כתבנו פה לא מעט על חוק הצנזורה של אטיאס, כהן וברית הבורים. הכותבים שמתנגדים לחוק מזכירים פעם אחר פעם את עניין "המדרון החלקלק": אתה מתחיל ממשהו שיש סביבו קונצנזוס כמו "להגן על הילדים מפני פורנוגרפיה" ותוך זמן קצר אתה מחליק במדרון שמוביל אותך למחוזות רחוקים. כך גם עם החוק הזה: מהרגע שהחלטת שצנזורה היא כלי לגיטימי במערכה, אתה תזרוק אותה למגרש בכל פעם שתתקל בבעיה.
אטיאס וחבריו ש"מגנים על נפש הילדים" מזכירים פעם אחר פעם שאפילו בארה"ב הגדולה מסננים את האינטרנט כדי להגן על הילדים (הם בדרך כלל "שוכחים" לציין שזה קורה בספריות ציבוריות ומוסדות ציבור, אבל לא משנה). "אם בדמוקרטיה הגדולה של ארה"ב מצנזרים את האינטרנט, אז כנראה שזו לא רק ערב הסעודית, איראן וצפון קוריאה", אומרים אטיאס ומקהלתו.
הנה עוד משהו שקורה בארה"ב.
בימים האחרונים אמריקה נרעשת בעקבות הגשת כתב אישום נגד אחד מכוכבי ליגת ה-NFL, הקווטרבק של אטלנטה, מייקל ויק. מסתבר שויק עשה לביתו באמצעות ארגון מלחמות כלבים. אני מתקשה לחשוב על משהו ברברי יותר ממלחמות כלבים. גם המחוקק האמריקאי שותף לדעתי ואם ויק יורשע בכל הסעיפים הוא צפוי להישלח לשש שנות מאסר.
לסנטור ג'ון קארי, מי שהיה המועמד של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב, זה לא ממש משנה. בהודעה דרמטית הוא הודיע שלמרות שהעיסוק במלחמות כלבים הוא בלתי חוקי, הוא יעביר חוק שיקבע שהממממ, העיסוק במלחמות כלבים הוא בלתי חוקי. מעבר לכך הודיע קארי, שיקדם חקיקה שתאסור על פרסום תמונות באינטרנט של מלחמות כלבים ו/או הקמת אתרי אינטרנט שעוסקים בכך.
לוריין ויינשטיין, פעילה ומייסדת של כמה ארגונים המגנים על פרטיות באינטרנט וקוראים לאחריות מקוונת, כתבה ברשימת התפוצה של דייב פרבר, שההצעה של קארי גורמת לכל בר דעת לצלצל בפעמוני ה"מדרון חלקלק" שהרי אין ספק שאתרים כאלו משוקצים, אבל איפה זה נגמר?
על פניו, כל מי שעוסק במלחמות כלבים צריך לעקור את שיניו ולסרס אותו באמצעות ברזל מלובן. הייתי שמח לקדם כזו חקיקה. מצד שני, בעולם ישנן זוועות לא פחות גדולות מאשר מלחמות כלבים. קריאה לפגיעה בהומוסקסואלים, גזענות, עידוד טרור וחוש הומור רע הם רק ארבע זוועות שעולות לי בראש ועוד לא התעוררתי. מהרגע שאתה מחזיק ביד מכשיר שהמסר שלו הוא ש"ניתן לפתור את הבעיה אם רק נצנזר את התוכן הבעייתי", אתה מתחיל להשתמש בו בכל פעם שאתה נתקל במשהו שנוגד את תפיסת עולמך.
אטיאס, ערן הדס, מתי גולן ושאר מגלגלי העיניים אומרים "טוב נו, אבל צריך להגן על הילדים!". בסדר, צודקים. צריך להגן על הילדים (למרות שאתם לא מגינים על אף ילד, חבורת ליצנים). החוק יעבור ובעוד שלוש שנים יופיע באינטרנט טקסט באתר אינטרנט של ארגון שמאל קיצוני שקורא שלא להתגייס לצה"ל. כמה זמן יעבור עד שיקום חבר הכנסת הגאון שיאמר "קריאה לסירוב היא פגיעה במרקם הישראלי. אם אנחנו מגינים על ילדים מפני פורנוגרפיה, מדוע אנחנו לא מגנים על החברה הישראלית מפני הרס עצמי? בכוונתי להכניס תיקון לחוק 892 כך שיכלול גם אתרי שמאל קיצוניים".
זו המשמעות של מדרון חלקלק. זו המשמעות של החוק של אטיאס וזו רק אחת מהסיבות שהוא חוק רע ומסוכן. אין המדובר פה (רק) בהגנה על חופש הביטוי של הפורנוגרפים אלא על חופש הביטוי כקונספט, על חופש הביטוי כעיקרון שאומר שצריך לחשוב מאה פעם לפני שמחליטים לפתור בעיות על סתימת הפה למישהו. איזה מסר זה מעביר לילדים? שאם תעצבן מספיק את המחוקק הוא יסתום לך את הפה? כנראה שכך מחנך אטיאס את ילדיו. זו לא הדרך שבה אני מחנך את ילדיי.
חופש הביטוי הוא לא עיקרון מוחלט. שום חופש הוא לא מוחלט. אבל מי שלא רואה את המדרון החלקלק שנבנה באמצעות החוק הזה, מי שלא רואה את הסכנות הכרוכות בו, ראוי לאטיאס כשר התקשורת (היש אירוניה גדולה מזו?), ראוי לחוק שיסתום לו את הפה.
ובכן, זה מה שאפשר לצפות משר תקשורת שצומח באווירה של ש"ס, אני חושב.
לעומת זאת, כל העיסוק בחוק הזה נראה לי קצת מגוחך כי ברור ששום חוק לא יכול באמת לצנזר את האינטרנט.
על זה אין מחלוקת. אנחנו כבר מזמן לא מדברים על היכולת של החוק לצנזר. כמו שכתבת, חבל לבזבז על זה מילים. הדיון הוא ברמה אחרת לגמרי.
זה אולי ניטפיקינג, אבל למעשה המצב עוד יותר חמור ממה שכתבת, כי החוק נותן לשר התקשורת את הסמכות להחליט אילו אתרים יצונזרו. כלומר, אותו אתר "שמאל קיצוני" יצונזר בלי הליך חקיקה, בלי ביקורת ציבורית, בלי הודעה לעיתונות. פשוט, יום אחד האתר יפסיק לעבוד וזהו.
ואם שר התקשורת הוא במקרה מש"ס, אולי גם אתר הקורא לאתאיזם יכול להיות מצונזר? הרי הוא פוגע במורשת העם היהודי. מה עם זכויות הנשים? לא, זה מסוכן ונוגד את ההלכה. קריאה לחרדים להתגייס? זה עלול חו"ח לגרום להתפקרות. הנה המדרון החלקלק שלך.
מישהו צריך להזכיר להם שבארה"ב גם ביטלו את ההביאס קורפוס וכו'.
בעצם אולי לא כדאי…
אולי זה רק סמנטי אבל אני לא מסכים בנוגע לפיסקה האחרונה. בסופו של דבר הנקודה העיקרית פה היא לא פגיעה בחופש הביטוי, אלא פגיעה בחופש הקריאה.
מה המדינה עושה בחוק הזה? היא לא פוגעת בחופש הביטוי של יצרני התוכן הפורנוגרפי, הם יכולים להמשיך ליצר את התוכן הזה, אלא פוגעת בזוכותנו לקרוא אותו.
למה החוק הזה דומה – לחוק שהיה מצריך בדיקת תעודת זהות מכל אדם שהיה רוצה לעיין בספרים בספריה ציבורית או חנות ספרים, אם היה נמצא שם ספר שעוסק במידה כלשהי במיניות האדם.
אם באמת "צריך להציל את הילדים" הממשלה צריכה לנקוט באמצעים אמיתיים ויעילים וקודם כל להוציא אל מחוץ לחוק את היצור והמכירה של תוכן כזה, בין אם הוא בא בצורת ספר, קלטת וידאו או אתר אינטרנט. לאחר שיעבור החוק הזה יהיה לממשלה קצת תוקף מוסרי לדרוש צנזורה על אתרים שנמצאים מחוץ לגבולות המדינה.
מרק – אני חולק עליך. מהרגע שהמדינה מתערבת במה יצונזר ובמה לא, לאילו תכנים תיחשף ולאלו לא היא פוגעת, הלכה למעשה, גם בביטוי. איזה אינטרס יש ליוצר לייצר ביטוי שהוא יודע שלא ייחשפו אליו?
מהרגע שהמדינה נותנת תמריץ שלילי לביטויים מסויימים, קורה אחת משתיים: הביטויים הפוגענים באמת יורדים למחתרת (הם לא נעלמים לגמרי אף פעם – זה מה שאטיאס לא מבין) והביטויים שאינם פוגענים אך שנפגעים בכל זאת מדלדלים. הכותב מתחיל לחשוב פעמיים לפני שהוא מנסח את היצירה שלו בשל החשש שהצנזור יחליט שגם הביטוי הזה – שהוא כותב הרגע – ייכנס תחת כנפי הצנזורה.
מכאן שאין המדובר (רק) בפגיעה בחופש הקריאה אלא (גם) בפגיעה ממשית בחופש לביטוי.
מרק, הנקודה היא לא היכולת/חוסר היכולת של מישהו לייצר פורנוגרפיה או היכולת/חוסר היכולת של מישהו לצרוך אותה. הנקודה היא שמדינת שראל חושבת שהיא יכולה למנוע מאזרחיה גישה למידע.
נכון, כרגע מדובר על פורנוגרפיה, את דעתי על סרטים פורנוגרפיים* כבר הבעתי לפחות פעם אחת אבל דעתי (או דעתם של השר אטיאס ושל ערן הדס**) בכלל לא קשורה לויכוח הזה. השאלה בויכוח הזה היא האם תפקידה של המדינה להיות המבוגר האחראי שמחליט בשבילי (או בשביל ילדי הדמיוניים) מהו תוכן ראוי אליו מותרת לי גישה חופשית.
*השפלת נשים, תפישה מעוותת של הגוף ושל מגע ועוד
** שאגב, דיבר על פדופיליה, שזה משהו אחר לגמרי מפורנוגרפיה
אני תוהה למה אתה רואה אירוניה בכך ששר התקשורת רוצה להגביל את התקשורת. שר התקשורת אין מחובתו להחליט רק דברים ש"טובים לתקשורת". תפקידו להחליט על מדיניות בנוגע לתקשורת. אם הוא חושב שהמדיניות הטובה היא לצמצם את חופש הביטוי, יצמצם את חופש הביטוי. אם הוא חושב שהמדיניות הנכונה היא להרחיבו, ירחיב אותה.
הדבר דומה לקביעה שתפקידו של שר האוצר הוא למנוע הוצאות, ולכן חייב מתוקף תפקידו לתמוך בחוק ההסדרים, או ששר הביטחון חייב מתוקף תפקידו להגן על צה"ל גם כשהוא עושה שטויות. לשר אין חובה, אלא להישמע למצפונו. זה מצפונו (בהנחה שלא מדובר בדעה שנוצרה בדרכים לא כשרות) של שר התקשורת אטיאס. לא מרוצה? ניאלץ להחליף שר.
גורו יאיא: אם נדמה לך ששר תקשורת יכול בגחמה ל"צמצם את חופש הביטוי" יש לך בעיה לא קטנה בהבנה של יסודות המשטר הדמוקרטי ועקרונות החופש למיניהם, ויכולתה או אי יכולתה של הרשות המחוקקת או של המבצעת לפגוע בהם. אין קשר בין הצעת השר אטיאס להגבלת התקשורת. את השר לא מעניינת במקרה הזה התקשורת, אלא היכולת להפעיל מכשיר צנזוריאלי.
אין באמת בעיה טכנית לצנזר את הרשת, בישראל עושים את זה בסין ובטח בעוד כמה מקומות. אפשר, בעזרת חוק, לחייב את כל ספקי הרשת לצנזר את האתרים להם יש גישה, ואז כל מה שנשאר לבחור זה אם אנחנו רוצים צנזורה חיובית (מותר לגלוש רק לאתרים מרשימה סגורה) או שלילית (אסור לגלוש לאף אתר מתוך רשימה סגורה.
יואב, יש בעיה טכנית לצנזר סוג מסויים של תכנים ברשת כי א. אי אפשר לעבור על כל האתרים כל יום ולבדוק את כל התכנים שהם מכילים ב. אפשר להעביר תכנים בכלים שאינם אתרים (למשל תכנות שיתוף קבצים/מיילים וכו) ג. כשמגדירים מילות קוד להגבלה סביר שייחסמו גם אתרים בהן המילים הללו נכתבות בהקשרים "לגיטימיים" (במקרה שלנו האתר של הועד למלחמה באיידס, אתרים לנפגעות תקיפה מינית וכו) ושיפספסו אתרים בהם יש תכנים לא "לגיטימיים" אבל לא מכילים את המילים ה"אסורות".
עם זאת הדיון הוא לא טכני, אלא עקרוני ונוגע לשתי נקודות – הראשונה כללית :האם אנחנו מוכנים שמישהו יפקח על התכנים שאנו צורכים והשניהספציפית לפורנוגרפיה: האם אנחנו באמת רוצים שהתכנים הפורנוגרפים יורדו למחתרת. השאלה הזו חשובה לא מההיבט של האם פורנוגרפיה זה טוב או רע, אלא מהסיבה שבאופן גורף תכנים לא חוקיים ומחשבות/גישות/תפישות שהמיינסטרים מצנזר נוטים להפוך לקיצוניים יותר. בהבנה שאי אפשר טכנית לחסום פורנוגרפיה, האם זה באמת יגן על אותו "עתיד ילדנו" שכולם נלחמים בשמו שהתכנים הפורנוגרפים, שישארו זמינים ברשת, ילכו ויתרחקו מהמיינסטרים?
השיטה הטובה ביותר (מבחינה טכנית, לא מוסרית, כמובן. מוסרית מדובר ברעיון שמנוגד לכל דבר בו נאי מאמין) היא הגישה השלילית: ליצור רשימה של אתרים מותרים, וכל מי שמנסה לגשת לאתר שלא נמצא ברשימה, פשוט יחסם. בנוסף, קל מאד (טכנית) לחסום את כל הפורטים והפרוטוקולים של תוכנות השיתוף. לגבי מייל, כאן אני מניח שהממשלה המצנזרת תעדיף לקרוא באופן אקראי אחד מכל כמה מיילים שעוברים ברשת, ולשפוט את מי שמנסה להעביר תכנים אסורים. תאמיני לי, אחרי כמה משפטים כאלה כבר תפחדי להעביר אפילו דברים מותרים ברשת.
יואב, איפה תשים את הרשימה הזאת, בכל צומת ב- IIX? בכל רדבק? מה מספר האתרים המותרים ומה דרישות ה- CPU מנתב שצריך לבדוק כל בקשה מול רשימה של מיליוני אתרים כאלה? מה תעשה עם יוטוב? מה עם וויקיפדיה? תחסום דפים ספציפים? איך תעדכן את הרשימה הזאת? באיזה תדירות?
עכשיו קח את כל זה ותוסיף את העבודה שיש 2 גרסאות גלישה, אחת חסומה ואחת לא, והניתוב משתנה לפי זהות הגולש.
כמובן שהדיון הוא לא טכני (הנה, גם אני אמרתי את זה, ועכשיו נעבור במצפון שקט לדיון הטכני), אבל יש שיטות מוצלחות לסנן אתרים ויש מקומות עבודה שנוהגים לצנזר אתרים בשיטות שונות שעובדות לא רע בכלל. אחת השיטות המעניינות היא של אלגוריתם בינה מלאכותית שלומד על ידי דוגמאות איך נראה אתר שאסור לגלוש בו, ואיך נראה אתר שמותר לגלוש אליו.
כך על ידי שקלול סטטיסטי חכם ניתן להגיע לאחוזי דיוק גבוהים למדי ולא לשלול אתר של הועד למלחמה באיידס למרות שמוזכרות בו מילים אסורות מצד אחד, וכן לשלול רק דפים מסוימים מיוטיוב מצד שני. כך גם לא צריך לתחזק רשימות אינסופיות של אתרים.
נחומי, אין ספק שבבליל באזוורדס קשקשת פה משהו מתאוות ליבך שלא קיים במציאות. וגם לא שמת להבדל הקטן שבין לחסום מקום עבודה שיש בו אלפי משתמשים וחיבור אחד לאינטרנט למדינה שיש בה מיליון+ גולשים וכמות דומה של חיבורים לאינטרנט. אבל אל תיתן לעובדות שאינן מורכבות משקלול סטטיסטי להרוס לך את הבינה המלאכותית.
אגב, הדיון הטכני הוא רלוונטי (בעיניי) כיוון שהוא מוכיח שהכוונה אינה לחסום אתרים או "להגן על הילדים" – את זה ממילא אי אפשר לעשות וזה ברור לכל אחד שיש לו בראש בינה שאינה מלאכותית. המטרה היא להגדיר אג'נדה שבה יש מישהו שמחליט לאן מותר *לי* לגלוש. באותה מידה, בלונדינית, אני אזכיר לך שהדיון הוא לא על אתרי פדופיליה – אלה אינם חוקיים ולכן בפרט אי אפשר לצנזר אותם.
לדעתי שיטה סטטיסטית (תגובה 14) תיהיה שילוב של שתי האפשרויות מתגובה 10 וגם תחסום אתרים לא פורונוגרפים וגם תאפשר גישה לחלק מהאתרים הפורונוגרפים. כנ"ל לגבי שאר השיטות החכמות.
אבירם, גש, קרא שנית את מה שכתבתי, אם עדיין יש לך מה לומר קח קורס בהבנת הנקרא ואז נדבר.
אני מסכים עם הבלונדינית: הדיון בכלל לא טכני. זה דיון על זכויות האזרח ועל הכישלון הידוע מראש במתן זכות צנזורה למדינה.
אבל אני חייב משפט אחד לנחומי: כל מגדל הקלפים שבנית על למידה סטטיסטית מתמוטט כשהאתר מאובטח – SSL כמו שיש בכל אתר שמקבל תשלומים. וזו השיטה הבנאלית ביותר להתגברות על חסימות. חבל שאתה גורר את הדיון לצד הטכני: הוא חשוב הרבה פחות מהדיון העקרוני על הדמוקרטיה.
עד כמה שאני מתנגד להצעת החוק הזאת, אני לא יכול לתהות עד כמה טיעון המדרון החלקלק הוא לא דמגוגי ושטחי בפני עצמו. כמו שאמרת, חופש הביטוי הוא לא עיקרון מוחלט, וכבר היום יש למשל חוקים, אם אני לא טועה, נגד הסתה לרצח. למה בנוגע לחוקים האלה אף אחד לא מתרעם שזה מדרון חלקלק ותיכף יוציאו חוקים גם נגד הסתה לירידה מהארץ או הסתה בעד סמים קלים או לא יודע מה? מה ההבדל?
הצעת החוק הזו מספיק נוראית בפני עצמה, אבל להגיד שהיא תיתן לגיטימציה מוחלטת לכל סוג של צנזורה שש"ס תבקש להעביר זו היתממות, לפחות לדעתי.
טוב, אם אתה חייב, אז אני מתרעם על החוקים האלה. אני חושב שחופש הביטוי צריך להיות מוחלט. גם מאחורי חוקי ההסתה לרצח היה בזמנו מניע פופוליסטי (נדמה לי שזה היה במיוחד נגד מנהיגים ערביים), ואני אפילו מתנגד לשימוש (הכושל) שעשו בו אחרי רצח רבין.
אריאל, אני מסכימה איתך שחופש הביטוי הוא עניין יחסי ואני מסכימה עם חלק מהחקיקה שמגבילה אותו. יחד עם זאת אני חושבת שיש הבדל בין חקיקה נקודתית, שאוסרת הסתה לפשע או ביצוע פשע*, לבין איסור גורף על סוג מסויים של תכנים. איסור הסתה לרצח לא נובע מהרצון לצנזר מישהו אלא מהחשש שמישהו אחר יקום וירצח. איסור על פרסום פדופיליה** לא נובע מהרצון לצנזר את העדפתם המינית של פדופילים אלא מהסיבה הפשוטה ש… איך אכתוב בעדינות… כל פרסום של פדופיליה הוא פרסום של אונס מתועב.
חסימה של פורנוגרפיה, לעומת זאת, כמו הגבלה על פרסום דעות פוליטיות קיצוניות, כמו האיסור להעליב את המלך הם ניסיונות של המדינה לחסום סוג מסויים של מידע או דרך חשיבה, כי הם לא מוסריים/פוגעים בערכים של מישהו (בד"כ של השלטון). צנזורה היא בעייתית כי אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר*** ובמקומות שאף אחד לא רואה גדלים רק עשבים שוטים.
*למשל בהסתה לרצח או הוצאת דיבה וכו.
** ולמתקשים – פדופיליה היא לא פורנוגרפיה. פדופיליה היא אונס, עבירת מין קשה. לו הייתי המחוקק הייתי שולחת את הפדופילים, יחד עם חבריהם האנסים, ידידיהם המטרידים מינית ומכרם הקרוב, משה קצב למאסר עולם עם עבודת פרך ובלי אפשרות לחנינה.
*** שאלוהים וכל המרצים שלי למדע המדינה/תקשורת יסלחו לי, אני לא מצליחה לזכור מי אמר את זה
אני מסכים עם אריאל בנוגע לסוג של צביעות בחוק המדרון החלקלק.
בלונדינית – לדעתי לא עשית כלום בזה שעשית הפרדה בין אתרים המכילים הסתה לביצוע פשע ובין אתרים שסתם נראים לא מוסריים למישהו בשילטון. גם ההגדרה של מה זה פשע זה דבר יחסי ותלוי בגחמות השלטון. לדוגמא היה פה פעם חוק שאסור להפגש עם יאסר עראפת, וחוק כזה, אם היה עדיין קיים לגבי יורשיו, מצדיק חסימת כל מיני אתרים שמאלניים.
ואבירם – אתה צודק. כנראה שבסין לא מצנזרים את האינטרנט.
ביקורת קריאה על העמוד בידיעות של היום (יום ב'):
נראה לי קצת מוזר לקרוא לזה "בדיקת ידיעות אחרונות", אלה לא ממש דברים לא ידועים (למי שמעט קורא חדשות טכנולוגיה).
מאמר נחמד, שאני מקווה שאולי יסביר לאמ'שלי מי אלה הגוגל האלה.
(אה, וסופסוף שום מילה על החוק של גוגל הנוגע למרחק ושתיה חינם)
ירון – אני מסכים.
נחומי, כיוון שעכשיו חזרתי מסין, וכיוון שהטיעון "נעשה את זה כמו בסין" יחזור כנראה שוב, בוא אני אספר לך איך זה עובד:
– פרויקט חומת האש הסיני הוא פרוייקט לאומי שמושקעים בו כמויות אדירות של כח אדם וכסף. להשוואה, בסין נבנו בשנה האחרונה 3 קווי רכבת תחתית בביג'ינג ויבנו עוד 2 קווים עד השנה הבאה. בייג'ינג גדולה מישראל ולכן בפרט גדולה מת"א, בה בונים קו אחד של רכבת כבר מי-יודע-כמה שנים.
המסקנה היא, איך נאמר את זה בעדינות, שהממשלה הסינית טובה מעט יותר מממשלת ישראל ביצוע פרויקטים (נו, הצלחתי להגיד את זה בעדינות).
– הפרויקט התחיל עם הנחת תשתית האינטרנט במדינה, כלומר לא מדובר על הסבת תשתית קיימת.
– החומה עובדת כך שהיציאות מסין מנוטרות בלבד. כלומר אם נלך לפי הדוגמה, עולם הסקס של ענת (וכל אתרי הפורנו/אלימות/הימורים) הישראלים יהיו חופשיים מצנזורה.
– הסינים חוסמים אתרים ולא תוכן. לדוגמה, כל blogspot וכל blogger סגור. כל flickr סגור, אבל יוטוב פתוח (לחלוטין). חיפוש בגוגל על כיכר טינאמן נותן תוצאות שבחלקם המשטר היה מעדיף לצנזר (ואכן, לחיצה על הכתבה מגיעה לשום מקום – הדומיין כולו חסום) מה שאומר שהשת"פ המפורסם עם גוגל הוא לא מי-יודע-כמה. חיפוש בגוגל תמונות נותן תוצאות של טנקים בכיכר, אאוץ'. היו"ר מאו מתהפך בקברו.
– הבלוג של עידו קינן (חדר 404), חסום. מאבד תמלילים לא. go figure. כנראה עידו עצבן שם מישהו.
– אתרים ידועים כמו פרוקסיפיי (תוצאה רביעית בחיפוש גוגל "anonymous proxy") פתוחים ואפשר דרכם לגשת לאן שרוצים (כולל לכל האתרים שמניתי למעלה).
– חיבור VPN מותר (דרכו גלשתי לאתרים למעלה עד שנזכרתי בפרוקסיפיי)
– חיבור SSL, נו, מה לעשות, מוצפן, ואי אפשר לנטר אותו. מפתיע?
בכלל, נראה שכל השיטה הסינית מבוססת על זה שאם אתה גולש יותר מדי פעמים לאן שאסור תבוא לאסוף אותך זינזנה שתעלים אותך בחבל סצ'ואן. לא כל כך רלוונטי לגבינו כיוון שאין חוק שאוסר על צפיה בתוכן, החוק המוצע מדבר על חובת ספקי השירות ולא חובת הלקוחות.
אז בוא נסכם:
א. הצנזור בסין רחוק מלהיות הרמטי וקרוב יותר חסימה אקראית של אתרי תוכן.
ב. בהיבט הטכנולוגי חומת האש של סין לא קשורה בגרוש לחוק הצנזורה המוצע. בהיבט המוסרי/פוליטי קשורה גם קשורה.
ג. אם עושים ניתוח סטטיסטי של הטקסט הזה אפשר לבנות אלגוריתם בינה מלאכותי שיודע לקלף ירקות.
אבירם, *אני* בטח לא אשים רשימה כזאת, אבל ממשלה שתרצה, תשים רשימה כזאת בכל ספק אינטרנט שיקבל רשיון מהממשלה, ותאסור על סיפוק גישה לרשת לכל מי שלא רוצה לקבל עליו את העקרונות. מספר האתרים תלוי במשאבים שהממשלה מקצה למשימה, דרישות החומרה לחומה כזאת (שבסך הכל מכילה רשימה סגורה של מספר אתרים מורשה) הן ממש לא גבוהות במיוחד. 30 40 שרתים אצל כל ספק יעשות את העבודה. אילו הייתי ממשלה שרוצה לצנזר, הייתי מצנזר את יוטיוב, את וויקיפדיה, את גוגל וכל אתר שמאפשר גישה לאתרים אחרים או לחומר לא מצונזר. איך הממשלה תעדכן את הרשימה? שלוש פקידי צנזורה שיקבלו בקשות לאישור אתרים, יבדקו אותם, ויקבלו החלטה תוך כחצי שנה. עוד שני פקידים ידגמו את האתרים המורשים לראות שאין שם פריצה. את הרשימה המעודכנת ישלחו לכל הספקים המורשים. ברור שהצנזורים לא יגלשו דרך הספקים הרגילים.
אבירם – אם בכל זאת אתה מתעקש, אז אני אומר שאם בחברה של 3000 עובדים מסננים אתרים בלי להתאמץ, ואם במדינה של 1.3 מיליארד מסננים אתרים עם להתאמץ, אז גם מדינת ישראל יכולה לסנן אתרים למליון הגולשים שלה אם היא נורא נורא תתעקש. אני בטוח שכל מי שירצה ומבין מעט במחשבים יוכל לעקוף את החסימה בקלות יחסית, אבל זה כן יעבוד על ילד בן תשע שהגיע לאתר פורנו בטעות.(ולמען הסר ספק – גם אני נגד הצנזורה הכפויה כמובן).
ולגבי אלגוריתם הבינה המלאכותית שאתה מזלזל בו: אני יודע בוודאות שזה עובד נהדר באנטי ספאם, ואני מניח שזה עובד או יכול לעבוד גם בסינון אתרים. אני לא יתפלא אם סין משתמשת גם בזה מאחורי הקלעים.
נחומי – כמישהו שטיפה מבין (ממש לא יותר מדי) באלגוריתמים של סינון ספאם בשרתים מרוכזים (כלומר, לא מסנן ספאם שיושב לך בתוכנת המייל ושאתה מאמן אותו מול המייל האישי שלך), אתה צריך להבין שהם די גרועים. מספר ה-False Negatives וה-False Positives מרקיע שחקים וקל מאוד לעבוד עליהם. זה יכול לעבוד במקרה של סינון אתרים, זה בטוח, אבל זה יעבוד רק במקרים הפשוטים-בינוניים ועוד יחסום לך אינספור אתרים לגיטימיים.
עומר – אין לי מושג על פי מה מתוך הדברים שכתבתי למדת על מידת הידע שלי בנושא. אולי כדאי שתעדכן את המעסיק שלי בנוגע לכך. בכל מקרה אילצתם אותי לערוך חיפוש בגוגל, וכצפוי מצאתי הרבה לינקים לתוכנות נמכרות ועובדות שמתיימרות לעשות את העבודה הזאת. לדוגמא מתוך הלינק הבא:
http://products01.netvision.net.il/Product/?ProductID=2
סינון אתרים הוא שרות מהפכני לסינון תוכן באינטרנט. פתרון זה מבוסס אלגוריתמים של בינה מלאכותית, המאפשרים ניתוח בן רגע לכל דף אינטרנט, הבנתו וסווגו על בסיס תוכנו.
השרות פועל על ידי טכנולוגיית זיהוי התוכן (ACR – Artificial Content Recognition) של I Cognito .טכנולוגיית ה- ACR מדמה את היכולת האנושית להבין חומר ולסווגו על פי תוכנו. שרות סינון אתרים מנתח בזמן אמת את תוכנו של כל דף web הכתוב ב- HTML ומסווגו לקטגוריה המתאימה. יכולת זו מאפשרת סינון דינמי של אתרי האינטרנט. שרות סינון אתרים, שאינו מתבסס על רשימות מסדי נתונים, הוא הפתרון היחידי הנותן כיסוי מלא לרשת האינטרנט המשתנה והמתרחבת ללא הרף.
עפ"י נתוני חברת I Cognito שרות הסינון משיג דיוק זיהוי של כ- 99.2%.
כמובן שאני נטול בינה וזה ציטוט של פרסומת של חברה ואי אפשר להאמין למה שהם כותבים, וברור שזה לא עובד ואי אפשר לעשות את זה בכלל ובניתי מגדל קלפים באוויר וכו' וכו'. בכל מקרה מאחר ובאמת העיקר פה זה לא הדיון הטכנולוגי אז אני מבחינתי מציתי את הנושא……
נחומי – אני לא מבין איך מהדברים שלי הבנת שאני מזלזל בידע שלך. הידע היחיד שבו זילזלתי הוא שלי 🙂
הבעיה היותר גדולה (והלא טכנולוגית בעליל) היא שבכלל לא מדובר פה על ה-0.8% של ה-false negatives (התכנים שעוברים את הסינון שלא בצדק) אלא על false positives (תכנים שאמורים לעבור את הסינון ולא עוברים אותו), שהיא סטטיסטיקה שאפילו לא נחשפת על ידי החברה. קצת מפליא ואפילו יותר מדאיג.
נחומי – אין ספק שפרסומת של נטוויז'ן למוצר שהם מוכרים זה טיעון מנצח. כידוע אם זה כתוב באינטרנט (ועוד באנגלית!) זה חייב להיות נכון. אני חושב שלא רק ממשלת סין משתמשת בזה אלא גם השב"כ תופס עם זה מחבלים ולא אתפלא אם ה- CIA תפס עם זה את אוסאמה בן לאדן ומחכה לבחירות בארה"ב (ולהנפקה של אינקוגניטו) כדי להודיע.
עומר – אם אתה מודאג מ- 0.8% של חסימות מוטעות תן לי לדכא אותך עוד יותר. יש אתרים שאותם צריך לחסום לגמרי או לפתוח לגמרי (פליקר, יוטוב, גוגל תמונות והמהדרין יגידו וויקיפדיה). ביוטוב יש סרט גס במיוחד על סטאר טרק מדובב לכושית, כך שמעתי, מה שאומר שיש קבוצה באוכלוסיה שבקרוב תוכל לראות סרטי יוטוב משעשעים רק בבית של חברים.
עומר – כמו שאני מבין את ה 99.2% הזה, מדובר על נתון הנקרא precision, כלומר – כמה מתוך האתרים שאובחנו על ידי התוכנה כאתרים אסורים הם באמת אסורים. מה שחסר הוא נתון הנקרא Recall, כלומר – כמה מתוך האתרים שהיו אמורים להיות אסורים אכן אובחנו על ידי התוכנה ככאלה.
אבירם – טוב.
שוב הדיון נגרר לחלק הטכני שלו ושוב אני לא מבינה למה. אפשר לחסום, אי אפשר לחסום, למי (חוץ מאשר למתכנתים עליהם תוטל המשימה) זה משנה ולמה?
האם מותר/ראוי/רצוי לחסום תכנים זו שאלה עקרונית שאמורה להטריד כל אזרח במדינה דמוקרטית*.
נחומי, לא הפרדתי בין אתרים, הפרדתי בין סוגי הגבלות על חופש הביטוי. ההפרדה שעשיתי לא קשורה למדיה בה התוכן מועבר וגם לא לתוכן, אלא לשאלה איך התקבלה ההחלטה. חוק (צודק או שגוי, מקובל עלי או לא) עובר הליך חקיקה של 3 קריאות, דיון במליאה, דיון בועדות והרבה פעמים גם לובינג ו/או דיון ציבורי. לפי הצעת החוק עליה אנחנו מדברים כרגע ההחלטה מהו תוכן לא ראוי לא אמורה לעבור את ההליך הזה. היא יכולה להתקבל כהחלטה שרירותית של אדם אחד מעכשיו לעוד שעתיים. מבחינה דמוקרטית זה הבדל גדול מאוד.
כמו כן, וזו הסיבה שהדגשתי שאני מדברת על הסתה לפשע/פשע לעומת צנזורה – יש הבדל מהותי בין מניעה של פרסום מסויים (למשל הסתה לרצח או קריאה למפגש על עראפת לפני ביטולי של החוק שהזכרת) לבין חסימה גורפת של כלי התקשורת שפרסם אותו (אתר, תחנת טלויזיה, עיתון וכו). גם כאן מבחינה דמוקרטית מדובר על שתי נקודות די רחוקות של הרצף.
*יכול להיות שהתשובה תהיה כן, יכול להיות שהתשובה תהיה לא, אבל בכל מקרה יעציב אותי אם מישהו יגיד שהתשובה היא לא חשבתי על זה/לא משנה לי