קשה למצוא מלים כדי לתאר את ראיון השער עצום המימדים של בנימין נתניהו לכתב "7 ימים", גדי בלום. הוא מזכיר קצת את כתבת השער המביכה והמתחנפת ההיא שקיבל הרמטכ"ל דן חלוץ באותו מוסף, באחד הגיליונות הראשונים תחת עריכתו של ניר חפץ. נחמד להיזכר איך חפץ ועיתונו הכתירו אז, כלומר לפני כמה חודשים, את חלוץ כאחד ממנהיגי העתיד של ישראל.
חפץ ובלום הם גם שני הסופרים שחתומים על הביוגרפיה החנפנית של אריק שרון, "הרועה"*, אבל, וזאת כנראה השיטה, עכשיו יש כבר מלך חדש בישראל, ואין ספק שגם לו מגיעה כתבה גדולה ומפרגנת תחת הכותרת "תוכנית ההתעצמות".
אז מה יש לנו שם? כרגיל לנתניהו יש פתרון מושלם לכל אחת מבעיות המדינה. זרקו נושא ותגלו שאו שבתור ראש ממשלה ביבי כבר פתר אותו, או שבדיוק לצורך כך הוא שוקד בימים אלה בחשאי על תכנית מהפכנית אותה הוא מגבש יחד עם צוות מומחים. בלום מאפשר לו לפרוס את פתרונותיו כמעט ללא כל נימה ביקורתית או ספקנית באמת, כשמדי פעם הוא קוטע אותו באסרטיביות בשאלות נוקבות כגון: "אם תיבחר לראש ממשלה, תילחם בשחיתות?"
לבנון? לביבי אין ספק שניתן היה לנצח שם. פשוט צריך היה לאגף את החיזבאללה ולתקוף מצפון. "מצפון?" מופתע בלום כאילו נתניהו לא חוזר, אולי בשינויים קלים, על תוכנית המגירה המקורית והמוכרת של צה"ל, שכידוע לא בוצעה בסופו של דבר.
אירן? לנתניהו יש תוכניות נחרצות בסוגיה, אותן משום מה טורח בלום לעטוף במלים מפוצצות כגון "תזות", או "תיאוריות": "'אני מתייחס אל החיזבאללה כאל יחידה קדמית של הצבא האיראני', מסביר נתניהו את התזה שלו", כותב בלום כאילו לא מדובר כאן במשפט שהפך לקלישאה אחרי שנטחן עד דק על ידי עשרות פרשנים, באולפני הטלוויזיה בימי המלחמה. לא, זאת ה"תזה" של נתניהו. אותו אדם שמזהיר כבר שנים ב"שיחות סגורות" מפני "תאוריית הפצצה האחת", שאומרת את הדבר הבנאלי ביותר שאפשר להעלות על הדעת: ישראל קטנה וצפופה ולכן פצצת אטום אחת יכולה להיות הרסנית בעבורה.
וכך זה ממשיך גם בנושאי השחיתות, הכלכלה, החינוך והפתרון לבעיית הרעב באפריקה. (טוב, על הנושא האחרון הוא לא ממש נשאל). החלק בראיון שעוסק בפן האישי משעשע במיוחד (כמעט כמו החלק בו מסביר נתניהו שאחרי כהונתו כראש ממשלה הוא היה במצב כלכלי קשה). "[הפגישה]… מקבלת תפנית מפתיעה", כותב בלום. "בהחלטה שנראית ספונטנית, אולי אפילו אימפולסיבית, מחליט נתניהו לקחת אותי… לטיול שורשים רגלי במחוזות ילדותו". קצת מאוחר יותר מתברר שהסיור האימפולסיבי הזה כולל גם את יועץ התקשורת של נתניהו, שכידוע תפקידו הוא לזרום עם הספונטניות של לקוחותיו, אבל זה לא ממש מפריע לבלום להמשיך להשתפך: "בסיור הזה… גילינו בפירוש 'ביבי אחר'. ביבי שלא הכרנו".
אין מה להגיד, בתום תיאור הסיור של בלום ונתניהו, גם אנחנו, הקוראים, זכינו בפירוש לגלות משהו אחר שלא הכרנו. משהו שפעם נקרא עיתונות, אבל כבר לא ממש ברור איך בדיוק צריך לקרוא לו היום.
* גילוי נאות: לא קראתי, הספיקו לי הדוגמאות שראיתי בביקורות. ואגב, זה בכלל פטנט טוב ומאוד חסכוני בזמן: במקום ממש לקרוא את הספרים, לקרוא רק את הביקורות עליהם.
***
אי אפשר להתייחס לכתבה הזאת בלי להזכיר את הקטע המביך, שכבר הוזכר כאן וכאן בו מתאר נתניהו, יליד 49, את השוטרים הבריטים אותם ראה בילדותו בירושלים. עם כל חוסר הערכתי לאיש קצת קשה לי לדמיין אותו מספר כל מיני זיכרונות שקריים מילדותו, שכתבים קצת יותר ערניים מבלום יכולים לתפוס אותו בהם. נראה לי יותר סביר שמדובר כאן באי הבנה כלשהי של הכתב, כמו שקורה לא מעט בראיונות כאלה. למשל, יכול להיות שביבי הזכיר קודם "מחנות בריטיים", שנשארו גם אחרי שהבריטים עזבו, ואחר-כך עבר לדבר על החיילים הירדנים, או משהו בסגנון.
במקרה רגיל הייתי אומר שבכל מקרה מדובר כאן בטעות מביכה מאוד מבחינת המוסף (הרי בין אם ביבי מכר לבלום בדיה, ובין אם בלום התבלבל, מישהו, איפשהו בשרשרת, היה צריך לשים לב), אבל אחרי הכל מדובר כאן באנשים שפרסמו לגמרי ביודעין, ומתוך הכרה מלאה, את כל כתבת השער הזאת.
ברצוני לציין לפרוטוקול כי ג'וני דו הוא זה שכתב את הפוסט.
עוד אני רוצה לציין שאני עובד "ידיעות אחרונות".
עוד אני רוצה לציין שאני לא יודע מיהו ג'וני דו, מעולם לא פגשתי אותו, לא שוחחתי איתו בטלפון ובאופן כללי אני לא סובל אותו.
לגופו של עניין, מה שהציק לי בראיון היה הקטע שבו נתניהו מספר כיצד חשש לפרנסת משפחתו לאחר שעזב את הפוליטיקה. דיקנס ילד ליד הסיפור שלו. אני לא מאשים את בלום שפרסם את הקטע הזה. גם אני הייתי מפרסם אותו. אבל הציניות של נתניהו אין לה גבולות.
שיט, ואני פיניתי לי את הערב כדי לשבת עם כוס דום פריניון ולהתעצם ביחד עם ביבי. דפקת לי את התכניות. אגב, הסיבה היחידה שהתכוונתי לקרוא את הכתבה זה כי תמונת השער נראתה לי מאוד מעוררת השראה.
כן, אבל למה בלום לא הלך לברר לאיזה תנאים זכאי מי שכיהן שלוש שנים כראש ממשלה, ו-11 שנים כחבר כנסת? גם אני לא הלכתי לבדוק (לי אף אחד לא משלם על זה), אבל הטענה של נתניהו שהוא נשאר עם אלף דולר נטו ביד, נראית לי קצת תמוהה.
(ואתה תמים אם אתה חושב שההבהרה בתחילת התגובה שלך תעזור לך. ניר חפץ לא נראה לי כמו אדם של דקויות).
ג'וני – קודם כל, גנבת לי פוסט. אני סולח לך בגלל שעוד לא כתבתי אותו ובגלל שהפוסט שלך מצויין.
ולענייננו- הראיון של נתניהו (שלווה גם במאמר של השומפלבי בלמהנט) הוא ראיון נתניהוהי במלא הדרו – מרשים, נפוח, מפתיע, מתעתע ומלא ברעיונות, ותובנות חסרות כל שחר בו זמנית.
נראה שכמו שההי-טק חזר לשנת 1998, התקשורת והפוליטיקה חזרו ל-1996, ונתניהו חזר להיות קוסם.
הטקטיקה – נתניהו מציג את עצמו כפוליטקאי החברתי החדש. הסיבה – המצב החברתי בקאנטים. הפרדוקס – המצב החברתי בקאנטים בגללו. הפרדוקס השני – מי שיכול היה לנצל את הפרדוקס הראשון פישל כל-כך, שמפלגת העבודה לא תעבור את ה-10 מנדטים בבחירות הבאות. הפרדוקס השלישי – ההוא מהפרדוקס השני לא יודע בכלל מה זה פרדוקס. חבל. ממש חבל שוקי.
מוסיף – לול.
ג'וני – אני לא יודע מי אתה ואני מציע לכל מי שיודע מי אתה להתרחק ממך. אתה שכחת מה זה להיות יהודי.
ג'וני, יופי של פוסט.
יובל, תפטר אותו.
מוסיף, תכין קפה.
התבלבלת תמר, היום תורך להכין קפה.
חוק השילוב.
סליחה, התניה פאבלובית. איך שאני שומעת נתניהו נפלט לי חוק השילוב.
עדיין לא קראתי את הכתבה ולכן ני לא אתייחס אליה, אבל אני חייבת להגיד משהו לגבי האלף דולר שג'וני הזכיר: גם אם זה הסכום הנכון, לפי חשבוני נתניהו היה בערך בן 50 כשסיים את כהונתו כראש ממשלה, ועם ותק של 11 שנים במקום העבודה האחרון שלו. כמה אנשים במצב הזה אתם מכירים שמקבלים פנסיה של4500-5000 ש"ח בחודש? ממש נשבר לי הלב. אני פותחת חשבון תרומות ע"ש מש' נתניהו ומפקידה מראש כל דראכמה שתיזקף לזכותי מתשלומי התגובות שהיו"ר הבטיח.
חוק השילוב, כבר אמרתי?
חוק השילוב? צריך להגיד שוב.
אז הנה אני אומרת- חוק השילוב. פעם ראשונה, פעם שניה, פעם שלישית ופעם רביעית.
אוי נו, זה ברור, הוא פגש את החיילים האנגלים יחד עם אהוד ברק ואריק שרון על גדות התעלה.
במקום לקרוא את הכתבה (שהיא הרבה יותר מדי ארוכה…) קראתי רק את הביקורת עליה. באמת פטנט שימושי
נתניהו הילד טייל עם משפחתו בלונדון וראה את השוטרים הבריטים. למה להיטפל לביבי?
ביבי שולט! (ציטוט מ-1997).
יובל, באמת היית מפרסם אותו? לא היית מעיר בעדינות למרואיין שהוא עושה לעצמו נזק תדמיתי?
מתוך: http://www.notes.co.il/shalit/24049.asp
רונית, את באמת חושבת שזה תפקידו של כתב לייעץ למרואיין אם הוא עושה לעצמו או לא עושה לעצמו נזק תדמיתי?
ברור שצריך להביא את הציטוטים כמו שהם. צריך רק להכניס אותם להקשר הנכון, בין אם באמצעות שאלות הבהרה עוקבות, ובין אם באמצעות הערות או עובדות שמוסיפים אחר-כך בגוף הכתבה.
מוסיף, יש קישור לפוסט הזה בגוף הפוסט שלי.
אופס, סליחה.
אין סליחה, מוסיף אתה עושה קפה לכולם כל השבוע. סוף-סוף תמר תוכל לנוח קצת.
רונית – מה שג'וני אמר. וחוץ מזה, אשמח אם תהיי פה מחר. אזדקק לעזרתך באופן מיוחד בפוסט שאפרסם מחר בבוקר.
כן, כן.
ג'וני, אם בלום כבר הלך על כתבת תדמית אז שיתן את השירות עד הסוף 🙂
מצד שני, אולי זה בעצם מהלך אנטי ביבי במסווה של כתבת תדמית במסווה של כתבה עיתונאית! לתת לו לבלף כאוות נפשו ולתת לציבור לירוק את הדייסה (בהנחה שהציבור קורא את דוד שליט, או לפחות מתמצא בעובדות).
יובל, הלחצת אותי.
רונית, אני יודע שלפעמים אומרים כל מיני משפטים כמו "הציבור לא טיפש", וקלישאות אחרות בסגנון, אבל אל תאמיני לזה.
ג'וני, לול ענק!
ג'וני,
ראיתי שדאגת לקרדיט שלי (ההוא תחת הניק הכה מקורי "אני ראשון!!! וכו') בוולווטייה בעניין הנדון לעיל. אתה נשמה
ג'וני ידידי
בהתייחס לסיפא של הפוסט – צר לי אבל אני מאמין שיכול להיות בהחלט שנתניהו הגה דברים אלה ממוחו הקודח. הרי הבנאדם חי במציאות וירטואלית לגמרי.
מי שחושב שלא, הזיכרון שלו לא משהו, או שהוא לא היה בסביבה בעת דמדומי שלטון נתניהו אי שם ב-99. שתי אנקדוטות שמעידות שלאיש הזה אין גבולות –
1. נתניהו מעביר יום של בחירות בשוק מחנה יהודה, שם מיקרופון חבוי של כתב חרוץ תופס אותו על חם, ראש ממשלת ישראל, יושב על שרפרף עלוב וממשיך לסכסך עד השניה האחרונה בין מגזרים בחברה הישראלית באוזני אחד אבי כהן כמדומה לי היה שמו (כוכב ל-10 דקות עלובות של תהילה ואחד מתגרני השוק הבזויים ביותר – פעיל או חבר מרכז ליכוד או משהו) במילים "השמאל שכח מה זה להיות יהודי"
2. נתניהו, ראש ממשלת ישראל, והאיש שבטח אפילו לו יש כמה דברים יותר דחופים, מתראיין מדי יום ב-3 עד 5 מהדורות ותוכניות טלוויזיה ועוד איזה 6 או 7 פעמים ברדיו כל יום בשבועות האחרונים לכהונתו. האיש למעשה מוכן להתראיין תחת כנפיו של כל מי שיתן לו כמה דקות דיבור בניסיון אומלל להציל מה שנותר מהקנציה המבעיתה שלו.
במו אוזני (זה נשמע הזוי לחלוטין אבל אני מוכן להישבע על זה) שמעתי אותו מתראיין בתוכנית הבוקר של מירב מיכאלי רדיו 102 נדמה לי זה היה עונה על שאלון בוקר פרפראתי משהו ועונה על שאלות כדוגמת – "קרמבו – אתה כולם מלמעלה או קודם את הביסקוויט" וגם "תחתונים – "בוקסר או טנגה".
האיש מסוגל להכל. פשוט הכל.
כולכם אותו בן אדם?
כמה שנאה יכולה להיות לכם בלב שזה פשוט מפחיד, אתם חושבים שאתם נאורים או אינטליגנטים אז גם הפוסט הזה, וגם התגובות הללו הוכיחו בדיוק ההיפך.
אולי הפעם התקשורת הלא ממוסדת תוציא את האויר מהביבי.
דבריו כל כך מופרכים – בכל מדינה דמוקרטית אחרת – השקר שלו היה נשאר באוויר עוד זמן רב, והתקשורת לא הייתה נותנת לו מנוח.
נתניהו ייעץ לחברת BATM מראש העין וקיבל סכום יפה, אפילו יפה מאוד על כך. היה זה ייעוץ שמטרתו להשיג חוזים (קידום מכירות, משהו שביבי אכן מתמחה בו). הבלוף על אלף הדולרים פשוט מעליב את הבוחרים. בנוסף ידוע שביבי הוא איש מבוסס כלכלית עוד מלפני היותו ראש ממשלה, ובטח בתקופה שלאחריה. המגזין ואיניטי פיאר עשה כתבת רוחב על מנהיגי המזרח התיכון בשנת 1998. לצד פרופילו של כל מנהיג היה רשום גם שווי הונו המשוער של המנהיג. למיטב זיכרוני כתבו שם שגם אם נתניהו הוא מנהיג נבחר במשטר דמוקרטי, בשונה מעמיתיו, הלא הוא לא חורג מהכלל שמודבר בהון אישי. המגזין העלה תמיהה איך עשה נתניהו את הכסף כאשר הקריירה העסקית שלו נגמרה בשלב מאוד מוקדם. בשילוב עם המידע על קשריו הפוליטיים עם בעלי הון יהודיים בארה"ב, היה שם יותר מרמז על מקור ההון האישי.
נתניהו לא תבע את המגזין, אולי ידע מדוע. אני שהיתי באותה תקופה בחו"ל והתפלאתי כיצד התקשורת הישראלית לא שואלת ומתחקרת בנושא הזה. אין לי פתרונים עד עצם היום הזה.
אני זוכר שאחד, אריק שרון, הלך לבית משפט אמריקאי כדי לתבוע את עלבונו בחזרה אחרי שמגזין טיים פרסם נתון שנוי במחלוקת אודותיו.
שבי – מדובר בפוליטיקאי שמעורר תחושות של חרדה, גועל נפש ומיאוס גם יחד. לא הבנתי מה ז קשור לנאורות או לאינטלגנציה – אלא אם כן אתה רומז לרמתם של תומכי נתניהו. אני מבטיח לך שזה לא המקרה.
אחד לשעבר, התגובה שלך קצת תמוהה.
קודם כל, מבחינה עובדתית, ואפרופו ענייני זכרון, את משפטו המפורסם "השמאלנים שכחו מה לזה להיות יהודים", לחש נתניהו לאוזנו של הרב כדורי, הרבה לפני דמדומי שלטונו ב-99'.
שנית, המשפט הזה לא מוכיח כלום בהקשר הנידון כי הרי ברור היה שלנתניהו לא הייתה כל כוונה שהוא ייקלט במיקרופון, ופרסומו גרם לו מבוכה גדולה. כך שאין ממש היגיון להשוות בינו לבין משפט אותו הוא אמר לכתב ביודעין (לכאורה), מתוך כוונה שהוא יתפרסם בעיתון.
(שלישית, לא שזה ממש רלוונטי אבל אם כבר, לדעתי למוכר המפורסם משוק מחנה יהודה קוראים ירון צדקיהו ("ירון מהחמוצים"), שאכן היה כוכב תקשורת לאיזה 10 דקות. אבי כהן זה אחד ששלח ליובל כל מיני מכתבים הזויים).
בסעיף השני שלך יש הרבה להט, אבל אני לא רואה איך הוא בדיוק קשור לשאלה האם נתניהו יבחר למכור לכתב זיכרון ילדות בדוי, שקל להוכיח שהוא שקרי. ושוב, לא בלתי אפשרי שזה אכן מה שקרה, אני רק נוטה להניח שיש סיכוי גדול יותר שפשוט חלה כאן אי הבנה, שכאמור ממילא מתרחשת לא מעט בראיונות מהסוג הזה.
ראה תגובתו של עורך "שבעה ימים", ניר חפץ, בכל הקשור לטענת "השוטרים הבריטיים".
וזה אפילו בדיוק ההסבר שהצעתי אתמול.
ויובל, תפנים: ניר בכר הוא כבר לא העורך של "7 ימים".
רררררררר, חפץ, חפץ. טעות שלי. תיקנתי.
ואצל דבלווט מובא גם ההסבר שנתן יועץ התקשורת של נתניהו לתכונית הבוקר של ערוץ 10, בעניין פנסיית האלף דולר:
אז מסתבר שזה בעצם 2000 דולר, אבל חצי הוא היה צריך לתת לגרושתו. ככה שבגיל 50, 15 שנה לפני הגיל שבו פורשים אנשים רגילים לפנסיה, ביבי המסכן נהנה מפנסיה חודשית שגבוהה מהשכר הממוצע במשק (אין לי כוח לבדוק מה היה שער הדולר ב-99', ובכלל העובדה שביבי ויועציו זורקים את הנתונים האלה בדולרים היא קצת תמוהה).
וה עוד בלי לחשב את כל ההטבות הנלוות שמגיעות לראשי ממשלה/ח"כים לשעבר, ששוות אף הן לא מעט כסף.
אוי, מסכן, נקרע לי הלב. אני מציעה להעביר מיד החלטה שתכפיל את הפנסיה של ראשי ממשלה לשעבר שמשלמים דמי מזונות, כדי שלא יקופחו לעומת ראשי ממשלה לשעבר שהם נשואים או אלמנים. אלוהים ישמור, כמה ציני בנאדם* יכול להיות?
ולגבי הדולרים, ניחוש פרוע שלי: 1000 (או 2000) נשמע הרבה פחות מ4500 (או 9000). סתם ניחוש.
*בנאדם, איש פח. כל אחד והאגדות שלו.