בשבוע שעבר הרציתי בפני עובדים של חברת הייטק אחת. לפני ההרצאה, כאשר דיברתי עם סמנכ"לית משאבי האנוש, היא שאלה אותי אם אני מכיר אחד, נכנה אותו בשם צ'.
"המממ, כן, הוא למד איתי בתיכון!", עניתי.
"ובכן, הוא אחד המארגנים של היום הזה", היא אמרה.
אף פעם לא אהבתי לפגוש אנשים מבית הספר שלי, לא היסודי ולא התיכון. מתקופת בית הספר אני בקשר עם שני חברים – זהו. אבל דווקא שמחתי על הפגישה עם צ' שלמד איתי בכיתות ט' ו-י' (בכיתה י"א בחרנו מגמות ולכן הכיתות פורקו ונבנו מחדש עם הילדים שבחרו את אותה המגמה). חשבתי שיהיה נחמד לעשות לו פאדיחה קטנה ולהציג את התמונה שלו ומה שנכתב עליו בספר המחזור. רק שספר המחזור היה בבית של אמא שלי. החלטתי לוותר על העניין.
אתמול הייתי בבית. מצאתי את ספר המחזור והתיישבתי לעיין בו ואז הבנתי שאני בעצם לא זוכר 90% מהילדים שלמדו איתי בכיתה. אם הייתם מעמידים אותי בפני כיתת יורים סביר להניח שהייתי יודע לומר שהם למדו איתי בבית הספר. אבל בכיתה? שום סיכוי. אין לי מהם שום זיכרון, אפילו לא אחד. אני לא זוכר שישבתי לידם, אני לא זוכר שדיברתי איתם, אני לא זוכר שהעתקתי מהם, אני לא זוכר שהתווכחתי איתם, אני לא זוכר מהם כלום. במשך שנתיים ביליתי איתם בכיתה ואין לי מהם שום זיכרון – אפילו לא אחד. אלו שנתיים שנעלמו לחלוטין מהזיכרון שלי.
אני מנסה להבין האם זה אני או שזה פשוט ככה, האם בחרתי להדחיק את התקופה הזו, שכנראה לא קרה בה כמעט שום דבר מעניין ואם קרה הוא קרה בתנועת הנוער ולא בבית הספר, או שפשוט ככה זה, ואף אחד לא זוכר שום דבר מהתיכון שלו. אני נוטה לחשוב שזה אני אבל אני לא בטוח והייתי שמח לשמוע את דעתכם.
ניסיתי לגגל כמה מהאנשים שמופיעים בספר המחזור וההצלחה היתה מינימלית. את הבנות אין שום סיכוי למצוא כי מהרגע שהן התחתנו רובן, מן הסתם, החליפו את שם המשפחה שלהן. גם ההצלחה באיתור הבנים היתה קטנה, שלא לומר מזערית. לחלקם יש שמות פרטיים ושמות משפחה נפוצים במיוחד כך שאין סיכוי לאתר דווקא אותם ואחרים פשוט לא מוכרים לגוגל.
שלא יובן לא נכון, אין לי חשק אמיתי לפגוש אותם (ויסלחו לי חבריי לכיתה שקוראים את זה עכשיו): יש לי הרגשה שאם אני לא זוכר אותם כנראה שיש לכך סיבה טובה וממילא כל עניין פגישות המחזור תמיד דחה אותי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אנשים שהתפוגגו במהלך השנים התפוגגו כי כנראה לא היה לי מה להוסיף לחייהם וההפך. אז למה לי לפגוש אותם עכשיו? כדי להשוות כרס? מקום עבודה? מספר ילדים?
יש אנשים שזה ממש מסקרן אותם לדעת מה קרה לילדים שישבו איתם בכיתה יותר מעשרים שנה אחרי שהם נפרדו מהם.
אותי יותר מעניין לדעת למה אני לא זוכר אותם.
כתיבת תגובה