קשה לומר משהו על מירי רגב שלא נאמר. רגב היא גם ההוכחה לכך שלעתים האבולוציה מתרשלת בתפקידה, וגם לכך שבארגונים גדולים, וצה"ל הוא דוגמה טובה לכך, יש אפשרות לאנשים בינוניים לגמרי להתקדם בסולם הדרגות ולהגיע עד לדרגות הבכירות ביותר.
אבל הנזק שרגב גורמת הוא גדול בהרבה מהנזק הנקודתי שנגרם בשל ההתנהגות הבהמית שבה היא מקפידה לדבוק (ואולי היא פשוט לא יכולה אחרת) ואפילו יותר מהנזק המצטבר שנגרם למוסד הכנסת אשר אחת מנבחרותיו מפיקה על בסיס קבוע פנינים, תובנות, אבחנות והצהרות שמתחרות עם אלו שמפיקות גרביים ממוצעות. הנזק המצטבר נובע מכך שהבוחרים (למעט אלו שנורא מתרשמים מ"האותנטיות" של רגב) מביטים בייאוש באישה הזו ומכלילים את רמתה על שאר נבחרי הציבור. זהו נזק אמיתי לדמוקרטיה הישראלית שגם כך אינה זוכה לציונים גבוהים מאזרחי המדינה.
הנזק שרגב גורמת הוא גם נזק רטרואקטיבי.
טרם נבחרה לכנסת, שימשה רגב בשני תפקידים בעלי פרופיל ציבורי גבוה יחסית בשל השפעתם על השיח במדינה. הראשון הוא הצנזורית הצבאית של צה"ל והשני הוא דוברת צה"ל. לפני כמה ימים קראתי שמישהו כתב בפייסבוק שהוא לא מאמין עד כמה הצנזורה הישראלית, שניסתה לחסום את הפרסומים שפורסמו בכלי התקשורת באוסטרליה, מטומטמת, אבל אז הוא נזכר שמירי רגב היתה הצנזורית הצבאית הראשית וזה כבר מסביר הכל.
זה משעשע אבל זה גם עצוב.
בראש הצנזורה הצבאית עומדת כיום תא"ל סימה וקנין-גיל שהיה לי הכבוד להיפגש איתה ואף להנחות פאנל שבו היא ישבה. ההתרשמות שלי היתה שמדובר באישה אינטליגנטית, מעודכנת, רהוטה, שמבינה היטב את מגבלות הכוח כמו גם את כללי המשחק הדמוקרטי. ממש לא הופתעתי לשמוע את הראיון שלה עם אילנה דיין בגלי צה"ל בו אמרה שאין לה בעיה עם השאלות ששאלו זהבה גלאון, דב חנין ואחמד טיבי, שבו ציינה שהיא יודעת שבעולם החדש אין יכולת אמיתית להסתיר דברים ושלמעשה לא נכון להסתיר דברים.
הבעיה היא שהאישיות של רגב כה דומיננטית בסירחון שהיא מדיפה, שהיא מצחינה רטרואקטיבית גם את תפקידי העבר שבהם שימשה ומספקת תחמושת למי שסבור שהאנשים שמכהנים היום בתפקיד (או שיכהנו בו בעתיד), הם אנשים בינוניים, בלתי ראויים שמועלים בתפקידם.
ליבי על תא"ל וקנין-גיל על שהיא צריכה להתמודד עם המורשת של רגב זאת על אף שאין ביניהן שום קשר, לא תיאורטי, לא פרקטי ולא תפיסתי.
כתיבת תגובה