ג'פרי גולדפרב מדווח על הבהלה לבלוגרים, על תשוקתם העצומה של בעלי הוצאות לאור להחתים בלוגרים על חוזים לפרסום ספריהם, ומנפנף בקת'רין סנדרסון, בלוגרית שפרסמה את זכרונותיה כמזכירה בריטית בצרפת, ואומצה בתאווה על-ידי הוצאת פינגווין. אנשי ההוצאה טענו מצדם, שלבלוג אין קשר לעניין. "הבלוגים צריכים להיות עניין משני עבורנו", אמרה קטי פוליין מההוצאה, "אנחנו צריכים לבחון את הכתיבה עצמה".
די להצטדק, נושפים בזעם בלוגרים שמחכים שייקנו אותם, אין דרך טובה יותר לבחון את הסופר לעתיד , מאשר לקרוא אותו שחור על גבי וורדפרס. די להוציא לנו את האוויר מהבועה, זועפים האחראים על איתור טרנדים. "It's like the dot-com boom all over again", אמר פול קר, שם של אחראי הסעות, שבמקרה מחזיק בתואר העורך בפועל של פרויקט Friday, חברת סטארטאפ שמתמחה ברתימת האינטרנט לעולם הדפוס, ומוסיף כי "כמו שפעם מוציאים לאור ידעו שהם צריכים אתר, למרות שלא ידעו מה זה, הם עכשיו קונים בלוגרים, כי זה הדבר החם".
קודם הערה: הם לא קונים "בלוגרים", אלא קונים "כותבים". ברגע בו בלוגר מניח לפלטפורמת הבלוג שלו, ומקבל טור, הוא כבר אינו בלוגר. הוא יכול להניח על הטור שלו תגיות, לקרוא לו "הבלוג של" או לקשט אותו בכוכבית "בטא", והוא עדיין יישאר נון-בלוגר. ולעניין – אני מקווה שמה שמעניין את הוצאות הספרים, הוא לא טרנד הבלוגרים, אלא איכויות הכתיבה של כותביהם. אחרי הכל, לא חבל על העצים?
גם אני קיבלתי חוזה על פרסום זכרונותיי מימי כמזכירה בריטית בצרפת.
כן, כשהצטרפתי יובל הבטיח לי שעוד מעט קונים אותנו ואני אוכל לפרוש עשיר. מה קורה עם זה באמת?
רציתי לפרסם את הזכרונות של המזכירה האלקטרונית, אבל הם נמחקו.
צפריר – לול!
לול לכולם, חוץ מג'וני.
תמר, טוב שבאת. 2 סוכר.
חוץ מזה, כל מה שדובי כתב זה: "צפריר – לול!". גם לו את נותנת לול?
ג'וני, אני רוצה שתהיה אם לילדיי.
דנדוש, לא ידעתי שיש לך ילדים.
אני מוכןל לתת לול לדובי.
ואגב, להחליט שלא לשכור בלוגרים (מתאימים) כסופרים זה כמו להחליט שכל מי שבליגות הנוער של הספורט לא יכול להתקדם לליגות הגדולות ותמיד ישאר בנוער.
דנדוש, קודם שתמר תהיה לי אם ואחות.
(לא שאני מבין איך מישהי יכולה להיות לך גם אם וגם אחות, אבל אני סומך על ביאליק)
ג'וני – זה שאתה לא מקבל לול זה לא אומר שאתה צריך לקחת לול מאחרים. מה זה פה גן ילדים? הלול שלי לא בא על חשבון הלול שלך. כל לול כבודו במקומו. המשפט "צפריר – לול!" אכן זכאי ללול משלו.
תמר, תודה על הלול. עומר, תודה על התמיכה המוסרית. ותודה להוריי שהביאוני.
ג'וני, קוראים לזה גילוי עריות פורה
מה אתה סומך על ביאליק? הוא מת. והוא הוא היה דיפרסיבי.
דנדוש – הוא היה דיפ-רסיבי?
עמוק, אחותי!
יש שיטה שהיא תהיה אם ואחות, אם היא תתחתן עם אבא שלך. אבל אז יוצא שאתה הסבא של עצמך. (אני לא זוכר אם זה אי פעם התממש או שב"belive it or not" הביאו את זה כדוגמה למשחק מחשבתי של מארק טוויין.
אם אמא שלך תתחתן עם סבא שלך, היא תהיה אמא של עצמה ולכן גם אמא שלך תהיה סבתא שלך והלאה באופן רקורסיבי. ככה ממש קל יהיה לבנות עץ משפחה 🙂
עומר – זה לא יביא לסוף העולם? כי אלוהים ייכנס ללופ אינסופי…
עובר ושב – לא, אבל מצד שני תוכל להגיד "אני דור רביעי בארץ… לא, רגע, חמישי- שישי- שביעי—"
העם רוצה פחח במהדורת חג מיוחדת.
מועדים לשמחה.