כך עושים בחירות בדיגיטל

לפני כעשרה ימים קיבלתי טלפון משגרירות ארה"ב בישראל. הם סיפרו לי שקייטי רוז גליקמן, שעבדה במטה ברק אובמה בתחום הדיגיטל, מגיעה לישראל. שאלו אותי אם נהיה מעוניינים לארח אותה להרצאה בבית הספר לתקשורת, במכללה למנהל. היה ברור שזו הזדמנות שאין להחמיץ. תוך שעתיים הכל היה תפור. היום בבוקר היא הגיעה לשיעור בקורס שעוסק באקטיביזם ושינוי חברתי, ודיברה עם כמאה סטודנטים באולם שלא נותר בו כסא אחד ריק. זו היתה חוויה מרתקת.

גליקמן היא אישה צעירה, בסך הכל בת 28. היא סיפרה שהיא למדה עיצוב גרפי אבל בשנת 2007 היא שמעה נאום של ברק אובמה והבינה שהיא חייבת לעבוד עבורו. היא תרמה 10 דולר באמצעות אתר האינטרנט של הקמפיין ואז התנדבה לעבור מדלת לדלת כדי לשכנע את המצביעים להצביע עבור אובמה. בקמפיין  2012 התפקיד שלה היה גדול ומורכב בהרבה. היא היתה חלק מהצוות המצומצם שהקים את המטה הדיגיטלי של אובמה שמנה בסוף של דבר יותר מ-200 איש שכללו גרפיקאים, מנהלי מוצר, מעצבים, אנשי וידאו, מתכנתים, מנהלי קהילות ומה לא.

בהרצאה הקצרה שלה (שבסופה נשאלו שאלות רבות מצד סגל המרצים והסטודנטים) היא המחישה כיצד הקמפיין הדיגיטלי של אובמה היה לא פחות ממכונה משומנת. שום דבר, ואני מתכוון לשום דבר, לא נשאר ליד המקרה. כל מידע נותח, כל מסר נוסה, נבדק ונשלח, כל מערכת שאפשר היה להשתמש בה השתמשו בה. עבור כל מדינה עוצב מסר דיגיטלי שונה, עבור כל פלח באוכלוסייה עוצב מסר דיגיטלי שונה. חשבונות פייסבוק נפתחו ונוהלו, אתרי אינטרנט עוצבו, הוקמו ופותחו והכל במטרה לארגן את התומכים, לגרום להם לדבר עם החברים שלהם כדי שגם הם יתמכו ובעיקר כדי להניע עשרות מיליוני בני אדם לקלפי ולהישאר שם גם כאשר הם צריכים להמתין שעות בתור.

כמעט 700 מיליון דולר נתרמו לקמפיין אובמה על ידי אזרחים רגילים. סכום התרומה הממוצע עמד על 53 דולר. 35 מיליון בני אדם שעקבו אחר חשבון הפייסבוק של הנשיא התבקשו לקיים אירועים, עצרות, להרים טלפונים כדי לשכנע אנשים אחרים.

האופן שבו גליקמן מתארת את דרך הפעולה של הקמפיין הדיגיטלי ממחיש עד כמה הקמפיין היה שיטתי, עד כמה מנהליו השקיעו מחשבה, כסף ואנרגיה בעולם הדיגיטלי. עוד לפני ההרצאה יצא לי להחליף עם גליקמן כמה מילים. לדבריה, העולם הדיגיטלי בארה"ב הוא כבר מזמן לא "הדבר הזה של הצעירים". כולם ברשת והסגמנט הצומח ביותר בפייסבוק הוא נשים מעל לגיל 50.

אני מודה שהיה משהו מרגש בהתלהבות של אדם צעיר כל כך מפוליטיקאי. מרגש ומדבק. היא אשכרה עשתה לי חשק לקחת חלק בקמפיין בחירות דיגיטלי. אלא שכמובן יש כמה הבדלים בין ישראל לארצות הברית. ראשית, המשאבים שמופנים לעולם הדיגיטלי קטנים בישראל פי כמה בהשוואה למשאבים שמופנים בארה"ב. שנית, על אף שבישראל היו מטות בחירות שלקחו את העולם הדיגיטלי ברצינות ועשו בו עבודה מרשימה למדי (כמו מפלגת העבודה ויש עתיד), יש לי תחושה שהם היו רחוקים מהשיטתיות הכל כך עמוקה ומרשימה שגליקמן סיפרה עליה. ולבסוף, לאמריקאים יש את ברק אובמה. לנו יש את ביבי.

שאלתי את גליקמן אם היא היתה נוכחת בחדר כאשר אובמה דיבר עם הפעילים המרכזיים, הודה להם ולא הצליח לעצור את דמעות ההתרגשות שלו. היא אמרה שכן. "כולם בכו בחדר", היא אמרה. "גם אני בכיתי. מה שלא רואים אחרי שהקטע נגמר הוא שאובמה עבר אדם אדם בחדר, התחבק איתו, דיבר איתו, הצטלם איתו. יש לי תמונה עם אובמה וזה היה שווה הכל", היא אמרה.

לך תמצא כזו התלהבות מפוליטיקאים בישראל.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=pBK2rfZt32g[/youtube]

13 מחשבות על “כך עושים בחירות בדיגיטל

  1. ההערצה לאובמה בקרב חלק מהדמוקרטים גובלת בלהט דתי משיחי.
    הערכה מוגזמת כזו לפוליטיקאים לא הייתי מזדרז לייבא ארצה.

  2. אביב (1): לא היה שום להט דתי משיחי בגליקמן. היא פשוט מאמינה בו, מאמינה באישיות שלו, מאמינה בדרך שאותה הוא מייצג. לא הייתי מציע ללגלג או להתייחס בציניות לכזו אמונה. לא תמצא אותנטית ממנה ופוליטיקאים ישראלים היו מתים לקבל קמצוץ ממנה.

  3. איני חולק על ההתלהבות ועל המקצוענות שהבחורה כנראה הציגה – אבל לדעתי כמעט ואי אפשר ללמוד דבר מניהול בחירות בארצות הברית ולהשליך אותו לישראל … מדובר על שתי שיטות בחירות שונות לגמרי, על סוציולוגיה נפרדת, מנגנוני הנעה והפעלה שונים ועל מוטיבציות אחרות (בעיקר התקציב שמגיע כשוחד-תרומות והאסור בישראל).

    יצא לי לשמוע שותפים בכירים בצוות האמור, בכנס דה-מרקר (לא זוכר את שמותיהם), והשטויות היו מביכות …

    עם זאת, אין ספק שבישראל פעילות הרשת הפוליטית לוקה ביותר בחסר והיה טוב אם לפחות היינו מתבוננים במאמץ שקיים בארצות הברית ונלמד ממנו על הפוטנציאל ותנאים את השיטות למציאות המקומית.

  4. האמת היא שקצת ככה כמעט ראינו סוג של התלהבות כזאת מלפיד ובנט בבחירות האחרונות.
    הלוואי שיבוא מישהו אמיתי שאפשר ממש להתחבר אליו ואל דעותיו ויסחוף אחריו את ההמונים(או לפחות אותי, גם טוב)

  5. לפרולטר,

    אכן נדרשת עבודה רבה כדי להתאים לשיטה הישראלית, אבל אין שום סיבה שעבודת רשת נמרצת וחכמה לא תעבוד אצלנו. ראינו את קצה קצהו של הקרחון אצל "יש עתיד".
    לגבי התרומות – יתכן שלא הבנתי אותך, אבל דווקא ה-crowd funding יכול לעבוד והוא חוקי לגמרי, בארה"ב ובישראל. הרבה יותר לגיטימי ונקי מאילי הון (ישראלים ובעיקר לא ישראלים) שתורמים ומחזיקים (לכאורה, בטח שלכאורה) את המדינאים שלנו במקום מאוד רגיש.

  6. אי שם ב 2009 אני בכנס אנליטיקס של גוגל בארה"ב.
    את אחת המצגות מעביר בחור שעבד בגוגל ועוזב את החברה בעקבות מפגש עם אובמה. המטרה של הבחור היא לבצע אופטימיזציה וניסויים דיגטאליים כדי לגייס כסף למטה אובמה

    מומלץ לראות את הבחור מספר את הסיפור:

    http://videos.webpronews.com/2009/12/how-data-and-new-media-helped-obama-win/

    אנחנו היום 4 שנים אחרי ורמת המודעות לחשיבות המדידה והיכולת לשיפור ביצועים בארץ נמוכה.
    ישנם כל כך הרבה כלים בעלויות נמוכות ולרוב גם בחינם למדידה וניסויים. ועדיין הביקוש לאנליסטים דיגטיאליים מקצועיים נמוך.

  7. לא בטוח שיש קשר מיידי לאובמה אבל מערכת הבחירות לחוד ומנהיגות לחוד.

    אחד מהפוליטיקאים לשעבר בישראל אמר (ולדעתי גם צדק) שכדי להיות פוליטיקאי דרושים שני כשרונות שונים. כישרון ראשון לדעת איך להיות פופולרי/כריזמטי וכו' מספיק כדי לעבור את תקופת הבחירות בהצלחה ולהיבחר. הכישרון השני הוא מנהיגות, כזו שתעזור לנבחר לדעת איך לנצל את ההיבחרות כדי להיות מנהיג טוב. הבעיה שמעטים הם האנשים שיש להם את שני הכשרונות בכפיפה אחת. לכן אנחנו בוחרים שוב ושוב באנשים הלא מתאימים להיות מנהיגים ואילו המנהיגים האמיתיים יושבים בבית ומתעצבנים 🙂

    את הצלחות מדיניות אובמה/ביבי או ___ (השלימו את החסר בפוליטיקאי החביב עליכם) תשפוט ההיסטוריה (מה שבטוח להבחר הם כנראה יודעים).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: