ברגע שהקונדליני מתעוררת

האיום בלכתו ללא עת של הגלוב, הוביל אותי למחשבות נוגות על ז’אנרים שכמעט ונעלמו בשל רשלנותו המתמשכת והפושעת של היו”ר. למשל, מזמן לא קראנו כאן טקסט מסוג זה:

כך תיאר המורה הרוחני סוואמי מוקטננדה, שהוסמך של ידי המורה הענק סוואמי ניטיננדה להעביר שאקטי פאט לאחרים, מתאר את שבחי הקונדליני: “רק ברגע שהקונדליני מתעוררת, אנחנו יכולים להתעורר לטבע האלוהי שלנו, לגדולתנו. כל עוד הקונדליני הפנימית רדומה, אין זה משנה כמה סיגופים אנחנו עושים או כמה יוגה אנו מתרגלים, לעולם לא נוכל לממש את הידע של העצמי. התעוררות הקונדליני הפנימית היא התחלתו האמיתית של המסע הרוחני”.

אני יודע שאתם חושבים שאני המצאתי את זה, כי רק מוח מעוות כמו שלי יכול לדבר במשפט אחד על סוואמי מוקטננדה יחד עם סוואמי נינטנדו שמטרתם המשותפת היא להעיר את הקונדליני הפנימית. אבל לא. זה לא אני. זו דוגמה לטקסט חביב בערוץ הניו-אייג’ הכי היפסטר (איזו מילה מזויפת) שקיים באינטרנט הישראלי! יו-הו!

תודו שהתגעגעתם. נו? תודו.

ואם כבר געגועים, מזמן, אבל ממש מזמן לא היה פה קליפ יפני כמו שצריך. הנה פרסומת מצוינת בכיכובו של שחקן קוריאני עבור מוצר יפני שהורג ג’וקים סינים.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=qBU5H62LscA[/youtube]

אם אחרי הריקוד הזה אתם לא רצים לקנות את מחסל הג’וקים, כנראה ששום דבר לא ישכנע אתכם לרכוש אותו. אני הזמנתי עשרים. הוקימי מוני!

היפנים האלו, לא ברצינות. באמת! נו באמת ברצינות. אני לא צוחק! זה אמיתי! לא מאמינים? איזה אינטרס יש לי לעבוד עליכם? הגיע הזמן שתתחילו לתת בי אמון. הם ממש לא שפויים. זו לא בדיחה. מתחיל להרגיז העניין

(אחחח, אני צריך לעשות את זה לעתים קרובות יותר)

21 מחשבות על “ברגע שהקונדליני מתעוררת

  1. אני רוצה לציין שהכנתי לעצמי קונדליני ברוטב שמנת ואספרגוס והיה אחלה. זו באמת היתה תחילתו של מסע פנימי שיסתיים, אני מעריך, בעוד שעתיים בישיבה עם העיתון.

  2. דווקא נראה שהיפני הזה הוא כמו דב’לה גליקמן בפרסומת לדפי זהב, לא?

    ובקשר להאקונה מטטה של שי טובלי (נו, באמת, יובל…. למה לא כתבת שזה טקסט שלו?), בהתחלה חשבתי שזה קטע שפספסתי בקיל-ביל של טרנטינו. אשכרה יש אנשים שמאמינים בזה. שיהיה להם לבריאות.

  3. אכן מדובר באושייה תרבותית ונר לכל מה שנחשב שפוי ויפה בעולמנו. לי הבחור מזכיר את הבאבא סאלי האגדי בכיכובו של מוני מושונוב מימי מלחמת המפרץ.
    לול!

  4. הג’וקים אמינים מדי. זה נראה כאילו שכרו ג’וקים ניצבים שישחקו כאילו הם מתים מהתרסיס. זה הכל בלוף, הוא לא באמת הורג.

  5. אוחחחח the good old glob. כך אני אוהב אותך יובל, עוסק בנושאים שהם לא פחות מרומו של עולם: יפנים מפרסמים תרסיס נגד קונדליני.

  6. כל האנרגיה הרוחנית הנפלאה הזו מתועלת בסופו של דבר לפרסומת של

    ריטריט שתיקה עם שי טובלי שיתקיים באשראם במדבר

    זה גאוני.

  7. עינב (16): לדעתי מי שמצליח לייצר פסקה כמו זו שאני הדבקתי הוא גאון. הלוואי ואני יכולתי. אני משתדל. אני מנסה. אני מתאמץ. אבל עוד לא הצלחתי להגיע לרמה הזו.

  8. יובל, לגבי תגובתך 17 לעיל: Give me break
    מי שמייצר פסקה כזו – ללא קשר לתוכן שלה, אגב – הוא פשוט עילג. שים לב לצרימה התחבירית:
    “כך **תיאר** המורה הרוחני סוואמי מוקטננדה, שהוסמך של ידי המורה הענק סוואמי ניטיננדה להעביר שאקטי פאט לאחרים, **מתאר** את שבחי הקונדליני”
    הבנאדם לא יכול לשמור על מבנה משפט ברגע שהוסיף יותר משני פסיקים.
    ולגבי התוכן – גם לא גאונות. סקוט אדמס (הגאון באמת) כבר מזמן המציא ויישם את מחולל ה-Mission Statements של דילברט. (אתה חייב לשחק עם זה אם לא יצא לך – פנינים, פשוט פנינים) נשמע לי לא בעיה בכלל לתת לבוט פשוט למקסס מלים מהז’אנר בצורה דומה.

  9. אני יושב בחצר אצלנו במושב פטיש, עם דרידה, פוקו ובודריאר. מחזנים גת. שבת בצהריים, אדמה חרולה, 38 מעלות בצל. עלה לא זז.
    ואז שי מביא את הטקסט הזה שנעשה לו דקונסטרוקציה, ועוד שואל אם אפשר בשחור. פוקו ובודרי תלו את עצמם בסלון. דרידה עשה לשי דקונסטרוקציה לצלעות.
    הקונדליני שלי התעוררה, אז מצאתי תרנגולת.
    אח”כ הייתי צריך פיפי.

  10. מה שבאמת יפה זה שבשלב ה-“תודו שהתגעגעתם. נו? תודו.”
    אני אמרתי לעצמי שבאמת התגעגעתי, אבל בעיקר ליפנים.

    ונו, שורה אחרי זה הם הגיעו.

    פואטיות של יצירת ציפיות ומענה מידי עליהן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: