כבר יומיים שאני מתלבטת האם לכתוב על הידיעה הזו שמעוררת בי בחילה מכל כך הרבה היבטים.
כבר יומיים שאני תוהה האם פוסט בנושא מיותר, מכיוון שהוא משרת את הגורמים הכי פחות ראויים.
ובכל זאת.
בועז יונה, זה שקל לשנוא אותו, עושה לעצמו בקרת נזקים, ניהול משברים, או כל יופימיזם אחר שנועד להעביר מסר אחד: השתנתי על כולם, ועכשיו אני משכנע אתכם שזה קוניאק. השיקולים של יונה ברורים – הוא מעוניין לטהר את שמו עד כמה שניתן, להאכיל את ההמונים בשאריות לעוסות של ניצול מצופה באבקת סוכר, להעביר את המסר שגם הוא נדפק, גם הוא מסכן, גם הוא קיבל תמונה ש"מזכירה יותר את בני סלע מאשר איש עסקים מכובד", ואולי אם יכתבו את זה מספיק פעמים, אולי מישהו ישכח למה כל כך הרבה אנשים היו משתוקקים לנהל שיחה נוקבת עם איש העסקים המבוקש.
ההתלבטות שלי נובעת מכך שהדרך בה בחר יונה לנקות את עצמו היא לא באמצעים שיכולים להועיל במידה מסוימת לציבור,באמצעים שמעידים (ולו למראית עין) על הרצון שלו לכפר על מעשיו הדוחים, אלא באמצעות יחצ"נים, כאלה שישמחו לספר שהשמש זורחת מהתחת שלו תמורת תשלום סמלי וכתבות בנרג' ובטוש שעושות קצת יחצ"נות למשרד הנושא את שמם. כן, אלה אנשים שיסבירו שלא מבינים את נפשו המיוסרת מכיוון ש"עוד לא שמענו את הצד שלו כי הוא עוד לא התראיין". אלה אנשים שיציינו כי "אוהבים לטפול עליהם האשמות שלא מגיעות להם […] כשהגיעו המכולות לפנות את חפציהם, שאגב לא נשלחו בכלל וכנראה נגנבו, שידרו תמונות של כלב שנותר מאחור. כולם מיהרו לומר עד כמה הם אכזריים, ואיך הם השאירו את הכלב שלהם מאחור, אבל חבל רק שאף אחד לא טרח לציין שזה הכלב של השכנים". אכן אנשים אכזריים, שלא מתביישים לטפול על משפחתו התמימה של יונה ערימות שקרים. ומה בנוגע לשקרים שהאכילו יונה וחבורתו את העיתונות והציבור? "אני לא יכולה להתייחס לטעויות שהתבצעו לפני שטיפלנו בתיק", מבהירה האחראית על מפזר האוויר בריח סחלבים ששכר יונה.
כמה בזוי יכול להיות אדם בעיני עצמו כדי שיסכים לעסקה עם האיש שהרס את חייהן של כל כך הרבה משפחות? האם אין גבול לתאוות הבצע (בהנחה שיונה יטרח להעביר אליהם את התשלום) והפרסום של אותו משרד יחסי ציבור, שסבור שיש מי שיבלע את האמת המשופצת הזו ויבקש עוד?
כתיבת תגובה