ההתנשפויות שלך מהטלפון. תגיד, יש לך רעיון לפוסט לחסרי חיים?
ג'וני: אני לא מבין, צריך לכתוב משהו בפוסטים האלה?
לא סתם ברמה של "אם אתה קורא את זה עכשיו סימן שאתה חסר חיים"?
תמר: הממממ.
ג'וני: ואיפה כולם?
תמר: אני פה.
ג'וני: מה, אז סתם רצתי?
תמר: אני פה!
ג'וני: אה, נכון. אז איפה הקפה? טוב נו, תכתבי כבר משהו ותחתמי בשם שנינו, כרגיל.
תמר: ואל תשכח להגיב עשרים פעם בשמות בדויים, יובל מודד לנו רייטינג.
ג'וני: טוב, אבל היום תורי להיות מוסיף, אני עושה אותו מעולה.
כתיבת תגובה