הגלוב בן 8

שנה קשה עברה על הגלוב. מספר הפרסומים צנח פלאים וכאשר אני מנסה להסביר לעצמי למה, אני מוצא שתי סיבות עיקריות (ועוד חמש מאות משניות).

הראשונה היא שאני פשוט עסוק נורא. במהלך שנת הלימודים הראש שלי נמצא באינסוף מקומות ולפעמים, בסופי שבוע, אני מוצא קצת זמן אבל זה עניין נדיר. התוצאה היא ירידה במספר הפוסטים שאני מפרסם וכתוצאה מכך גם ירידה במספר המבקרים בגלוב, במספר התגובות – זה הכל קשור להכל.

השניה היא ריבוי הפלטפורמות שבהן אני מתבטא. אני כותב כאן אבל בנוסף אני כותב לפעמים בעיתון "הארץ", אני משתדל לכתוב אחת לשבוע ב"העין השביעית", אחת לשבוע-שבועיים אני מופיע ב"לונדון וקרשנבאום" וכן, אני כותב גם בפייסבוק. בעבר אם היתה לי מחשבה קצרה שרציתי לפרסם, הייתי מפרסם אותה בגלוב אבל היום אני מפרסם אותה בפייסבוק. כך נוצר לו סוג של מדרג: משפט קצר = טוויטר, משפט אחד עד שלושה = פייסבוק, שלושה משפטים ומעלה = גלוב. זו כמובן חלוקה מאוד שרירותית והיא לא תמיד תופסת אבל בגדול אני חושב שהיא מייצגת את מה שקורה בפועל.

למרות שהגלוב כבר פחות תוסס מבעבר, אני עדיין מרגיש שהוא המקום שנותן לי הכי הרבה חופש פעולה מבחינת היכולת שלי להתבטא ולדון. למרבה הצער לא כל הדיונים הם נעימים, אבל גם זה חלק מהעניין. לפעמים זה העניין עצמו.

בכל אופן קשה לי להבטיח שהשנה התשיעית של הגלוב תהיה יותר פעילה מהשנה החולפת, למעשה אני די משוכנע שההפך יהיה הנכון ועדיין אני מתעקש להמשיך ולשמור על המקום הקטן הזה, גם אם קוראים אותו הרבה פחות קוראים, גם אם הוא פחות "נחשב", גם אם אפשר לקרוא ולראות אותי במקומות נוספים.

כמו תמיד, לכבוד היומולדת אריה ותמר המהממים שלחו העדרים מקסימים שיתחלפו באופן אקראי כאשר תלחצו על רפרש.

שתהיה לכולנו שנה טובה.

ישראבלוף: על רפורמות במערכת החינוך

לפני תשעה חודשים התקיים כנס שחשף את תוצאותיו של מחקר "ללמוד עם טכנולוגיה", מחקר שני שעמדתי בראשו ושבוצע בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל, ומומן על ידי "גוגל" ישראל (את הדוח המסכם של תוצאות המחקר ניתן להוריד כאן בעברית ובאנגלית).

סביב הדוח המסכם, ומאוחר יותר סביב הצגת הנתונים התחולל ויכוח קטן. הוויכוח נגע להקדמה שכתבתי שבה ציינתי כי ב-30 השנים האחרונות הכריז משרד החינוך על 12 תכניות שונות שמטרתן לשלב טכנולוגיות מידע במערכת החינוך הישראלית. 12 תכניות ב-30 שנה. אני טענתי שהעובדה הזו מטרידה. נטען כלפיי שהניסוח הזה תוקפני, מזלזל ולא מוצדק.

זה לא נגמר בכך. בלב המחקר עמד סקר שבדק את עמדות התלמידים ביחס לשימוש בטכנולוגיות חינוכיות בכיתה ובבית. הנשאלים היו תלמידים בגילאי 12-17, כלומר בחטיבות הביניים ובתיכונים. חלק מהממצאים לא היה מחמיאים. בעת הצגת הנתונים נטען כי "תכנית התקשוב הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21", התכנית שעליה חתום שר החינוך גדעון סער, ואשר תזרים סכומי כסף אדירים לבתי הספר כחלק מרפורמה טכנולוגית עליה הוא הכריז, טרם הגיעה לחטיבות הביניים (היא החלה בבתי ספר יסודיים) וכי היא צפויה להגיע "בשנה הבאה", כלומר זו שתתחיל עוד שבוע. משום כך יש להבין את הממצאים ככאלו שהתגלו "עוד טרם נכנסה תכנית התקשוב הלאומית לחטיבות הביניים". רוצה לומר, הכל עומד להשתפר.

בטח.

עיתון "הארץ" מפרסם הבוקר כי:

משרד החינוך יקפיא החל משנת הלימודים הקרובה (תשע"ד) את הרחבת "תוכנית התקשוב הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה–21". במסגרת התוכנית הושקעו עד כה כחצי מיליארד שקלים ברישות כ-1,300 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בגישה לאינטרנט, הצבת ציוד אלקטרוני בכיתות, הענקת מחשבים ניידים למורים ולחלק מהתלמידים, הכשרת המורים לשימוש בכלי למידה ממוחשבים ופיתוח תוכניות לימודים מתאימות. התוכנית, שיישומה החל בבתי ספר לפני כשנתיים, נחשבה לאחת מתוכניות הדגל של מערכת החינוך בראשותו של השר הקודם, גדעון סער.

עד כה הוחלט כי התוכנית תוקפא לחלוטין ב–150 חטיבות ביניים ברחבי הארץ. כמו כן, הוחלט כי בכ–1,300 בתי ספר שכבר שכבר קיבלו ציוד אלקטרוני וחוברו לאינטרנט, ייאלצו הרשויות המקומיות לממן חלק מהתוכנית. במסמך שמופיע באתר המשרד נכתב כי “התקצוב בתי הספר ייקבע על פי מפתח השתתפות חלקי הנגזר מהמדד סוציו־אקונומי (אשכולות סוציו־דמוגרפיים) של כל רשות”. מורים ששימשו כרכזי תקשוב ב–150 החטיבות שבהן הוקפאה התוכנית לחלוטין, התלוננו על כך שלא קיבלו הודעה רשמית על החלטת המשרד, אלא רק מכתב פיטורים. בתחילה, הבטיח להם המשרד כי מדובר בהליך פרוצדורלי והם יועסקו שוב, אך עד עתה לא קיבלו מכתב העסקה מחדש. בנוסף, למורים לא הוענקו מחשבים ניידים, כפי שהובטח להם שייעשה עד ינואר 2013.

הדבר היחיד הקבוע במשרד החינוך הוא האופן שבו רפורמות בתחום הטכנולוגיה מוכרזות ואז נקברות. מה שהחל בקול תרועה רמה ובהרבה מאוד התלהבות, נקבר ברגע שמגיע שר חינוך חדש. בישראל אין המשכיות שלטונית בשום תחום ובתחום החינוך היא בולטת במיוחד.

כל שר יודע שהוא מגיע לתקופה קצרה שנעה בין שנה לארבע שנים לכל היותר. מכיוון שמערכת החינוך היא מערכת אטית מעצם טיבה (כמעט ולא ניתן לבצע שינויים במהלך השנה), יש לך, כשר חינוך, שתיים אולי שלוש הזדמנויות בסך הכל להטביע חותם על המערכת. משום כך, ביד אחת שרי החינוך ממהרים להכריז על רפורמות חדשות וביד השניה הם ממהרים לקבור רפורמות שהוכרזו על ידי קודמם, כי הם זקוקים לכסף עבור הרפורמה שלהם.

מה באשר לתלמידים, לחשיבה לטווח ארוך, לתכנון אסטרטגי, לקוהרנטיות, למורים שמכשירים אותם ואז לא משתמשים בהם, לעובדים ששוכרים ואז מפטרים, לתכניות לימודים שמשקיעים בפיתוחן אלפי שעות אדם ואז זורקים אותן לפח, לכנסים, ימי הערכות וסמינרים שבהם מציגים את הרפורמה, דוחפים אותה ומגייסים את המערכת עבורה? כל זה פחות חשוב.

כך מתנהלת המדיניות בישראל בתת-תחום אחד – טכנולוגיה וחינוך. קחו את הדוגמה הקטנה הזו ותכפילו אותה פי אלף וקיבלתם את מדינת ישראל.

למה גוגל מתחילה לעלות לי על העצבים

בשבוע האחרון הבנתי. גוגל מתחילה לעלות לי על העצבים.

יש שיגידו שהתעוררתי באיחור, שגוגל עולה להרבה מאוד אנשים על הרבה מאוד עצבים כבר הרבה מאוד זמן. אבל אני משתדל לתת קרדיט לחברה שבסך הכל עשתה דברים טובים לאינטרנט ושאני נוהג להשתמש במוצרים רבים שלה ובכל זאת בשבוע האחרון הבנתי; גוגל מתחילה לעלות לי על העצבים.

גוגל, מסיבה שאני פשוט לא מצליח להבין, מתעקשת להחליף מוצרים טובים במוצרים רעים ממש ואם בזה לא די, מתעקשת שלא לתת למשתמשים שלה אופציה לבחור.

הדוגמה הבולטת היא החלפת גוגלטוק או אפליקציית טוק באנדרואיד ב"האנגאווטס" הבלתי אפשרית. גוגלטוק היה ישום שגוגל השיקה מתישהו בימי הביניים ואז לא נגעה בו. אין פלא שהיא רצתה להחליף אותו אבל האנגאווטס הוא פשוט מוצר מזעזע. אין לי כוח להיכנס לכל הסיבות שהוא מזעזע אבל אומר רק דבר אחד: אי אפשר באפליקציית האנדרואיד להחליף את הסטטוס שלך בהאנגאווטס. כלומר, אתה לא יכול להגיד "עכשיו אני עסוק" או "לא נמצא" או "בארוחת צהריים". וזו אפליקציית צ'אט, כן? שנמצאת כל הזמן ברקע, כן? איפה גוגלטוק? מתה.

לפני כשלושה שבועות גוגל דחפה למכשיר האנדרואיד שלי עדכון למערכת ההפעלה. מסתבר שאנדרואיד בגרסה 4.3 "תומכת טוב יותר" בשפות מוזרות, כמו עברית, שנכתבות מימין לשמאל. במסגרת התמיכה "הטובה יותר" כל הממשק התהפך. כפתור "אחורה" שממוקם תמיד בצד שמאל, עבר לצד ימין (ראו כאן בתמונה) ומעבר בין מסכים שנעשה על ידי העברת האצבע משמאל לימין נעשה כעת כאשר מעבירים את האצבע מימין לשמאל. הכל הפוך. עכשיו, אני מבין את ההיגיון – זו הדרך "הנכונה" לעשות את הדברים עבור מי שבשבילו כל העולם הוא "הפוך". ועדיין, העדכון הזה לא מאפשר לי שום שליטה. אם החלטתי שהמכשיר דובר עברית – הכל מתהפך. אין בשום מקום אופציה שאומרת "המכשיר תומך בעברית אבל אני רוצה שהממשק יתנהג כמו קודם". לא. אין כזה דבר. עברת לעברית – אז הכל הפוך. למה? ככה. תתרגל! התוצאה: העברתי את המכשיר שלי לשפה האנגלית.

הבוקר הסתבר לי שגוגל עשתה מהלך נוסף. היא החליטה להעיף את הממשק הישן של חיבור ההודעות בג'ימייל (Compose) לטובת הממשק החדש. אם בעבר יכולת לבחור באיזה ממשק אתה רוצה, כעת גוגל החליטה להעיף את הממשק הישן לחלוטין. כמות האנשים שמתלוננים על כך שמדובר באחד הממשקים הדפוקים, הרעים, המגעילים, הבלתי יעילים, המעצבנים, המרגיזים, המעיקים, הממש דוחים, היא בלתי נתפסת ובכל זאת גוגל החליטה שמעתה יש רק את הממשק החדש מה שממש גורם לי להתחיל ולחשוב על אלטרנטיבות. ומסתבר שאני לא היחיד.

אני בכלל לא מדבר על עניין הפרטיות שעלה לכותרות בימים האחרונים. בואו נשים את זה רגע בצד. לא אכפת לי מפרטיות, בסדר? אני אוהב שגוגל קוראת את המיילים שלי, מת על זה! כל מה שאני רוצה הוא ליהנות מהשימוש במוצר ולא לסבול ובעיקר לא להרגיש שאין לי אופציות להחליט בעצמי מה טוב בשבילי. בשלושת המקרים האלו, והם מתחילים להצטבר במהירות, גוגל גורמת לי להתחיל לחפש אחר חלופות וזה בדיוק הרגע שבו חברה מתחילה להידרדר: הרגע שבו אתה מרגיש שאתה לא יכול לסמוך עליה יותר, הרגע שבו כל שינוי שהיא עושה הוא שינוי לרעה.

גוגל יקירתי, לתשומת לבך. אני לא אעיר לך פעם נוספת!

הגלוביסומטר בשיא תפארתו

אני חולה על על "גלובס TV". באמת. אני חושב ש"גלובס TV" הוא המטאפורה הכי טובה למה שקרה לעיתונות המקוונת בישראל ואולי הוא בכלל לא מטאפורה אלא דווקא המחשה, דוגמה, הוכחה.

לכאורה, "גלובס TV" היה אמור להיות הזרוע המצולמת, הטלוויזיונית של האתר הכלכלי אבל בפועל "גלובס TV" הוא ערוץ ההגנבות הלא קשורות לשום דבר, שאין להם קשר לשום דבר שקשור לשום דבר שמזכיר אפילו במרומז כסף, או כלכלה, או עניינים פיננסים. ל"גלובס TV" אין קשר לסרטונים שמוצגים בערוץ, לא רעיוני, לא מעשי ולא אחר. זה ערוץ של דברים שבמקרה ראינו ברשת וחשבנו שיביאו לכאן גולשים ולכן אנחנו נותנים להם קישור (ולפעמים דברי קריינות) ואז אנחנו מעזים לשים מסביב את השם "גלובס TV" כדי לרמז שיש לנו איזשהו קשר לעניין.

הטקסטים שמקדמים את הסרטונים האלו נראים כאילו נכתבו על ידי אלגוריתם הגלוביסומטר שמורכב מהמשפט הבא: "צפו בסרטון ה(מביך/משעשע/מדהים/מזעזע/הורס/מצחיק/מפתיע/סוחף/מרגש/ שם תואר בנאלי אחר) שהפך בימים האחרונים ללהיט ויראלי ברשת". זהו. ואז מוצג הסרטון.

הערוץ הזה הוא הדליחות בהתגלמותה: לוקחים עבודה של מישהו אחר (עצלנות מחשבתית), שמיליוני גולשים כבר החליטו שהיא טובה (חוסר מקוריות כרוני), מקשרים אליה (קמצנות ממארת) וחוגגים כאילו מדובר בעיתונות משובחת. זה מאוד מזכיר את "חורים ברשת" אבל לפחות, כך נדמה לי, שרוב הגולשים מבינים ש"חורים ברשת" הוא פח אשפה של תוכן שיווקי שלצידו סרטונים מצחיקים. "גלובס", אמור להיות עיתון כלכלי רציני. אז אמור. מצד שני, לפעמים העצלנות, חוסר המקוריות והקמצנות מובילים לשיאי דליחות שמתעלים על הדליחות הרגילה של הערוץ.

כך לדוגמה, היום מוצג בערוץ סרטון אותו מקדם הטקסט הבא: "צפו בסרטון המביך שהפך בימים האחרונים ללהיט ויראלי ברשת: תיעוד בשידור חי של בחור המציע נישואין לחברתו מול עשרות אלפי צופים ביציע ומקבל תשובה אכזרית במיוחד".

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=b8Oi7FUJ3gE[/youtube]

כפי שאפשר להתרשם הגלוביסומטר דופק כמו שעון כמו גם התוכן של הסרטון, שיש לו קשר הדוק לעניינים הרגילים שבהם עוסק "גלובס". העניין הוא שב"גלובס" כל כך אימפוטנטים שהם אפילו לא טרחו לגגל את הסרטון. אם היו עושים זאת היו מגלים שמדובר בסרטון מבוים, אשר בוים על ידי קבוצת הבייסבול עצמה. למעשה, למרות שהסרטון עלה ב"גלובס" היום (יום שישי), ההודעה של קבוצת הבייסבול על כך שמדובר בסרטון מזויף, פורסמה כבר ביום רביעי.

ב"גלובס" כל כך עצלנים, שלמרות שבתגובה לסרטון יש כבר מישהו שמצביע על העובדה שמדובר בזיוף, הסרטון עדיין שם, עם אותה הקדמה גלוביסומטרית.

ואחר כך הם מבקשים שהגולשים יתייחסו בכבוד לניתוחים המופיעים באתר.

בטח. כבר.

עדכון: חלפו כ-12 שעות והטקסט שמקדם את הסרטון המדובר הוחלף. כעת כתוב כך:

"צפו בסרטון המביך שהפך בימים האחרונים ללהיט ויראלי ברשת: תעלול שיווקי או תיעוד אותנטי של בחור המציע נישואין לחברתו מול עשרות אלפי צופים ומקבל תשובה אכזרית במיוחד".

אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. במקום להודות שהם יודעים שמדובר בתעלול שיווקי, הם משקרים ואומרים "מעניין אם זה תעלול שיווקי. כי אנחנו? אנחנו לא יודעים. אולי כן ואולי לא".

ג'ובס – ביקורת סרט

בצהריים ראיתי בהקרנת טרום-בכורה את "ג'ובס", הסרט החדש בכיכובו של אשטון קוצ'ר שמגלם את סטיב ג'ובס. כדי לא להשאיר אתכם במתח אתחיל בשורה התחתונה: זה סרט לא טוב. כלומר זה סרט רע. לא מוצלח.

נהוג לומר שצריך להתחיל בביקורת טובה. אז אני אתחיל בביקורת טובה: לרגעים, אשטון קוצ'ר נראה ממש כמו סטיב ג'ובס. אני מתכוון מבחינה פיזית. הפנים שלו ממש מזכירות את ג'ובס הצעיר. אני מניח שזו גם הסיבה שהוא נבחר לתפקיד כי שחקן טוב הוא לא (עוד על כך בהמשך). אני לא מזלזל בעובדה הזו מכיוון שלרגעים אתה אשכרה יכול לחשוב שאתה מביט בג'ובס הצעיר. נקודה שניה חביבה בסרט היא האופן שבו הוא מציג תעשיית ה-PC בראשיתה. זה משעשע ודי מעניין – אם היסטוריה של מחשבים משעשעת ומעניינת אותך – אבל זהו.

וכעת לרשימה של עיקרי הבעיות בסרט הזה:

1. הסרט מנסה לשרטט את אישיותו המורכבת של ג'ובס ועושה את זה בצורה שטחית ולא משכנעת. אחד המרכיבים המרכזיים באישיות של ג'ובס היה קשור בעובדה שהוא היה ילד שהוריו ויתרו עליו, ילד מאומץ. העובדה הזו מוזכרת בחטף, במשפט אחד בתחילת הסרט, במשיכת מכחול גסה. בזה זה נגמר. גם האופן שבו הוא התכחש לבתו הראשונה, ליסה, מוצג בסרט בסצנה קצרה, מאוד לא משכנעת, כמעט מביכה. גם לעשור שאותו ג'ובס בילה מחוץ ל"אפל" אחרי שזרקו אותו משם ב-1985 ועד שחזר ב-1996 אין זכר בסרט. פוף! פתאום הוא נשוי, פתאום יש לו ילדים, פתאום הוא השלים עם ליסה. כאמור, משיכות מכחול שמן הסתם היו מטריפות את ג'ובס עצמו.

2. אחד האירועים הדרמטיים בחיי "אפל" ובחיי תעשיית המחשבים כולה, הביקור של ג'ובס בזירוקס, "הגניבה" של מערכת ההפעלה הגרפית, אחת מקפיצות הדרך הענקיות שעברו על תעשיית המחשבים והמאבק העצום סביבה – כל זה לא מוזכר בסרט. לא במפורש, לא ברמיזה – כלום. כאילו לא היה. רגע אחד עבדו על המקינטוש ורגע אחר כך הוא מוכן. למרות שמדובר בסרט דרמטי ולא דוקומנטרי, ההתעלמות מאירוע כל כך דרמטי לא ברורה לי.

3. אפרופו דרמטי, ליוצרי הסרט היתה הזדמנות מדהימה, יוצאת דופן ממש, להפגיש על המסך שתיים מהדמויות המוכרות בעולם כולו: סטיב ג'ובס וביל גייטס. הן מעולם לא נפגשות בסרט. למעשה, ביל גייטס לא קיים בסרט אלא רק בשיחת טלפון נזעמת של ג'ובס, שיחת טלפון שבה לא שומעים את גייטס ולא רואים את גייטס. אם לדבר לרגע מבחינה דרמטית – איך אתה כיוצר מוותר על ההזדמנות לשים את שתי הדמויות האלו על המסך? לא מבין את זה.

4. מרכיב מרכזי נוסף באישיות של ג'ובס היתה היכולת שלו לעוות את תפיסת המציאות של אלו שסבבו אותו רק מכוח הכריזמה שלו (ומכאן "שדה עיוות המציאות ע"ש סטיב ג'ובס"). רק בקטעים קצרצרים בסרט, קוצ'ר, המגלם את ג'ובס, מצליח לגרום לצופה – לפחות לי – להרגיש בשדה הזה. על פי רוב, זה לא קיים. זה לא קיים מכיוון שקוצ'ר הוא שחקן קולנוע בינוני וחד-ממדי. חסר בו העומק וחסרה בו הכריזמה כדי לייצר אישיות מורכבת כמו זו של ג'ובס. הוא עושה פרצופים יפים למצלמה, אבל זהו.

5. ג'ובס היה גאון וחרא של בנאדם. הסרט מנסה להציג את שני הצדדים האלו ועושה עבודה בינונית (בלשון המעטה) בשניהם. הוא לא מצליח לרדת לעומק הגאוניות של ג'ובס ולא מצליח להראות עד כמה הוא היה ח-ר-א של בנאדם (והוא היה חרא של בנאדם ברמות מדהימות ממש).

6. הסרט מסתיים עם חזרתו של ג'ובס לאפל ב-1996. רגע, מה? כן. אין אייפוד (למעט סצנת הפתיחה בת 90 שניות שבה ג'ובס מציג את האייפוד לצוות פנימי ב"אפל"), אין אייפון, אין אייפד, אין אייטיונס אין מחלה, אין מוות, אין שום דבר מאלו. הסרט נגמר ב-1996. רגע, מה?! כן. ככה הוא נגמר. גם וולטר אייזקסון התמקד בספרו המצוין, "סטיב ג'ובס", בחייו המוקדמים של ג'ובס ובכל זאת לא להציג שום פריים מחייו המאוחרים של ג'ובס? (ביקורת שלי על הספר הופיעה בזמנו במוסף ספרים של "הארץ". אפשר לקרוא אותה כאן).

7. בחלקים רבים מדי של הסרט הרגשתי כאילו הוא הופק כדי שיהיה אפשר להוציא ממנו חלקים לטובת הרצאות על "השראה" או "יצירתיות" או "הגשם את החלום שלך". סביר להניח שמי שיחשוב שזה סרט טוב יגיד שזה סרט מלא "השראה". זו השראה עשויה מפלסטיק. בשנים הבאות אני צופה שאתם תראו, בהרצאות המתאימות, לא מעט קטעי נאום דרמטיים מהסרט. בעעעעעע.

8. התחלתי בכך שקוצ'ר דומה לג'ובס ואסיים בזה. קוצ'ר דומה לג'ובס אבל הוא ניסה גם ללכת כמו ג'ובס. לג'ובס היתה הליכה משונה, של מי שמסיים כל צעד על קצות האצבעות ולכן הוא הלך בצורה מעט גמלונית. זה משעשע בהתחלה אבל בשלב מסוים זה הופך לקריקטורה וקוצ'ר מתנהל בסרט כאילו הוא ג'ירפה.

כאמור, לסרט הזה יש כל כך הרבה חסרונות שהוא פשוט לא סרט טוב. ואם בזה לא די, הוא אפילו לא סרט קצר – הוא נמשך שעתיים.

לא נורא סבלתי ולא נורא השתעממתי אבל לא הייתי מציע לכם ללכת לקולנוע בשביל הסרט הזה. הוא פשוט לא שווה את זה. מי שמתעניין באמת בג'ובס שייקרא את הספר. הוא שווה את זה.