בשבוע החולף נכתבו אינספור טקסטים שנגעו למחאה המתחדשת ובעיקר לאופן שבו יאיר לפיד הפך בבת אחת לאיש הרע במדינת ישראל, האיש והגרזן, האיש והגזירות, האיש והקיצוצים. אני אף פעם לא התפעלתי מיאיר לפיד, ולא תמצאו אותי מצביע בשבילו, אבל מצאתי את השנאה כלפיו לקצת משונה.
ברור לגמרי מי האיש הרע בסיפור הזה: נתניהו. הוא רע בסיפור הזה שלוש פעמים. פעם ראשונה בגלל שאם יש בנאדם ממש מושחת, מושחת עד היסוד, הרי שזה נתניהו. למעשה, אני אגדיל ואומר שכל מי שבוחר לעבוד עם נתניהו בדרך כזו או אחרת, הוא עצמו מושחת כי אין דרך לעבוד עם אדם כל כך מושחת אם אתה לא מושחת בעצמך. פעם שניה מכיוון שהממשלה שהורישה את הבור שנקרא "הגירעון" היא הממשלה הקודמת שנתניהו עמד בראשונה, ופעם שלישית מכיוון שדרך הפעולה הרגילה של נתניהו היא להרחיק מעצמו את האש ולתת לשר האוצר שלו לחטוף בראש.
ובכל זאת, לפיד ספג הרבה מאוד אש. לכולם ברור שלפיד הוא לא מלאך (הוא היה יכול לעשות הרבה יותר, כל כך הרבה יותר) אבל מצד שני יש גבול כמה ניתן להאשים שר אוצר ירוק, מחוסר כל ידע כלכלי, שבקושי חודשיים בתפקיד. לכן רבים ניסו בימים האחרונים להסביר מדוע בכל זאת הוא ספג את כל הזעם הציבורי. כולם הסכימו שהציבור מאוכזב מלפיד אבל ממה בדיוק? היו שטענו שהציבור התאכזב מכך שהסתבר שלפיד חלש ולכן הוא נתן לפקידי האוצר לנהל אותו, היו שטענו שהציבור התאכזב בגלל שהוא הציג את אותה התכנית שהיה מציג שטייניץ, היו שטענו שהציבור התאכזב בשל הברית עם עיני, היו שטענו שהציבור התאכזב בגלל שלפיד נמנע מלהילחם ב"מחוברים" וכן הלאה וכן הלאה.
הרגשתי ששום דבר מאלו לא לגמרי נגע בשורש העניין ואני חושב שעכשיו הבנתי למה.
הסיבה האמיתית, לדעתי, שהזעם התנקז ללפיד היא שלמרות שלכולם ברור שהאיש המרכזי שאליו צריך להפנות את כל הכעס הוא אדון מיטה מעופפת, לפיד הבטיח משהו ולא עמד בהבטחתו. לא, לא ההבטחה שלא ייגע במעמד הביניים, או שיילחם בחרדים או בכל הדברים האלו. לפיד הבטיח משהו אחר לגמרי, הוא הבטיח תקווה.
הקוד הגנטי של הפוליטיקה של נתניהו הוא קוד של הפחדה מעורבת בשיסוי. את השיסוי ניסה נתניהו בקדנציה הראשונה שלו. זה נגמר בבכי מבחינתו. אבל ההפחדה, ההפחדה עבדה מצוין. נתניהו הוא מלך מלכי ההפחדות. אם תחפרו היטב לעומק הפוליטיקה של נתניהו תגלו בכל מקום הפחדה: בכל מקום נתניהו רואה איום, בכל מקום הוא רואה סכנה. הסיבה לכך פשוטה, נתניהו עצמו הוא איש רדוף והוא מנהל פוליטיקה המבוססת על תחושה של רדיפה, של פרנויה מתמדת, של תחושה שכולם רוצים לחסל אותך, להרוג אותך, להדיח אותך, להשמיד אותך.
הפוליטיקה של נתניהו היא לעולם פוליטיקה חמוצה, זעופה, מבוססת על הפחדות, על דם, יזע ודמעות, על הנרטיב של היהודי העלוב, המושפל, הנרדף, המאוים (אבל אל דאגה! אנחנו נראה להם מה זה!).
לפיד הציע משהו אחר. אם תשימו בצד את כל ההבטחות הספציפיות שלו, תגלו שמה שמבצבץ תחתן הוא תקווה. תקווה לפוליטיקה אחרת (הם קוראים לה "פוליטיקה חדשה" – עד כדי כך אנחנו לא זוכרים את הימים שנתניהו לא הפחיד אותנו), פוליטיקה שיש בה תקווה. זו בדיוק הסיבה שברק אובמה התקבל בכזה חיבוק בישראל – כי הפוליטיקה שהוא מציע היא לא פוליטיקה של הפחדה אלא פוליטיקה שיש בה אור בקצה המנהרה, פוליטיקה שמציעה לנהל שיח שלא מבוסס על "בוווו!!! נכון נבהלתם? איזה מזל שאני כאן?!", אלא כזו שיש בה גם אמת אבל גם חיוך, גם אתגר אבל גם חוש הומור, פוליטיקה שיש בה משהו שגורם לך לקום בבוקר עם הדבר הזה בלב, נו, עם תקווה.
אתם חושבים שזה מקרה שכאשר מקלידים ב"גוגל תמונות" את המילה Hope, הפוסטר של אובמה מופיע?
זה לא מקרה. זו בחירה פוליטית מודעת והאנרגיה של התקווה, שיש שטוענים שכמעט ונגמרה לאובמה לפני הבחירות וביתר שאת בחודשים שלאחריהן, הצליחה לתדלק לנשיא האפרו-האמריקאי הראשון בהיסטוריה האמריקאית שתי קדנציות.
הרגע שבו לפיד איבד את הקרדיט הציבורי שלו היה הרגע שבו במסיבת העיתונאים עם עופר עיני הוא הזכיר את השם "יוון". הישראלים אמרו לעצמם "רגע, רגע. מאיפה זה מוכר לי? אההה, כן, זה בעצם שטייניץ, הכלבלב של נתניהו, שאימץ את טקטיקת ההפחדה של הבוס שלו מאלף ועד תו". הרגע שבו לפיד נסוג לרטוריקת ההפחדה (שהיא הרטוריקה העלובה ביותר, אך גם היעילה ביותר – זו הסיבה שנתניהו, העלוב שבראשי ממשלות ישראל, משתמש בה) היה הרגע שהישראלים הבינו שלא תקווה ולא נעליים, לא פוליטיקה חדשה ולא פוליטיקה של תקווה. הם פתחו את הטלוויזיה כדי לשמוע את יאיר לפיד ובמקום זה שמעו את ביבי נתניהו, מפחיד אותם.
המפגינים יצאו נגד יאיר לפיד לא כי הוא הטיל עליהם מסים. מי שקנה את השקרים של נתניהו ושל שטייניץ שאמרו לפני הבחירות שהם לא יטילו מסים, צריך לבדוק את תפיסת המציאות שלו. לדעתי רוב האנשים ידעו שאחרי הבחירות יהיו פה מסים והם גם ידעו שהגזירות לא יפסחו עליהם. הבעיה שלהם היא לא שלפיד הטיל עליהם מסים. הבעיה היא שהוא לקח מהם את הדבר היחיד שעוד נשאר להם – תקווה.
לפיד אינו טיפש. באיחור, הוא הבין את זה.
זה לא מקרה שספר התקציב נפתח במלים: "זהו תקציב של תקווה". רק שהפעם אף אחד לא קונה את זה. המסיכה הורמה.
ואוסיף: הבעיה היא שאנשים ראו שהוא אפילו לא ניסה. קצה קצהו של נסיון. משהו. אז נניח שאף אחד לא מצפה ממנו לפתור את *כל* הבעיות בחודשיים. אבל מול ההסתדרות? מול מס החברות? מול יצוא הגז? אפילו מול הפנסיות של הבטחון? כלום. אפס נסיונות. ואנשים מבינים שלא היו נסיונות כי לפיד המוחצן על חצי נסיון היה עושה הצגה שלמה. כמו שיום אחרי הצגת התקציב הוא נפגש עם מנכל טבע כדי לפתוח במו"מ על הטבות המס. כן, אני בטוח שמנכ"ל טבע לא ישן אחרי זה לילות שלמים בגלל ה"מו"מ הנמרץ" שלפיד צייץ מולו.
סיפור נוסף על הזדמנות שהוחמצה ברוח החג והופיעה בגלובס היא לגבי למשל יוקר המחיה. בעקבות המחאה הוחלט להסיר מכסים ממוצרי החלב. שטייניץ כבר היה אמור לחתום על הצו אבל בלחץ הלובי של יצרני החלב ותעשיית החלב כאן (שמתנהלת בצורה בולשביקית), נתניהו נסוג והקים וועדה. הוועדה קברה את הכל.
עכשיו בשביל להבין: ביטול המכסים על החלב והמועצה המסדרת של החלב, הם תקנות בסמכות שר האוצר. לא צריך תקציב, לא צריך חוק הסדרים או חוק אחר, לא צריך כנסת, לא צריך שום דבר. רק שר אוצר שיחתום וזהו. ביטול המכסים של 120-160 אחוז על יבוא מוצרי חלב וביטול ההגבלות על יצור החלב כאן. משהו קטן שהיה מראה שינוי. אבל גם את זה הוא לא מסוגל לעשות.
אני מסכים איתך שלפיד הציג חזון ללא תקווה. מצד שני, הוא מייצג משהו מאוד בסיסי בהוויה הישראלית של ימינו: אמונה בשקר משווק-היטב. נתניהו משקר כבר עשרות שנים לכל העולם, ואנשים ממשיכים להאמין לו עד גבול מסוים. לפיד שיווק ערימה ענקית של שקרים בסיבוב ההופעות שלו לפני הבחירות, ואנשים האמינו לו כי הוא שחקן לא רע. עכשיו הם מופתעים על השקרים, אבל כל מי שיש לו קצת שכל היה אמור להבין שמדובר בשקר.
כל עוד השקר משווק על ידי אישיות שנתפסת כ'מצליחנית', אנשים מוכנים לקנות.
המנהיגים של ישראל תמיד שיקרו את דרכם לצמרת, אבל לפיד כנראה שיקר טוב מדי.
מומי, לא רק שהוא לא ניסה כלום, הוא גם שיקר – התקציב עלה(!) ב-7%(!) מהשנה שעברה. לקרוא לזה "קיצוצים" זה לשקר לציבור בפנים. להעלות מיסים במקום, נגיד, להקפיא את התקציב נומינלית (כלומר להוריד אותו ריאלית ולהצדיק את המילה "קיצוצים") זה פשוט שוד לאור היום.
nadavs
אדון מיטה מעופפת, זה מוצא חן בעיני.
הסתייגות אחת – "לדעתי רוב האנשים ידעו שאחרי הבחירות יהיו פה מסים והם גם ידעו שהגזירות לא יפסחו עליהם" – אינני בטוח בנכונות הטענה.
דבר אחד ניתן היה לצפות מלפיד – להציע תקציב (קשה) לשנת 2013, ולהודיע כי הוא מיד מתחיל בדיונים על תקציב 2014, מתוך מטרה שזה התקציב שיביא בשורה אמיתית לישראל. 2013 כבר אבודה, אך הבחירה להציב – שוב – תקציב דו-שנתי היא המאכזבת. אני מניח שהפחידו אותו בכך שצריך תקציב דו-שנתי שישדר יציבות, וכו' וכו' וכו', אבל בלחץ (המינימלי) הזה הוא היה צריך לעמוד. הוא פשוט טירון.
מרשה לעצמי להוסיף קישור לטקסט קצת אחר, אבל עם כוונה דומה מאוד.
http://conadav.com/?p=6158
אני מסכים עם כל מה שכתבת ובמיוחד על עניין ההפחדה. אני בדיוק קורא את הספר "והיום אייננו כלה" ושם נכתב המשפט: "הפחד הוא הגורם לכולנו להשלים עם כל מה שנעשה ברצונו של צ'ינגיס-חאן, ולאשר הכל ולהסכים לכל". ההבדל היחיד הוא ה"מנהיג".
ראשית, לגבי עניין ההפחדה – השורה התחתונה היא, שנתניהו חי את "הנסיך" של מקיאוולי. הוא יודע שכל רגע יחשפו את המסיכה מעל פניו, ולכן הוא חי בפארנויה. הוא לא מבין שהמסיכה כבר נחשפה מזמן.
לצערי – העם הזה מקבל את מה שמגיע לו – והוא בחר שוב ושוב באיש הנאלח הזה, וכפי שציינת אתה – העלוב שבכל ראשי ממשלות ישראל לדורותיהן.
שנית, לגבי לפיד – אני מסכים איתך לגבי התקווה. כשהוא אמר, לפני פחות מ-3 שבועות את המשפט הבא: "הם אומרים שתהיה מלחמה, ואני אומר: אז שתהיה מלחמה" – וזאת רק שבוע אחרי שהוא השבית את החרדים בכנסת – היתה ממנו ציפייה.
כל הסטטוסים האלה שלו על ריקי כהן, התחילו כבר להריח רע, אבל אנשים עוד נתנו לו צ'אנס. אכן – "המסיבה" עם עופר עיני, זו שבה עיני הסתכל למצלמות בעיניים רציניות ואמר ש"זה אחד המו"מים הקשים שערכתי" – והיה ברור כל כך שהוא משקר, העובדה ששוב "יוון" הוזכרה כלאחר יד – אלה גמרו את "המסיבה של לפיד".
אבל יש עוד משהו.
אתמול, פורסם סטטוס בפייסבוק (שבינתיים זכה לכ-11,000 לייקים ולכ-2,300 שיתופים), ע"י פרופסור במרכז האקדמי רופין, המרכז בו אני מלמד. פרופ' יוסי יסעור, שכתב את הדברים, הסביר שהוא מרוויח טוב (אפילו מצויין), וטען שהגיע הזמן שהוא (ושאר העשירים בישראל) יתרום עוד אלף עד אלפיים ש"ח בחודש כמיסים – כדי שהוא יוכל להמשיך להסתכל למנקה האתיופית, שמנקה לו את המשרד בעשירית הסכום שהוא מרוויח – בעיניים.
הוא מצוטט גם ב"ידיעות אחרונות" הבוקר, כשהוא טוען שכל הטייקונים, המנכ"לים המנופחים ומנהלי הבנקים – איבדו את הבושה. שהם חייבים לשלם יותר מיסים, ולו לזמן מוגבל – כדי שהעניים לא יהיו אלה שמשלמים את המחיר לבדם.
את הדברים הללו הפנה פרופ' יסעור ליאיר לפיד (בדף הפייסבוק, אלא מה), ולטענתו אנשי "יש עתיד" חזרו אליו עם תשובה – ציטוט:
יאפ. הם "לא אוהבים להעניש מנכ"לים מצליחים".
העובדה שב"יש עתיד" לא מבינים מה לא בסדר בתגובה הזו – אומרת הכל.
זה כבר לא רק איבוד התקווה – זו כבר השתנה מהמקפצה על מעמד הביניים ועל העניים, על הקשישים ועל הנכים.
גיא, פרופסור יסעור הוא אדם חסר בושה שמנסה לרכב על העלאות המיסים האחרונות כדי לצבור קצת קרדיט ציבורי. הוא לא באמת רוצה שיקחו לו עוד 2,000 ש"ח בחודש, אלא רוצה להיראות טוב.
אם היה לו כל כך חשוב לתת למנקה, הוא היה יכול פשוט להוציא כל חודש 2,000 ש"ח מהחשבון שלו ולתת לה. זה עד כדי כך פשוט. במקום זה הוא רוצה "להיות לארג' אבל לא פראייר", כלומר לדפוק את כולם על הדרך.
וכן יקרה אסון גדול אם הגדולים שמרוויחים משכורות עתק ירתמו כמוהו. זה לקחת לשם הלקיחה עצמה. מס ההכנסה השולי כבר נמצא באיזור ה-50% (ויעלה מעל השיעור הזה בתחילת 2014). מי ירצה להתאמץ מעבר לשכר הזה אם לוקחים לו יותר מחצי על כל שקל נוסף?
nadavs
איזה דיון דבילי
כמה פשוט – נתניהו הוא מיסטר איווול שאשם בכל תחלואות החברה
הוא מושחת, וכל היתר, לפניו ואחריו, מלאכים
נתניהו סתם מפחיד אותנו כי הוא מפחד, כי כולנו יודעים שאיראן לא אמיתית ואין מיתון עולמי
חבל שאתה משקר לעצמך יותר ממה שכל פוליטיקאי יכול לשקר לך
הסיבה לכל בעיות הכלכלה והחברה בישראל היא שהקימו את המדינה סוציאליסטים על גבול הקומוניסטים
שם תמיד הייתה השחיתות הכי גדולה ושם היא עודנה עד היום
100% צודק.
לפיד הבטיח לבוחריו מפלגה מסוג אחר. ללא חברי כנסת מכהנים, ללא קופות שרצים של שחיתות. הוא דאג לשלב ברשימה שלו נציגים מקבוצות מוחלשות, ואנשים עם רקורד מכובד של עשייה חברתית. הוא הבטיח שינוי בדרך שבה עושים פוליטיקה.
בפועל הבוחרים קיבלו פוסטים מרגשים בפייסבוק ואפס שינוי בהתנהלות הפוליטית. פלא שהם כועסים?
נדב, פילנתרופיה היא לא התשובה למדיניות כלכלית כושלת. פילנתרופיה היא רק סמרטוט לניקוי המצפון של מי שחי כמו מלך במדינה של קבצנים.
אדגר, מס שולי גבוה מ-50% הוא מדיניות כלכלית מאוד כושלת.
וקריאה למיסוי של אחרים כמוך היא סמרטוט לניקוי המצפון ("הנה, אני תורם את חלקי. אז מה אם מצבה של המנקה עדיין גרוע"). אנשים רוצים שיקחו מהם עוד מס כמו שהם רוצים לחלות בחצבת. עכשיו אותו פרופסור "יצא רגיש וחברתי" תוך שהוא יודע שאין סיכוי שיגעו לו במשכורת. אני רוצה לראות איזו צעקה תקום אם יעלו לו את מס ההכנסה ב-5%.
חוץ מזה, אם הוא חושב שעל ידי מיסוי נוסף על רמת השכר שלו ישתפר מצבה של אותה מנקה, אני ממליץ על בדיקה רפואית לגילוי אופטימיות יתר.
nadavs
כמו שלא היה לי ברור איך אפשר לצפות למשהו מיאיר לפיד, כך לא ברור לי איך אפשר להתאכזב ממנו. ממה יש פה להתאכזב? מקבוצה ריקה? מאיכות הנחת הג'ל על השער?
אכן, לפיד מאכזב. אפילו מאוד
יחד עם זה, הוא באמת לא מנוסה ועושה טעויות של מתחילים. הוא לא הראשון שאכל לקרדה מעיני / דרעי / ביבי, וכל שאר החלאות הוותיקות
אני באופן אישי עדיין מאמין שהוא אדם טוב שמנסה בכל כוחו לשפר את המצב של כולנו פה. אולי זה מעל לכוחותיו, אבל לפחות אין בו שום דבר מושחת או זדוני
ואחרי כל המהומה, מה אתם חושבים שיזכר בעוד 4 שנים לבחירות הבאות? לדעתי לא הרבה…
זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא מנסים להרוג אותך..
לפני אוסלו ביבי הפארטיפופר הפחיד אותנו שערפאת הוא נחש קפוא, אחרי שיתבסס בשטחים הוא יפשיר ויתחיל לייצר טרור וכאוס כי זה מה שהוא עשה כל החיים שלו. פרס דווקא שיווק לנו מזרחתיכון חדש. מי צדק?
ולפני ההתנתקות ביבי הפחיד אותנו שאחרי שנצא מעזה יירו עלינו קטיושות והשמאל והתקשורת פינטזו על סינגפור בעזה. מי צדק?
והיום הוא עוד פעם ממלמל משהו על איראן ועל בקעת הירדן ומעכב את חגיגות השלום עם אבו מאזן למרות שאובמה כבר קנה מיץ ו ופלים
מה לעשות שבתור מדינאי הוא יודע לראות יותר רחוק מרוב הפוליטיקאים והמעצבי דעת קהל שלנו. לכן הוא יותר מתאים מהם.
וזאת הסיבה שלמרות הפשלות וההזעה והלחישות על אוזני רבנים והסחיטה בלי בושה של התקציב הציבורי כאילו היה ראש ועד באיזה חברה ציבורית והגלידת פיסטוק והכביסה של בגדים במלונות בחול כי זה על חשבון המדינה במקום בארץ, זאת הסיבה שביום שלישי הקרוב אני הולך להצביע בקלפי ביבי. כי הוא עושה תעבודה שלו יותר טוב מאחרים. כמו שאתה תיקח הביתה את האינסטלטור עם הרקורד הטוב יותר למרות שרואים לו תחריץ ויש לו ריח לא טוב מהחולצה שלו שהוא לא כיבס כבר שנתיים…
לפיד? קיצוצים? תקציב? רעש רקע שיתפוגג תוך כמה שבועות כולנו נישכח מזה כמו ששכחנו מעמנואל רוזן (חוץ מכמה ילדים שיהיו קצת יותר רזים או שלא יטפלו להם בשיניים)
לגבי עניין ה"בשביל מה לו להתאמץ אם לוקחים לו יותר מחצי מהרווחים" – התשובה הפשוטה – בשביל החלק הנוסף שנשאר אצלו בסוף.
התשובה היותר מורכבת – השקעה מול תוצרת זה לא יחס חד חד ערכי. בטח שלא אם זוכרים שרוב מקבלי המשכורות ברמות האלה הם מנהלים. לא תמיד מנהל שישקיע עוד שעה בעבודה יעזור לחברה שלו, זה מכמה סיבות :
מנהל בכיר זו בדר"כ משרת אמון של הבעלים/דירקטוריון. לא כל-כך פשוט לעזוב משרה כזו בלי לאבד את כל הרשת שבנית עד אז, ולא כל-כך פשוט לבנות רמה כזו של אמון עם בעל הון אחר. אם אתה שם, אתה תישאר שם גם אם הנטו שלך יקטן ב-5000 שקל לחודש, במיוחד אם אתה יודע שזה קרה לכולם ולא רק לך.
הרווח של החברה תלוי בסופו של דבר במה שהעובדים עושים בתוך המבנה והדרך שהמנהל בנה או אישר (בדרגים האלה בדר"כ מי שבונה את התוכניות הם המנהלים בדרג הביניים).
מנהל צריך לדאוג שיהיו עובדים טובים כלפי מטה וקשרים טובים כלפי מעלה. לא עשה את זה, גם אם יהיה סופרמן, הקריסה בדרך. מהרגע שעשה את זה, הוא צריך שכל כדי להבין את הסיטואציות סביבו ומעליו. שכל או שיש או שאין, ועל מערכת קשרים טובה יש למנהל אינטרס אישי לשמור, בטח אם הוא מתכוון לעזוב עבודה או "להתאמץ פחות" בגלל שלוקחים לו עוד 5% מס.
לסיכום, כמו שתשובה ונובל לא נטשו את הבארות כמו שאיימו בשישינסקי, אני חושב שאפשר בעיתות מצוקה לקחת לאנשים שמרוויחים כמו פרופ' יסעור ומעלה יותר מ-50% מרווחיהם ולא נראה פה נטישת בכירים ומנהלים המונית.
הפניה מנוסחת בלשון זכר כי לצערי אחוז הנשים במשרות ניהול בכירות זעום עד כאב והלוואי שיעלה.
טעות: לפיד כן טיפש.
אני יכול לנמק, אך אין טעם בכך. מי שאינו מבין שלפיד טיפש, הסבר לא יעזור. אלא מה, יש טיפשים גדולים ממנו. למשל, חצי מיליון אידיוטים שהצביעו בשביל המפלגה הפיקטיבית "אין עתיד" בהנהגת הדוצ'ה לפיד.