ארכיון חודש פברואר, 2009

שקיעתה של רומי

28 בפברואר 2009

בשנת 2001 התפוצצה פרשת "אדובי" ואליס בארץ הפלאות. מי שרכש את הספר הדיגיטלי של "אליס" נדרש לאשר שהוא קרא את "רישיון השימוש" בספר וברישיון השימוש נכתב כי על הרוכש נאסר לקרוא את הספר בקול רם (read aloud). כאשר הדבר התפרסם התעוררה מהומה. כיצד יתכן שקריאה בקול רם היא פגיעה בזכויות היוצרים, הקניין או כל זכות אחרת של מישהו. "אדובי" מיהרה להסביר שאין הכוונה שמישהו יקרא את הספר בקול רם אלא לכך שאין להשתמש בפונקציה read aloud, המבוססת על טכנולוגיית Text to Speech, שקיימת במוצר "אקרובט" של "אדובי", ומאפשרת לתוכנה להקריא את הטקסט. רגע, אבל למה בעצם זה אסור? למה?

סוגיית הקראת הספרים עושה בימים אלו קמבק ענק. יהונתן קלינגר הפנה את תשומת ליבי למאבק שמנהלת גילדת הסופרים בחברת אמזון שהשיקה את "קינדל 2", הדור החדש של גאדג'ט הספרים שלה. אחד השיפורים בקינדל 2 מאפשר להקריא את הטקסט שמוצג על המסך באמצעות טכנולוגיית Text to Speech. מזכיר לכם משהו?

גילדת הספרים עמדה על כך שתכונה זו פוגעת בזכויותיה. היא דרשה לנטרל את היכולת הזו או לכל הפחות לדרוש עליה תשלום נוסף. מדוע? מכיוון שלטענת הגילדה, היא פוגעת בזכויות היוצרים של הסופרים כי זו יצירה הנגזרת מהיצירה המקורית וממילא היא פוגעת בהכנסות חברי הגילדה ממכירת ספרי אודיו, ספרים בהם משתמשים עיוורים, ילדים או אנשים שתקועים בפקקים (ורוצים להאזין לסיפור).

רגע. כאשר אני קונה ספר ומטעין אותו לקינדל 2 אני קונה אותו כדי לקרוא אותו לא כדי להאזין לו וגם אם אני אאזין לו, סביר להניח שלא אאזין לכל הספר מכיוון שמדובר בטכנולוגיה בסיסית למדי שאינה מתקרבת ליכולת של בן אנוש להקריא סיפור עם כל ההטעמות, הרגשות והטונים המשתנים – זו פאקינג הקראה של מכונה! אף אחד לא יקנה ספר ויטעין אותו לקינדל 2 כדי להאזין לו, אז מה העניין? העניין הוא, כפי שמסביר פול איקן, העומד בראש הגידלה, שיש את הפוטנציאל שאנשים יעשו את זה, שלא לדבר על כך שעלול להתפתח שוק (שימו לב לטיעון הבא) במסגרתו אנשים יקליטו את קינדל מקריא את הספר ואז ימכרו את התוצאה כספר אודיו!! משום כך, דורשת הגילדה לבטל את התכונה או לגבות עליה סכום כסף נוסף במידה והיא פתוחה.

איקן מודה שהוא לא ניסה להאזין לקינדל מקריא ספר שלם. הוא מודה שהוא לא יודע אם יש אדם אחד בעולם שירצה להאזין כך לספר אבל זה לא משנה לו. בעיניו הטכנולוגיה החדשה מאיימת על מודל עסקי ישן (מכירת ספרי אודיו) ואין כל סיבה שהוא ייכנע סתם כך. אחרי הכל, גם תעשיות המוזיקה, הסרטים, הטלפוניה, העיתונות, הטלוויזיה – כל אלו נפגעו בשנים האחרונות מטכנולוגיות חדשות, גם הן יצאו למאבק וגם הן… המממממ.

האם הטיעון מגוחך? כן. חסר כל היגיון? כן. חסר כל סיכוי? בהחלט כן. אז מה אמזון עשתה? נכנעה כמובן.

Kindle 2's experimental text-to-speech feature is legal: no copy is made, no derivative work is created, and no performance is being given. Furthermore, we ourselves are a major participant in the professionally narrated audiobooks business through our subsidiaries Audible and Brilliance. We believe text-to-speech will introduce new customers to the convenience of listening to books and thereby grow the professionally narrated audiobooks business

Nevertheless, we strongly believe many rights-holders will be more comfortable with the text-to-speech feature if they are in the driver's seat

Therefore, we are modifying our systems so that rightsholders can decide on a title by title basis whether they want text-to-speech enabled or disabled for any particular title

כאשר מדברים על כך שחוקי זכויות היוצרים יצאו מכלל שליטה, כאשר מדברים על הטירוף של בעלי הזכויות להשיג שליטה מוחלטת על היצירה שלהם, מדברים על זה, על זה בדיוק. חוקי זכויות היוצרים מעולם לא תוכננו כך שלבעלי זכויות היוצרים תהיה שליטה מוחלטת ביצירה שלהם. הטענה שיש צורך למכור ברישיון נפרד את היכולת של המכונה להקריא בקול רם את הטקסט שקניתי, היא טענה דרקונית שתעשה רק דבר אחד: תגרום ליותר ויותר אנשים "לגנוב" את תעשיית הספרים.

הכניעה של אמזון היא כניעה מבישה, הדרישה של הגילדה היא דרישה מטופשת וחוקי זכויות היוצרים מחסלים בשנים האחרונות כל זכר לתרבות האמריקאית, פשוט יורים לה בראש.

איתרע מזלנו ואנו חיים בתקופה המאפשרת לנו לחזות בשקיעתה של רומי. אולי טוב שכך, אולי הגיע זמנה.

הפואטיקה של ארז פילוסוף

26 בפברואר 2009

צניעות
"אני מתכנת די נדיר"

ענווה
"עכשיו אני עומד לשפר את החיים של מיליוני אנשים בעולם"

הצטנעות
"אין פה פיקסל שאני לא עובר עליו, ובגלל זה המוצר נראה ככה"

חב"דניקיות
"אני באמת מאמין שאני הולך לשנות את העולם עם זה"

פרגון
"מבחינתי זה שכולם נסגרים מנקה את כל הרעש ואת כל הסטארט-אפים ההזויים שרצו בשטח"

לוגיקה
"עכשיו, כשהמצב קשה, ישר קופצים עליה: 'תראה לי את המודל העסקי'. זו פניקה"

סודיות
"יש לנו מודל עסקי מאוד מעניין ומקורי, אבל אנחנו לא חושפים אותו"

אנדרסטייטמנט
"מהחדר הזה ייצא הסקייפ הבא"

גלובליזציה
"כל האינטרנט הישראלי הוא די מדכא"

אינדוקציה
"הם לא הקשיבו לי. אלה אנשים שלא היו בנויים להיות יזמים"

אנתרופולוגיה
"הייתי השריד האחרון בוואלה"

פרופורציה
'מה חשבת על העיצוב החדש של נענע10?'
"פשע נגד האנושות"

פדגוגיה
"אם הייתי עובד עם נוויל ברודי הייתי אומר לו תודה רבה, לך תעשה שיעורי בית"

אקזיסטנציאליזם
"אתה בונה משהו חדש מאפס, ובשנה שאתה לא שם פשוט הורסים את זה"

קולנוע
"וואלה לא תיעלם אבל ברגע שעזבתי התחיל תהליך של fade away"

לבביות
"מוואלה נמסר: 'אנחנו מאחלים לארז פילוסוף הצלחה בסטארט-אפ החדש שלו'"

מתוך "ארז פילוסוף: 'וואלה בתהליך של התפוגגות; בניתי מותג מדהים והורסים אותו'", הטוש, 26.2.2009

עניין של גיאוגרפיה

25 בפברואר 2009

שוטר: כשיצאת מהבית לוחית הרישוי היתה על הרכב?
יו"ר: כן. זה קרה איפשהו מהשלב שבו נסעתי מהבית לאוניברסיטת בן-גוריון, או בחזרה. שמתי לב לזה בכביש 6.

(שוטר מתקתק על המחשב ומקליד את דו"ח התלונה)

שוטר: כשהיית באוניברסיטה היא היתה שם?
יו"ר: אני לא יודע. זו הלוחית האחורית. לא שמתי לב.
שוטר: אוניברסיטת בן-גוריון אמרת?
יו"ר: כן.
שוטר: איזה יישוב יש ליד אוניברסיטת בן-גוריון?

שתיקה

יו"ר: באר שבע?

שתיקה

שוטר: הממממ. כן. יש שם עוד יישוב בסביבה. אבל בסדר, אני אכתוב באר-שבע.

"חיזוק האמונה ביכולת לזכות"

24 בפברואר 2009

יש הטוענים שלמלא לוטו זה סוג של מס על טיפשות. אם כך, אני מודה, לא פעם אני טיפש. הלוטו עבורי, הוא הדרך היחידה להתעשר. אין סיכוי שאפתח חברת סטארט-אפ ואעשה אקזיט, אין סיכוי שאמצא נפט, לא רשמתי פטנט על שום דבר ואין שום ירושה של דודה אמריקאית רחוקה שתהפוך אותי לעשיר. משום כך, הלוטו היא הדרך היחידה בעתידי שעשויה להוביל אותי לחיים נוחים בהרבה מחיי כיום. אני מניח שכמוני יש לא מעט טיפשים. הבעיה היחידה עם ההסבר הזה היא שהוא מטופש כמו ההחלטה למלא לוטו.

הסיכוי לזכות בלוטו עמד עד לא מכבר על אחד ל-14 מיליון. אין צורך בהרבה מטאפורות בשביל להבין שמדובר בסיכוי קטנטן בצורה קיצונית. כעת, החליטו במפעל הפיס לשנות את החוקים; אם עד עכשיו היה צריך לנחש שישה מספרים בין 1-34 ובנוסף לקלוע בול ב"מספר החזק" (1-10), הרי שמסוף השבוע יהיה צורך לנחש שישה מספרים בין 1-37. כלומר נוספו שלושה מספרים נוספים לטווח הניחוש. ב"מספר החזק" הורידו שני מספרים וכעת יהיה צריך לנחש בין 1-8.המשמעות היא שהסיכוי לזכות בפרס הגדול עומד כעת לא אחד ל-14 מיליון כי אם על אחד ל-19 מיליון.

אז למה עשו את זה?

קודם כל לסיבה הברורה: אם הסיכויים לזכות בפרס הראשון קטנים, גדלים הסיכויים שהוא יצטבר מהגרלה להגרלה. כתוצאה מכך יותר אנשים ימלאו לוטו כדי לזכות בפרס הגדול (למרות שהסיכויים הפכו קטנים יותר) וכתוצאה מכך הכנסות מפעל הפיס יגדלו (וזאת כדי לתרום לקהיליה. בא-רור, בא-רור).

אבל ישנה סיבה נוספת, שיווקית-תקשורתית. אם הסכומים יגדלו, יהיה ניתן לפתות יותר אנשים להיכנס למשחק ("איך תגיד 'לא' ל-20 מיליון שקל?!?) וכאשר מישהו יזכה, התקשורת תשמח לספר עליו סיפורים ונפלאות שרק יאדירו את המיתוס ואת התשוקה לזכות. רוצה לומר, יש כאן שיתוף פעולה בין תקשורת הצמאה לסיפורים סנסציוניים לבין מפעל הפיס הצמא לעוד כסף כששניהם עושים יד אחת על חשבון הציבור המיואש (כמוני) שסבור שהדרך היחידה שלו לצאת מבור האוברדרפט הבלתי נגמר שלו היא באמצעות נס הלוטו.

אפילו שם לא נגמרת הציניות של הפיס. בידיעה בלמהנט נכתב כי ראובן אדלר (כן, ההוא), הפרסומאי של מפעל הפיס, אמר כי:

במסגרת קמפיין הפרסום של הלוטו החדש, שיעלה ביום רביעי הקרוב, עודכן הלוגו של מפעל הפיס, ובקמפיין יושם דגש על הגדלת הפרסים וחיזוק באמונה ביכולת לזכות.

"חיזוק באמונה ביכולת לזכות"?? תגידו, אתם עושים צחוק? אתם מקטינים את הסיכויים לזכות ב-35% ויוצאים בקמפיין שמטרתו "לחזק את האמונה לזכות"?? לא יותר פשוט שתגידו "אנחנו יוצאים בקמפיין במסגרתו נשקר לכם כאילו אין מחר" בדומה לקמפיין "ציפי או ביבי"?

במצברוח מרקסיסטי

23 בפברואר 2009

יש משהו במרקס שעושה לי את זה. כתבתי על זה בעבר בפוסט שזכה ללא מעט תגובות ואני נדרש לסוגיה הזו פעם נוספת מכיוון שבשבועיים האחרונים חבטתי את ראשי שוב ושוב בטקסטים של מרקס בניסיון להבין, באמת להבין – כדי שאחר כך גם אוכל להסביר – מה הוא באמת חשב על טכנולוגיה (אותה הוא מעולם לא כינה בשם "טכנולוגיה") ולמה, הו למה, הוא כותב עליה לעתים בכזה תיעוב.

מרקס היה בן שביעי מתוך תשעה אחים ואביו היה חלק משושלת רבנים שהחליט להתנצר כדי שיוכל לשמש כעורך דין בחבל הריין שבגרמניה בראשית המאה ה-19. חלק גדול מחייו הבוגרים בילה מרקס דווקא בלונדון שם נחשף לעוצמתה האדירה של המהפכה התעשייתית. צמד המילים "המהפכה התעשייתית" נתפס בעינינו כשום קוד לתקופה שבה העולם סוף סוף נכנס לשלב המודרני, השלב ממנו אנחנו נהנים עד היום, אבל מתיאוריו של מרקס מבינים מיד שזו היתה אחת התקופות החשוכות בהיסטוריה של יחסי העבודה. הניתוח המופלא שלו, והכל כך מדויק בעיניי, את הדרך שבה בעלי ההון מתעשרים תוך רמיסה שיטתית של העובדים שלהם, הוא בעיניי לא רק טקסט תיאורטי כלכלי-אקדמי מבריק אלא גם יצירה ספרותית מרתקת, גם אם לעתים ארוכה ופתלתלה מדי.

[בהערת אגב אומר שאולי בגלל שאני קורא כל כך הרבה מרקס בזמן האחרון הדבר זלג גם לתוך הטור האחרון שלי בעין השביעית. אולי]

אני שמח שנאלצתי להתמודד עם מרקס גם אם לא פעם כעסתי על סגנונו. אחרי שקוראים אותו ומבינים אותו, מבינים טוב יותר את הצדדים הפוליטיים של הטכנולוגיה, את הצדדים האפלים שלה.

מרקס היה ונותר אחד מהוגי הדעות החשובים בהיסטוריה אך נסו למצוא עותק מתורגם לעברית של "הקפיטל", אולי היצירה הגדולה והחשובה ביותר שלו, ותתקשו עד מאוד (אני לא הצלחתי). הספר תורגם לעברית לפני עשרות שנים ומאז, כך הבנתי, לא נמצאה אף הוצאת ספרים שהחליטה להדפיסו מחדש – שלא לדבר על לתרגמו מחדש. כך יוצא שעל כל דף ספרים בכל חנויות הספרים ניתן למצוא את הספר "הסימפסונים ופילוסופיה" אך לא את "הקפיטל" של קרל מרקס.

ואולי הדוגמה הזו בדיוק ממחישה בצורה הכי טובה שחלקים גדולים מהביקורת החברתית-פוליטית של מרקס רלוונטיים היום לא פחות משהיו לפני 150 שנה.

השיר שניגן ביום בו נולדת

הנה משהו שיעסיק אותנו כמה דקות.

מדור Play באתר כלכליסט הכיר לי את האתר הזה המציג את רשימת כל השירים שהיו אי פעם בראש טבלת המצעדים האמריקאית. המשמעות היא שניתן למצוא את השיר שהיה במקום הראשון ביום שבו נולדת.

אני רחוק מלטעון שאלו מסוג הדברים שאומרים עליך משהו אבל השיר שהיה בראש טבלת המצעדים האמריקאית כאשר אני נולדתי הוא השיר "שמחה לעולם". הממממ.

YouTube Preview Image

ובכלל, זו דרך נפלאה לדעת, פחות או יותר, בני כמה אתם מבלי לשאול "היי, בני כמה אתם?!". אז קדימה: תנו לנו בראש את השיר שניגן ביום שבו נולדתם (עדיפות לשירים עם קישור לקליפ).

הודעה קצרה לגנב

22 בפברואר 2009

אנו מפסיקים את שידורי הגלוב לטובת הודעה קצרה:

לגנב, שמתישהו אתמול בלילה גנב לי את שני המגבים באוטו, עובדה אותה גיליתי באמצע נסיעה ובגשם שוטף: אמא שלך זונה!

וכעת, בחזרה לשידורינו.

אלימות מלוקקת

האם קורה לכם לפעמים שאתם צופים באיזשהי פרסומת או סרט קידום מכירות ואתם נדהמים מכך שהדבר הזה שאתם צופים בו הוא דבר אמיתי לגמרי ולא פארודיה? בסרטי מדע בדיוני רבים יש כאלו קטעים שבהם הגיבור או הגיבורה צופים בטלוויזיה ובה מופיעה פרסומת כמו: "רוצה להטעין את המוח שלך לתוך גלדיולה? אין בעיה. כנס היום למשרדי Upload System ונטעין גם המוח שלך לגלדיולה שלך!".

רועי שלומי שלח לי קישור לפרסומת כזו של חברת אבטחת המידע האמריקאית "סימנטק" המציגה מוצר שלה: Norton Online Family. מצפייה בו לא יכולתי שלא לפעור עיניים בתדהמה ולחשוב שאלו בדיוק מסוג הפרסומות שהיו יכולות להופיע בלי שום בעיה בסרטי המדע הבדיוני של שנות ה-50.

האלימות המלוקקת בסרטון הזה היא קאלט אמיתי, שיעור בברוטאליות עם חיוך. מאסטר-פיס אמריקאי. אין לי ספק שבעוד מאה שנה, הסרטון הזה יהיה חומר נפ-לא לסוציולוגים שינסו להבין מה קרה כאן בראשית המאה ה-21.

YouTube Preview Image

פחח: ההמנון הישראלי החדש

20 בפברואר 2009

יום שישי היום. זמן פחח היום.

מנחם בן, האיש והאגדה, כותב היום במוסף "תרבות" של מעריב, שהגיע הזמן להחליף את "התקווה" היהודי המיושן ולמצוא המנון ישראלי חדש. הצעותיו של בן, ובכן, קטונתי מלתת להן שם מבלי לגלוש לקללות בפולנית. אחת מהן היא: "הכל פתוח עוד לא מאוחר. מצב הרוח ישתפר מחר. זה יתכן, זה אפשרי – כל עוד אנחנו כאן שרים". לא, באמת!

טובה מזו היא הצעתו להפוך שיר אחר של נעמי שמר להמנון המדינה: "אורחים לקיץ" הידוע יותר בשמו: "אצלנו בחצר", עם המילים: "בן מאיטליה אומר בונג'ורנו, בת מצרפת אומרת בונז'ור, קן מיפן אומר אוהיו, כשהוא בא לביקור". נו, ברצינות!!

"כאן, ברחבת יד ושם, תם טקס יום השואה. הקהל מתבקש לעמוד לשירת ההמנון" (הקהל נעמד בשקט):

"אצלנו בחצר, בצל עלי הזית, באים בדרך כלל, המון אורחים לקיץ, לכל אחד מהם, שפה משלו, ודרך משלום להגיד שלום!".

"הקהל מתבקש להמתין עד לצאת כבוד הנשיא ופמלייתו".

הטור הנוכחי של בן הזוי במיוחד ובהמשך הוא טוען שניצחונה של שפרה ב"אח הגדול" היה איתות אלוהי לכך שציפי לבני תנצח את ביבי. הוא גם מציע לחקור את טענתו של גואל רצון כי אחת מבנותיו שותקה לאחר שקיבלה זריקת פוליו. האיש זקוק לעזרה ולמרות שאני ד"ר, אני לא ד"ר מהסוג הזה.

אך בואו לא ניתן לזה לקלקל לנו את הפחח.

אני מבקש מכם לקבל הצעות להמנון חליפי למדינת ישראל. התנאי היחיד שעל ההמנון החדש לקיים הוא שעליו להיות בשפה העברית. על המציע להסביר מדוע דווקא השיר שהציע ראוי להחליף את "התקווה", היהודי המיושן.

בתור ספתח אני מציע את "שיר הבטלנים" המוכר גם כ"הופה הולה-הולה-הולה". דמיינו את ליברמן מסובב את האצבע באוויר כאשר הוא שר את ההמנון הלאומי במסגרת אירוע רשמי כלשהו ומיד תסכימו איתי שזה המנון מנצח. למרות שאני בטוח שאין המנון מוצלח מההמנון שזה עתה הצעתי, אני פתוח להצעות.

ההצעה הטובה ביותר תהפוך בשלב הראשון להמנון הגלוב ומאוחר יותר, אחרי ההפיכה הצבאית, להמנון המדינה.

פחח נעים.

מדף ספרי המחשבים הישראלי ריק

19 בפברואר 2009

בשנים האחרונות אני עושה לעצמי מנהג כאשר אני טס לחו"ל: למצוא את חנות הספרים הגדולה ביותר במקום שאליו אני נוסע, להיכנס אליה ולבלות בה כמה שעות טובות. גם בלונדון עשיתי את זה ולמרבה השמחה שלוש מחנויות הספרים הגדולות בעיר נמצאות האחת ליד השניה לא רחוק מרחוב אוקספורד. אחת מהן היא Foyles.

החנות הזו עצומה ויש לה משהו כמו ארבע או חמש קומות. בקומה הראשונה, שמעל לקומת הקרקע, יש אזור ענק, ואני מדבר על ממש ענק, של ספרי מחשבים. המדובר בספרים מקצועיים על שפות תכנות, תוכנות גראפיות, מערכות הפעלה וחדר שלם מלא בארונות העמוסים מלמעלה עד למטה הקשורים למערכות ותוכנות של מיקרוסופט.

כל מי שביקר באחרונה בחנות ספרים בישראל וחיפש ספרי מחשבים מבין מיד את ההקשר. תעשיית ספרי המחשבים בעברית הושמדה לחלוטין, כמעט ונמחקה. בעבר פעלו בישראל שלוש הוצאות ספרים שעיקר התמחותן היה ספרי מחשבים: אופוס, פוקוס והוד-עמי (בראשונה עבדתי תקופת מה ובה פרסמתי את הספר הראשון שלי "מי מפחד ממחשבים?"). ככל הידוע לי, "אופוס" כבר לא מוציאה ספרי מחשבים וגם הוצאות ספרים אחרות כמעט ולא מוציאות לאור ספרים חדשים הקשורים במחשבים ואם הן מוציאות, מדובר בעניין נדיר למדי.

מלכתחילה הקהל שצרך ספרי מחשבים בישראל היה מצומצם אבל נראה שחדירת האינטרנט והעובדה שרבים כל כך בישראל שולטים בשפה האנגלית, גרמה לקהל לחוש שממילא הוא יכול לקבל את כל המידע ברשת, ובחינם, ואין צורך בספרי מחשבים, שלא פעם עלותם עצומה.

אז אולי אין לתעשייה הזו הצדקה בישראל ובשפה העברית ועדיין, אני מתקשה שלא לחוש עצב נוכח העובדה שהסוגה הזו, פוף, כמעט ונעלמה.