לפני שנה וחצי הורשעה נעמי בלומנטל במתן שוחד בחירות, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה. כתבתי אז שיש משהו שאני לא מבין והוא שלפי הפרסומים, הסעיפים בהם הורשעה בלומנטל אמורים היו להכניס אותה ל-7 שנות מאסר ואילו בפרקליטות שקלו אז לבקש עבודות שירות. בסופו של דבר הורשעה בלומנטל ונשלחה ל-8 חודשי מאסר בפועל.
אלא שאז החל קמפיין מאורגן ומנוהל היטב. בלומנטל גייסה יועצי תקשורת שתדרכו את בני המשפחה מה להגיד (דוגמה מאלפת לכך ניתנה היום בחדשות ערוץ 10 שהראו כיצד יועצת התקשורת מתדרכת את כלתה של בלומנטל ומכתיבה לה מילה במילה מה לומר), אנשים שאינם חשודים בחוסר מוסריות כמו שולמית אלוני ויוסי שריד הסבירו מדוע יש לחנון את בלומנטל (הטיעונים של שריד מביכים במיוחד) וכן הלאה.
בסופו של דבר ועד העובדים של הכנסת (בעבר ובהווה) השיג את שלו. דליה איציק, גדעון סער ושמעון פרס השיגו לחברתם את החנינה המיוחלת.
אין בליבי רחמים רבים על הגברת בלומנטל. חסרת כל כישור למעט פנקס צ'קים שמן שנפתח בכל ברית, בר-מצווה או חתונה של חברי מרכז או קרוביהם היא קנתה את דרכה אל הכנסת בממון ובשוחד תוך שהיא מפלילה את הנהג האומלל שלה, שומרת על זכות השתיקה ואז כופרת באשמה ומנהלת משפט ארוך ומיותר שעלה למשלם המסים לא מעט כסף (לא אשכח כיצד חברי המרכז סיפרו ללא בושה שהסיבה היחידה שהזמינו אותה היתה שכולם ידעו שהיא נותנת כמה אלפי שקלים כמתנה).
נעמי בלומנטל היא לא הפושעת הכי מסוכנת במדינה, יש פושעים גדולים ממנה (גם בכנסת ישראל) ומין הסתם היא כבר לא תפשע בשנית, אבל ממתי זה קריטריון שמכריע האם להעניק חנינה או לא? אכן, בעלה נפטר וזו טרגדיה. אסירים רבים חווים אובדן של קרוב ממדרגה ראשונה במהלך המשפט שלהם. בניגוד לבלומנטל הם לא מצוידים בפנקס צ'קים נפוח, אין להם חברים בועד העובדים של הכנסת, אין להם יועצי תקשורת שעובדים בשבילם. הם נשלחים אחר כבוד לבית האסורים לתקופות ארוכות. איזה מין מסר מעביר פרס לאותם אסירים?
השחיתות במתן החנינה מאיימת להאפיל על השחיתות של העבריינית עצמה.
כתיבת תגובה